ד

איתא בנדרים (דכ"ח) הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות כו'. עי' בפי' הרא"ש הרי כו' עד כו' אין להם פדיון. ובגמ' (כ"ח ב') ולעולם אמר בר פדא כו'. וכ' הרא"ש בפי' (דכ"ט סע"ב) ד"ה לבר פדא דעולא נמי מודה דחוזרות וקדושות ולא פליג אלא דכשנקצצו פקעה קדושתן בכדי וא"צ פדיון וכ"מ בהרמב"ם ספ"ד מהל' מעילה דהא פסק כעולא ואעפ"כ פסק שבכל עת שיפדו כו' וכן משמע לשון המשנה אין להם פדיון וא"כ ע"כ עולא נמי מודה בזה. אבל הר"ן כ' דבירושלמי ס"ל לר' יוחנן דפדאן פדוים ופי' אין להם פדיון היינו לכשיקצצו א"צ פדיון ושזהו דעת עולא. והרשב"א ס"ל כהרא"ש ורמב"ם ונפ"מ לדינא באומר יהא קרקע זה לעניים עד שאעלה לירושלים כו' עי' ר"ן שם. וכ' הרא"ש (דכ"ח סע"א) הטעם דחוזרות וקדושות כדאמר בפ' אע"פ כו' וצ"ע דמהו הדמיון למשכון דגופא שלו משא"כ הכא כיון שהקדיש יצא מרשותו כו' ואע"פ דבפ' אע"פ נזכר הטעם שבידו לפדותו י"ל דלא מהני רק כשהגוף שלו ולא בכה"ג. ועי' בר"ן (ד"ל ע"א) דהרשב"א מדמה זה למ"ש בפ' אף על פי שדה זו שאני מוכר כו'. והר"ן השיב ע"ז יפה דהתם הטעם שעכשיו בידו להקדישה אותו הקדש משא"כ הכא הרי אין בידו עכשיו להקדישה רק פעם א' אשר זה הוא בידו בודאי ואנו רוצין לומר שיהיה יכול להקדישה פעם אחר פעם ומנלן שזה בידו עכשיו והרי ע"ז אנו דנין וא"כ מה דס"ל לבר פדא דחוזרות וקדושות אין זה מטעם דפ' אע"פ משום שבידו עכשיו כו' אלא משום שני טעמים הא' שמ"מ בידו בודאי עכ"פ להקדישה פ"א עכשיו ע"כ י"ל מיגו עי' רש"י קדושין ס"ב ע"ב. גם י"ל המיגו ע"ד מ"ש מיגו בפ"ק דב"מ (ד"ט ע"ב) דאע"ג דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו. מ"מ מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה כו'. וכעין זה י"ל כאן מתוך שחל ההקדש על עתה חל ג"כ לכשיפדה כו'. הב' דוקא בפדאן הוא שלא יצא מרשותו. משא"כ פדאו אחרים אע"פ שהכניסום אח"כ לרשותו אין חוזרות וקדושות ולא מהני מיגו הנ"ל דל"ד לפ"ק דב"מ דמגביהו לו עכשיו משא"כ הכא שיחול ההקדש אחר שתפדה כו'. ולפ"ז בהא דפ' אע"פ באומר שדה זו שאני מוכר לך כל זמן שאקחנה פעם אחר פעם תקדש י"ל דלא קדשה רק פעם א' דהא כשמכרה ה"ל כפדאוה אחרים ולא שייך רק הטעם הא' לבד משום שבידו עכשיו להקדישה ולכן אע"פ שבינתיים יוצאת מרשותו ומרשות הקדש לגמרי מהני שיחול ההקדש אח"כ כשתבא לרשותו והיינו משום שבידו ממש עכשיו להקדישה והרי מה שבידו בודאי להקדיש עכשיו אינו רק פעם א' כנ"ל. ולכן גבי הנותן שני פרוטות לאשה כו' הנזכר בגמרא הרי ג"כ לא שייך לומר שבידו ודאי לקדשה עכשיו רק על פעם א' והי' ראוי לומר דלא מהני הקדושין השניים כמו בשדה לא מהני על ב' פעמים רק על פעם א' שיקחנה כנ"ל. אלא שיש לחלק לכאורה משום דהכא איכא מיגו דחל הקדושין עכשיו יחולו ג"כ אח"כ דזה י"ל דמהני אע"פ שאין בידו להקדישה ב"פ כנ"ל מענין מיגו דזכי לנפשיה כו' משא"כ מיגו דאי בעי זכי לנפשיה לא אמרינן עי' רש"י שם וכך גבי שדה זו הוה כמו מיגו דאי בעי מקדשה עכשיו לכן יחול ההקדש גם אח"כ וזה אינו מהני רק פעם א' כיכולת המיגו דאי בעי מקדשה כו'. אבל גבי הנותן לאשה שתי פרוטות כו' דומה למיגו דזכי לנפשי' שהרי מקדשה ממש עכשיו ג"כ אלא דאעפ"כ אין מועיל אפי' מיגו כזה ביוצאת מרשותו אח"כ שהרי בנטיעות כה"ג פסק ר' יוחנן דפדאום אחרים אין חוזרות וקדושות וא"כ לפ"ז י"ל דה"נ אין הקדושין שניים כלום אלא הא דאעפ"כ משמע דלא איפשטא הבעיא לאידך גיסא היינו כמ"ש הרשב"א בחי' דלא דמי לגמרי לפדאום אחרים דהתם לאחר שפדאום אחרים אין בו כח להקדיש כו' אבל אשה זו כיון דשניהם רוצים עכשיו כו' ולכן י"ל דהוי ספק קדושין. אבל מ"ש הרשב"א עוד ובהא דשמעתין נמי אילו אמר נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו ואפי' יפדום אחרים אקחם מהם להקדישן ודאי קדשן כההיא דהאומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך כו'. לפ"ד הר"ן נ' דבכה"ג ודאי לא חל ההקדש כלל כשפדאום אחרים דל"ד כלל לשדה זו דהתם הטעם משום שבידו ממש להקדישה עכשיו וזה לא בידו ודאי רק על פעם א' וכמש"ל דבשדה כה"ג על ב"פ י"ל דודאי אינו קדושה רק פעם א'. והנה ראי' לסברא זו דהר"ן דהנה הרשב"א הקשה אשמעתי' קושיא עצומה וז"ל ואי קשיא לך א"כ מאי קאמר להו ר' ירמיה ואשה כפדאום אחרים דמי הא אפי' בפדאום אחרים שאמר בפי' כו' ותירוצו אינו מספיק כלל דהא בפ' אע"פ שם אמרינן זה לדבר פשוט מי לא קדשה כו'. אכן להר"ן א"ש דבפדאום אחרים ודאי לא קדשה אפי' אמר בפי' שיקדוש ול"ד כלל לשדה זו מטעם הנ"ל ועי' תשו' הרשב"א סי' אלף רי"ב הביאו בשעה"מ פ"ז מה"א הי"ד וע"ש:

ובנותן לאשה שתי פרוטות ואומר לה בא' תתקדשי לי לאחר שאקדשך ואגרשך ובא' תתקדשי לי היום י"ל אף להר"ן מקודשת ודאי דהכא לא באנו לפעול ע"י המיגו שבידה לקדשה רק קדושין פעם א' היינו אותן שיחולו לאחר שיקדשה ויגרשנה לכן אף דאשה כפדאוה אחרים דמי מהני כמו בשדה זו דמהני על פ"א. ואין לחלק דפעם זה הא' לא דומה לקדושין דעכשיו שהם קדושה ראשונה. משא"כ הפעם הב' הוא קדושה שנייה ואין לומר מיגו מקדושה ראשונה לקדושה שנייה וכמו שמשמע ל' הר"ן דא"כ גבי שדה נמי אין דומה קדושה זו דאחר שימכור ויקחנה לקדושה דעכשיו אלא דמ"מ שם קדושה הוא לכן אמרינן מיגו ולא איבעיא ליה לרב אושעיא רק באומר תחלה התקדשי לי היום כו' דיש כאן שני קדושות ולכן י"ל דלא מהני המיגו מאחר שמקדשה עכשיו ג"כ הרי הוציא כח המיגו ואיך יהיה מהני על קדושין השניים אבל במשאיר כח המיגו על קדושין שניים לבד י"ל דמהני ועי' כה"ג בסמ"ע סי' ק"ה ס"ק ג' גבי מיגו דאי בעי זכי לנפשיה כו'. אך יש לחלק די"ל דאפי' בכה"ג אינו משאיר כלל כח המיגו שהרי שפתיו ברור מללו שיחולו הקדושין קדושה שנייה דהיינו לאחר שיקדשה ויגרשה א"כ ה"ל כמו שני קדושות מאחר שמזכיר עכשיו שיקדשה פעם א' תחלה ושאח"כ יחולו קדושין השניים ול"ד לדינו של הסמ"ע דכשתופס לחבירו לא מזכיר תפיסתו לעצמו כלל כו' ע"כ אף אם אח"כ יוכל לתפוס לעצמו אינו מזיק כו' וכ"מ מסתימות הבעיא דלעולם הוי ספיקא אם יוכל לקדשה קדושה שנייה עכשיו כו'. ובס' עצי ארזים סי' מ' ס"ק י"ח כ' דבכה"ג אף להר"ן מקודשת ודאי ואין דבריו מוכרחים כלל גם מה שהשיג על הר"ן וכ' וה"נ באשה לא הוי כפדאוה אחרים כו' הוא נגד הגמ' דנדרים. גם מ"ש דלענין כו' אין סברא לחלק כו' סברא עצומה היא כי באותו ההקדש עצמו יש למיגו כח גדול משא"כ קדושה שנייה אין בכח המיגו כו'. ולכאורה דין זה דפלוגתא רשב"א ור"ן אם מהני מיגו כה"ג הוא כפלוגתא דהסמ"ע הנ"ל עם הב"י והש"ך שם סק"ב וי"ל דגם להב"י וש"ך לא דמי דהתם זוכה לחבריה עכשיו משא"כ הכא ענין אחר הוא ואין ללמוד כלל משם:

קיצור. (נדרים כ"ט ל') הרי נטיעות כו' עד שיקצצו פדאן הוא חל עליהם קדושה שניה (וי"ח ונ"מ כו') ובפדאן אחרים אין חל קדושה שניה. והנותן לאשה ב' פרוטות כו' י"ל כפדאן אחרים דמי ואין חל קדו' שני' וי"ל דל"ד והוי ס"ק. ובאומר להפך שמקדים בדבריו הקדו' שנים כ' העצ"א דהוי ודאי מקודשת ואינו מוכרח. ובאומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך כו' י"ל לכ"ע אין ההקדש חל רק פ"א: