ב

והנה מה שהביא מהרי"ק ראיות לשטת הרמ"ה דאפילו נתאכלו המעות קודם שמיעת האב חלין הקדושין כשנתרצה מהא דקדושין (דף נ"ט) גבי ה"א מקודשת לי לאחר ל' יום כו' דבריו הם נגד תלמוד ערוך בבכורות (דף מ"ט ע"ב) ושמואל אמר לך התם בידו לקדשה מעכשיו הכא אין בידו לפדותו מעכשיו. ומש"ה לא מהני בנתאכלו המעות אף אם אמר לאחר ל' יום. וא"כ כש"כ וק"ו הכא דהרי אין בידו לקדשה מעכשיו כיון שעדיין לא שמע האב ולא נתרצה דחסרון שמיעת האב ורצונו לא גרע ממחוסר זמן דהתם שהרי הוא דבר שאינו ביד שניהם כלל וכל דבר שתולה ביד אחרים ודאי נקרא אין בידו וראיה מכתובות (דף פ"ב ע"א) התם בידו הכא לאו בידו משום דמחוסר מעשה היבום וה"ה בנד"ז מחוסר מעשה שמיעת האב ורצונו שזהו עיקר מעשה הקדושין וכיון שכן איך אמר שמואל כאן דחיישינן לנתרצה האב ולהרמ"ה היינו אפילו נתאכלו המעות הא בכה"ג לא מהני לשמואל אפי' אמר לה בפירוש ה"א מקודשת לי לאחר שיתרצה האב אם נתאכלו המעות קודם שמיעת האב כנ"ל וכ"ש באומר סתם ה"א מקודשת לי די"ל דמשמע מעכשיו וגבי פדיון הבן מבואר שם בין לרב בין לשמואל דאפי' איתנהו המעות בעין לאחר ל' יום כמש"ש (דף מ"ט א') דכ"ע מעכשיו כו' כי פליגי לאחר ל' יום ואיתנהו כו' מבואר דבמעכשיו אפי' איתנהו אחר שלשים יום לאו כלום הוא ועי' בש"ך בי"ד סי' ש"ה ס"ק י"ט שכ' ואפשר דכל הפוסקים מודים בזה לדינא דהפודה בסתם דעתיה במעכשיו עכ"ל (ועי' קדושין דס"ב לכשיתלשו כו' משמע הא בסתם הפי' דתורם מעכשיו ומ"ש הכא גבי פדיון וקדושין) וזו קשה ג"כ על שטת המרדכי בשם רשב"ם וראב"ן וסייעתם דבאיתנהו הקדושין בעין אחר שנתרצה חלין הקדושין שקידשה תחלה. והיינו שחלין אז כשנתרצה דא"כ מ"ש מהא דפדיון הבן תוך שלשים דלא מהני אפי' איתנהו בעין אחר שלשים יום דהש"ס מדמה אותם להדדי. וצ"ל לדעתם דהמקדש בסתם ה"ל כאומר לאחר שיתרצה האב כו' והוא נגד מ"ש הש"ך בשם הפוסקים והגם שי"ל הטעם בזה ע"ד שכ' בחי' הרשב"א וז"ל וטעמא דמילתא משום דכל מאן דמקדש את הקטנה שלא לדעת יודע שאין קדושיה קדושין אא"כ נתרצה האב בקדושיה ועל דעת שיתפייס האב הוא מקדש וה"ל כמתנה על מנת שירצה אביך כו' עכ"ל. אך קשה דא"כ בפדיון הבן נמי י"ל כן דכל אדם יודע שפדיון הבן צ"ל אחר חודש ימים וזיל קרי ביה רב הוא מקרא מלא בתורה מבן חדש תפדה וכשפודה בתוך שלשים יום בסתם דעתו ודאי שיחול הפדיון לאחר שלשים יום ואיך אמרינן דדעתו מעכשיו אעכצ"ל משום דמ"מ משמעות הלשון כן הוא דכיון שפודה בסתם משמע מעכשיו א"כ גבי קדושין נמי י"ל כן. אך עכ"פ על סברת הרמ"ה דס"ל דאפי' נתאכלו מהני ודאי קשה ואין לתרץ דהרמ"ה אמר דינו כרב שם דס"ל אע"ג שאין בידו לפדותו מעכשיו מהני דא"כ מ"ט דשמואל דהא רב ושמואל כאן קיימי בחדא שיטתא. וצ"ל דבאמת לשמואל בעינן שלא נתאכלו המעות עד שמיעת האב אלא דפסק כרב וגם ע"ז קשה דרב ג"כ לא אמר רק כשאמר בפירוש לאחר שלשים וגם כאן היינו דוקא באומר שיהיו קדושין לאחר שיתרצה האב. וע"ז יש לדחוק דס"ל ג"כ דסתם ה"ל כאומר כו'. אכן עכ"פ הוא נגד גירסת ספרים שלנו בש"ס שם דהלכה כשמואל ועי' תה"ד סי' רס"ט שכן גירסת רוב הספרים ושכן משמע בתוספות נדה ט"ז ב' שכן הגירסא ושכ"פ התוס' דמרובה ובפסקיו סי' רל"ד כ' ג"כ שכן עיקר והביאו בד"מ סי' ש"ה ס"ק י"א וגם לרב יש לחלק דאפשר ע"כ לא פליג רב עליה דשמואל אלא התם דכיון ששניהם רוצים האב וכהן רק שמחוסר זמן והזמן ודאי ממילא יבא א"כ נקרא בידו לפדותו שאע"פ שאין בידו לפדותו מעכשיו מ"מ בידו לפדותו עכשיו על לאחר שלשים יום ע"י שיהיו המעות שנותן עכשיו בעין ואין כאן חסרון מעשה וע"כ מדמה זה לקדושין אף דשם בידו לקדשה מעכשיו ממש מ"מ אינו מחלק בהכי. אבל בנד"ז דאין בידם כלל שיהיו הקדושין קיימין ותולה ביד אחרים לגמרי דהיינו בהאב י"ל דודאי רב נמי מודה כסוגיא דכתובות (דף פ"ב הנ"ל). ועוד דאף את"ל דרב פליג אפי' בכה"ג כמ"ש התוס' דכתובות שם ד"ה התם בידו מדאמר רב בפ"ק דב"מ (דף ט"ז) שדה זו לכשאקחנה כו' הרי כ' התוס' דרב לשיטתי' דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ולא קיי"ל הכי כו':

וכן מתבאר בהדיא לחלק בכה"ג בגמ' דקדושין (דס"ב סע"ב) לאו בידו כו' משום דצריך שלשה כו' מי יימר דמזדקקי לי' כו' משא"כ בדבר שבידו אע"ג דמחוסר מעשה ה"ל כנעשה המעשה וה"נ להפוסקים בבכורות כרב צ"ל משום דה"ל כמו בידו מטעם הנ"ל דהזמן ממילא יבא וכ"כ במל"מ פ"ד מה"א ה"ו סד"ה ודע דמסוגיא דבכורות וז"ל דשאני פדיון דהוא מחוסר זמן וזמן ממילא קא אתי ולא חשיב דשלב"ל כו' ע"ש. משא"כ הכא דתולה ברצון האב ה"ל כמי יימר דמזדקקי ליה וכ"ז אפי' לרב וכ"ש לשמואל דאפי' בפדיון ס"ל דלא מהני בנתאכלו המעות:

קיצור. מה שהביא מהרי"ק ראיה להרמ"ה מקדושין (דנ"ט) יש להשיב כמו שחילקו בהדיא בבכורות (דף מ"ט ע"ב) לשמואל שם ואין לתרץ דהרמ"ה אמר כרב דא"כ מ"ט דשמואל כאן ועוד גם לרב יש לחלק טובא וגם על שטת המרדכי יש להקשות ממ"ש הש"ך בי"ד סי' ש"ה ס"ק י"ט בשם הפוסקים. שוב ראיתי שגם בחי' הרשב"א נזכר סברת מהרי"ק וז"ל והכא אע"פ שנתאכלו המעות קודם ששמע האב נמי חוששין לה דה"ל כהרי את מקודשת לי לאחר ל' יום דאע"פ שנתאכלו המעות מקודשת. ולא זכיתי להבין דבריו הק' דהא עכ"פ לשמואל א"א לומר הטעם כן כדאמרינן בהדיא בבכורות שם ובודאי דכאן בסוגיא טעם א' לרב ושמואל בדין זה. גם לפי מה שהעלה אח"כ דה"ל כמתנה ע"מ שירצה אביך כו' יש להשיב כן דמ"מ מה יועיל זה לענין נתאכלו המעות כיון דהקדושין אי אפשר שיחולו כ"א לאחר שנתרצה האב ואפי' בלא נתאכלו יש לדון ולעיין בזה איך מהני שיחולו אז את"ל דלא חלו למפרע משעת קדושין:

וכדי להבין בזה יש להציע עוד סוגיות דשייכי קצת לענין זה: