ז

אך גם לפי הלשון השני נהי דאינו נתינת רשות ולא חזרה מ"מ י"ל שזהו ענין הפקיר זכותו שיש לו בה הנזכר ברש"י דמ"ו. ואפשר גם רבי ירמיה לא פליג אכה"ג שהפקיר זכותו בפירוש. ומה שיש מקום עיון דאינו הפקר כשמטה הנה בלא"ה צ"ל דאין זה דומה ממש להפקר נכסים אפילו לענין סילוק רשות דהכא אם מת האב תו לא הוי קדושין משא"כ בהפקר נכסים ואשכחן כה"ג מה שאינו הפקר נק' הפקר בגמרא בלשון מושאל והוא בב"ק קי"ו א' ובגיטין מ"ז א':