ה

ועוד דבנד"ז אף גם אם נאמר דאין כאן חזרה ופרושי קא מפרש דבריו יותר קרוב הפירוש להחמיר מהפירוש להקל. שהרי אם באנו לומר הפי' להקל היינו שהוא אינו נותן רשות כלל לקדשה ומה שאמר טוט זיך היינו מדעתכם כמו קטנה שהשיאה אמה שלא מרצון האב והאב כאן. דא"כ אין זה שום קדושין ולפי"ז ציוה לעשות דבר בטלה. וטרחת הסעודה הוא להפסד. והרי י"ל הפירוש איפכא. טוט זיך כו' היינו שנותן להם רשות לקדשה. ואף שאמר שאינו רוצה גם עכשיו מ"מ אין רצונו להעמיד על דבריו כ"א מבטל רצונו למעשה לרצון אשתו וזהו ממש כעין המעשה הנז' בגמ' (דף מ"ה) כפתיה עד דאמר תהוי לקריבה. רק שמ"מ אין רצונו כ"כ לעבור על מדותיו ולקדשה בעצמו כ"א שיהיו הקדושין נעשין על ידם אבל הוא ברשותו. ונמצא זה נק' נתקדשה מדעת אביה ממש. אע"פ שבאמת אין לו חפץ בקדושין אלו מאחר שמ"מ נתן רשות לקדשה. ולא גרע מגט המעושה דכשאמר רוצה אני ה"ל גט אע"פ שנעשה ע"י עישוי גמור רק כשהוא מעושה כדין בישראל אף שידענו שבאמת לבו בל עמו. כ"ש הכא דאין כאן עישוי כלל רק ע"ד כפתי' בדברים שאף שאמר שאין לו רצון בזה באמת אבל מ"מ מאחר שאעפ"כ נותן רשות לקדשה ה"ז קדושין גמורים ואף שאין זה מוכרח שהפי' כן ואפשר לומר ג"כ דהפי' טוט זיך כו' שלא ברשות. מ"מ יותר קרוב הפי' דה"ל כנותן רשות. ולפחות ספיקא מיהו הויא: