ד

ומש"ע ראי' מח"מ סי' רנ"ז דקיי"ל גוף מהיום ופירי לאח"מ. ולא תלינן בחזרה כבר נת' דההיא שאני כמ"ש התוס' דיבמות צ"ג. ואע"ג שבנתי"מ ססי' קצ"ז כ' דהש"ע סי' רנ"ז לא ס"ל כהתוס' אלא דגם במעכשיו ולאחר ל' אמרינן בממון גוף מהיום ופירי לאח"ז. ועפ"ז יישב קושי' הט"ז ססי' קצ"ז. ובאמת לפע"ד לא נתכווין רמ"א סי' רנ"ז בהג"ה להכריע נגד התוס' דיבמות הנ"ל כ"א שהעתיק דעת הרשב"א וההיא דססי' קצ"ז כבר נת' התירוץ לעיל. ועוד דאפילו להרשב"א והר"ן דוקא בממון שי"ל הפי' גוף מהיום ופירי לאח"מ סמכינן ע"ז שהוא פי' טוב. משא"כ כשאין הפי' מרווח אפילו בממון תלינן בחזרה כדלעיל באריכות מהא דמרחץ ואיסתרא. וא"כ מי יאמר לנו דכאן זהו פי' טוב לפרש דבריו מה שאומר. טוט אייך וואש איר ווילט גייט אייך צום חזן אונ שרייבט דיא כתובה. שנאמר שכוונתו שהם יעשו נגד רצונו ושיהיו הקדושין בטלים הלא פי' זה גרוע מאד שירצה שיעשו דבר של בטלה. וה"ל כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' תקס"ג שמפני שא"א בהקדש לומר הפי' גופא מהיום ופירי לאח"מ ע"כ אמרינן דחזרה הויא מספק כו' וה"נ י"ל כן מחמת ספק ערוה להחמיר כו' ועיין בפסחים (דף נ"ג ע"ב) בפרש"י ד"ה ה"ג. משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה כו'. וכ"ש לשטת הרמב"ם שהביא הב"ש סי' קמ"ו לחלק בין ממון לקדושין וגרושין דאף היכא דבממון לא מספקינן בחזרה מ"מ בקדושין וגרושין משום חומרא דא"א מספקינן בחזרה. ועוד דבגמ' בקדושין (דף מ"ה ע"ב) איתא דרבא ס"ל דסמכינן על חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה בענין קדושין ע"ש. וא"כ בנד"ז ג"כ אם לא הי' רוצה בקדושין לגמרי למה הניח שיטרחו בסעודה להפסידה וכ"ש לפמ"ש בגב"ע שאביה ואמה אמרו שההכנות החופה והסעודה היו ברצון אביה כו'. ע"כ נלע"ד שיש להחמיר ג"כ לחוש לחזרה דהיינו שמה שאמר טוט אייך כו' הפי' שנותן רשות לקדשה ולהשיאה: