ג

ובנ"ד שאמר אביה. איך וויל ניט טוט אייך וויא איר ווילט (ונ"א וואש איר ווילט). ופעם אחר אמר איך האב ניט גיוואלט פריער אונ וויל היינט אויך ניט גייט אייך צום חזן אונ שרייבט אייך דיא כתובה עכ"ל. י"ל דמספקינן בחזרה דמאי שנא מהא דרפ"ג דקדושין. דאין לומר משום דניכר שהכל המשך דיבור א'. ואיך נפסיק בין הפרקים לומר דהוי חזרה. הרי אין לך דיבור אחד יותר קצר מהא דמעכשיו ולאחר ל' יום דניכר שהכל כונה א' לכאורה וי"ל הכוונה כדפי' ר' יוחנן או כדפי' שמואל דהוה תנאי. ואעפ"כ מספקינן ג"כ בחזרה. וכן גבי ההיא דמרחץ דס"פ השואל. ושא"ד הנ"ל. וכן גבי גט אפילו במעכשיו ולאחר ל' יום כמ"ש בב"ש רסי' קמ"ו. וכמ"ש בר"ן פ' הכותב והר"ן שהקיל שם היינו משום דס"ל דאף אם חזרה הויא מגורשת. עכ"פ מבואר משם דפשיטא ליה דמספקינן בחזרה אף שהכל דיבור א' ממש. כ"ש בנד"ז שיש כאן דיבורים ותיבות רבים שיש לספק דמה שאמר טוט אייך וואש איר ווילט הוי חזרה. ונפלאתי על מ"ש הרב המ"צ דק' קאניוב וז"ל אין לומר דהוי חזרה כיון דבתוך כ"ד אין דרך ב"א להחזיר מדבריו הראשונים ולסתור אותם יעו"ש בח"מ סי' מ"ב דהכל הולך אחר התחתון דודאי חזרה הוא. אבל אם כ' בתוך כ"ד מאה שהם מאתיים או כור בלמד סאה בסלע ומדה בחבל הן חסר הן יתיר כו' דבהנך לישנא מספקא לן אי תפוס לשון ראשון או תפוס לשון אחרון ולא אמרינן דהוי חזרה כיון דהוא בתוך כ"ד אין דרך בנ"א לחזור תוך כ"ד עכ"ל הרב הנ"ל. הנה מ"ש ולא אמרינן דהוי חזרה. לא נז' כלל בב"י שם סי' מ"ב ס"ד. וכל כוונת הב"י שם בשם בעה"ת שכ' בשם ר"י בן מיגש והוא בחי' ר"י בן מיגש פ' גט פשוט. וכוונתו רק ליתן טעם אמאי התם במשנה פג"פ לפעמים אמרינן דאם יש שני לשונות בשטר הסותרים זה את זה הולכין אחר התחתון אף להוציא. והיינו ענין תפוש לשון אחרון. והיינו ענין כתב בו מלמעלה מנה כו'. ולפעמים ברוב המקומות קיי"ל דספיקא הוי ויד בעהש"ט על התחתונה וע"ז תירץ דכשהפריש ביניהם בענין אחר אז אמרינן שהתחתון עיקר. אבל כשהן סמוכין זל"ז לא אמרינן שהתחתון עיקר אלא ספיקא הוי וכמ"ש הנ"י פ' השואל שם בשם הריטב"א אלא הולכים אחר הפחות שבלשונות. וכ"כ הרשב"א בתשו' בת"א סי' רס"ט שהביא הב"י שם מחודש ה'. וא"כ ה"ה בנ"ד גבי קדושין כשיש ב' לשונות סמוכין זל"ז והם סותרים זא"ז. הולכים אחר הלשון המחמיר. במכל שכן מממון הקל דאמרי' חומרא לתובע וקולא לנתבע. וכל שכן בערוה החמורה. הן אמת שבתשו' הרשב"א הנ"ל מסיים ומיהו כו' בשני מקומות כו' דחזרה היא זו בבירור כו'. דמזה משמע דס"ל בשני לשונות הסמוכי' הסותרים זא"ז לא אמרינן דחזרה היא זו. וכן משמע קצת מלשון בעה"ת בשם ר"י מיגאש שכ' וכי אמרינן הלך אחר התחתון כו' אמרינן מיהדר קא הדר ביה מעליון כו' ע"ש בב"י משמע דבסמוכין לא אמרי' דהוה חזרה. אך מ"מ אין נפ"מ לדינא דהא מ"מ ס"ל דהולכים אחר הפחות שבלשונות. דאין לומר דכוונתם משום דאמרינן דפירושי קמפרש והולכין אחר הפי' הפחות דז"א דבהדיא כ' בעה"ת שדבריו סותרים זה את זה. אלמא דהולכין אחר הפחות שבלשונות אף שאין אומרי' פרושי קמפרש. וכן מוכרח בהדיא בש"ס (בב"מ דק"ב ב') אי מהתם ה"א פירושי קא מפרש כו' הרי דבאמת אמרינן דאין זה פירוש אף שהלשונות תכופי' זל"ז וכ"ה בב"ב שם דק"ה ע"ב. ואף דהיינו לרב דאמר תפוס לשון אחרון. מ"מ הרי כ' רשב"ם שם ד"ה דהתם. דבהא לא פליג שמואל עליה דרב כו' ולא מספקא לן אי פרושי מפרש או לא א"ו מיהדר קא הדר ביה כו'. וכ"כ התוס' בב"ב דק"ו סד"ה פרושי וז"ל ואצטריכו נמי שלשה מילי דשמואל כו' דפרושי קא מפרש כו' ע"ש הרי דבאמת ס"ל לשמואל שאין זה פי' ודבריו סותרים זא"ז וכ"כ עוד התוס' שם דק"ה ע"א ד"ה ובא מעשה. שהרי סותר זא"ז כו' וההיא דנזיר דמפרש דבריו כו' הרי ס"ל דהכא גבי מרחץ אין זה מפרש דבריו כ"א דבריו סותרים זא"ז והיינו גם לשמואל וכ"כ עוד בב"מ דק"ב ע"ב ד"ה ובא מעשה. ועוד דבהדיא אמרינן בגמ' בב"ב (דקל"ז ע"א) גבי הכותב נכסיו לבניו מהיום ולאחר מיתה. דהוה מספקינן בחזרה לולי שי"ל פי' גופא מהיום ופירי לאח"מ והיינו משום דהכי משמע טפי הא בעלמא מספקינן בחזרה אף שהלשונות סמוכין זל"ז ממש. ואף אם אפשר לומר בדוחק פרושי קמפרש אין זה מוציא מספק חזרה כנ"ל. וא"כ עכצ"ל מ"ש הרשב"א ובעה"ת דכשהם בב' מקומות אמרינן דחזרה היא זו בבירור. כוונתם דבכה"ג אמרינן שהחזרה הוא שמסכים כמו שאמר באחרונה. דהלך אחר התחתון משא"כ כשהלשונות סמוכים זל"ז אף שדבריו סותרי' זא"ז לא אמרינן דבודאי הסכים כמו שאמר באחרונה כ"א ספיקא היא שמא עיקר הסכמתו כמו שאמר בראשונה כו' והיינו דמספקא לן אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון. ועי' בחי' הרשב"א רפ"ג דקדושין דנ"ט ד"ה אי חזרה הוי. שביאר בהדיא דמספקינן בחזרה ממש אפי' כשהוא דבור אחד ממש כמו מעכשיו ולאחר ל' יום כו' ולא כעין חזרה כ"א חזרה ממש ע"ש: