ב

ובב"מ (דף ק"ב ע"ב) אמר רב כולו למשכיר משום דס"ל דחזרה הוא ותפוס לשון אחרון אע"ג שי"ל דאין כאן חזרה רק פירושי קמפרש ע"ד מ"ש ר"י בתוס' שם ד"ה הוה אמינא. והוי כולו לשוכר. הרי מוכח משם דאף בענין שי"ל איזה פירוש תופסי' דחזרה הוה. ויש לדחות משום דאם נאמר פירושי קמפרש י"ל ג"כ הפי' בענין שכולו למשכיר והוא כפי' שכ' רשב"ם בב"ב ק"ה ב' והביאוהו התוס' דב"מ שם. וכיון שקרקע בחזקת בעלים עומדת לכן כולו למשכיר. אמנם מהא דאיסתרא מאה מעי דס"ל לרב דהוי חזרה ותפוס לשון אחרון אע"ג שי"ל פי' קמפרש וכפי' התוס' בב"מ שם הגם שי"ל ג"כ הפי' בע"א שיסכים להיות כלשון אחרון והוא פי' שכ' רש"י מ"מ מספיקא איך מפקינן ממונא. אלא צ"ל לרב תפסינן יותר דהוי חזרה משנאמר פי' קמפרש פי' דחוק. וזה ראיה לכאורה לד' התוס' דיבמות (דף צ"ג) הנ"ל שכ' ולרב כו' דלא כמ"ש השט"מ ב' הרמב"ן דבפרה כו' כיון כו'. ועוד מוכח כן ממ"ש התוס' בב"ב (דף ק"ו ע"א) ולא ידע ר"י דמנא לן א"כ דסבר רב תפוס לשון אחרון אלא נראה משום דהנך דיחויי לאו עיקר טעם נינהו עכ"ל הרי מוכרח דבאמת לא אמרינן לרב פרושי קא מפרש אלא דחזרה הוא ותפוס לשון אחרון. וכ"כ רשב"ם שם (דף ק"ה ע"ב) ד"ה דהתם א"ו מיהדר קא הדר ביה כו' ע"ש. והא דב"ב (דף קל"ז) צ"ל כדפי' רשב"ם שם וז"ל וכיון דאיכא למימר הכי לא נתכוין לא לתנאי ולא לחזרה דהכי משמע טפי עכ"ל וכמ"ש התוס' ביבמות (דף צ"ג סע"א) כנ"ל. ועפ"ז צע"ג עמ"ש מהרי"ט בתשו' חאה"ע סי' ל"ט ורסי' מ' במ"ש דלא מספקא לן פי"נ אי תנאה או חזרה הוי אלא שאין הלשון מתפרש בענין אחר תדע דגבי ממונא אפשר לפרשו בחזרה ואפ"ה לא מספקינן ומפקינן ארעא מחזקת מריה עכ"ל. שדבריו אלו הם נגד מ"ש התוס' בב"ב (דף ק"ו) וכ"מ בגמ' דלרב אמרינן דחזרה הוא ותפוס לשון אחרון אע"ג שיש לפרש הלשון בענין אחר כנ"ל. ומה שהביא ראיה תדע דגבי ממונא ונתכוין לההיא דב"ב (קל"ז א') כבר כ' התוס' ביבמות (צ"ג א') הטעם משום דהתם מסתבר הפי' טפי וכ"כ רשב"ם. משא"כ בשאין מוכח הפי' כ"כ הא מספקינן בחזרה כמו גבי משוך פרה כו' כנ"ל. והא דקיי"ל שם דקנה נת' הטעם משום כיון די"א דגם בלא מעכשיו קנה וכ"מ פשטא דגמ' דכתובות (פ"ו ב') כמ"ש הר"ן שם. וביותר גבי קדושין מבואר בהדיא בפוסקים דלא כמהרי"ט דהא גבי משנתינו רפ"ג דקדושין מעכשיו ולאחר ל' יום י"ל הפי' הפשוט כמ"ש ר' יוחנן דאין כאן לא תנאי ולא חזרה רק שהקדושין מתחילין מעכשיו ונגמרין לאחר ל' יום ואעפ"כ קיי"ל ג"כ כרב דמספקינן בחזרה ובתנאי. ובשלמא לרב עצמו י"ל דלא ס"ל כלל פי' דר' יוחנן ומש"ה מספק בחזרה אבל אנן הא שמיע לן הא דר' יוחנן וס"ל כוותיה ג"כ ואעפ"כ מספקינן בחזרה כרב מזה מוכח דחיישי' לחזרה אע"ג שי"ל פירושי קמפרש אם לא כשהפירוש מסתבר טפי כההיא דב"ב קל"ז. וכ"ש להרמב"ם דס"ל דבב"ב קל"ז ה"ט דבממון לא החמירו כל כך כנ"ל. וצריך ליישב ד' מהרי"ט דכוונתו דלחומרא לא מספקינן בחזרה אבל לא להקל ח"ו. ויש להקשות מזה על תשו' הרא"ש שהביא הטור ססי' קמ"א למה יש לנו לתלות בחזרה יש לומר דלייפות כחו נתכוין כו' ע"ש והקשה ע"ז בתשו' מהריב"ל ח"ב ססי' ג' ותירץ דשאני התם דדין הוא דמספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי כו' אבל בנ"ד כו' אית לן למימר טפי דלייפות כחה נתכוין כו' עכ"ל. ומהתוס' דיבמות (צ"ג) הנ"ל ומהא דרפ"ג דקדושין קשה על זה: