א

הנה בקדושין פרק האומר (דף נ"ט ע"ב) גבי מעכשיו ולאחר ל' יום פשיטא ליה לשמואל דתנאה הוי ולא חזרה. ופרש"י תנאה הוי אי לא אחזור בי בתוך שלשים יהיו קדושין מעכשיו. ובחידושי הריטב"א הקשו על פרש"י דכיון שאין התנאי מפורש בלשונו דברים שבלב הם ר"ל שהרי לא הזכיר חזרה בדבריו כלל. ופי' הרמב"ן והריטב"א דהכי פירושו דתנאה הוי ור"ל הרי את מקודשת מעכשיו אם ירצה האל יתברך שנגיע שנינו ונחיה עד שלשים יום ולאפוקי דאי מיית חד מינייהו תוך ל' יום לא הוי קדושין עכ"ל. ולכאורה פרש"י נכון יותר דלפירוש הריטב"א קשה מ"ש במשנה ובא אחר וקדשה תוך שלשים יום מקודשת לשני. דנהי דשמואל מפרש דמקודשת לשני רק עד שלשים יום ולאחר ל' יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון. דמ"מ איך מקודשת לשני אפילו עד שלשים יום כיון שקידשה הראשון לגמרי ואינו יכול לחזור בו רק שאם ימות יתבטלו הקדושין הרי י"ל למיתה לא חיישינן כלל כדתנן פ"ג דגיטין (דף כ"ח ע"א) ונהי דמסיק התם לשמא מת לא חיישינן לשמא ימות תנאי היא. הרי עכ"פ תנאי היא. ואיך אומר במשנה בפשיטות מקודשת לשני. ע"כ נראה יותר כפרש"י. ועיין בפנ"י שם ד"ה לרב מספקא ליה מדבריו יובן תירוץ על קושיית הריטב"א שהקשה על פרש"י. ובחידושי הרשב"א ד"ה לרב מספקא ליה ג"כ הסכים עם פרש"י ותירץ בטוב קושיית הרמב"ן. ועי' בב"ש סי' מ' סק"ו:

קיצור. (פירוש תנאה הוי היינו אם לא אחזור בי בתוך שלשים יהיו קדושין מעכשיו כ"כ רש"י והרשב"א ולא כפי' הרמב"ן):

ולרב מספקא ליה אי תנאה הוי אי חזרה הוי. פרש"י אי תנאה הוי כנ"ל לשמואל. אי חזרה הוי ממאי דקאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר שלשים. וכ' עוד הריטב"א וכי תימא וכי חזר בו מאי הוה דהא קיי"ל כל תכ"ד כד"ד חוץ ממגדף ומגרש דלא מצי הדר ביה אף תוך כדי דבור (עיין במכמ"א שער ז' סי' ג') איכא למימר דהתם הוא בתר דמטא גיטה או קדושיה לידה דתו לא מצי הדר ביה. אבל הכא קודם נתינת הגט והקדושין לידה אמר לשון זה דהוה יכול למיהדר ביה ועל לשון זה נתן הגט והקדושין ולהכי מספקא לן אי הוה נתינה מעכשיו בתנאי או לאחר ל' יום כו' עכ"ל. ובחידושי הרשב"א רצה לפרש תחלה באופן אחר ולבסוף העלה ג"כ ומסתברא דהכא באומר לה קודם נתינת המעות כו' ע"ש. וא"כ לדבריהם אם נתן המעות לידה באומרו הרי את מקודשת לי מעכשיו. ותיבות ולאחר ל' יום גמר אחר שהיו המעות בידה י"ל אין שייך לספק בחזרה דהא משהגיעו הקדושין לידה שוב אינו יכול לחזור בו ועי' בעצ"א סי' מ' סק"ז. וצ"ע די"ל כיון שהכל דבור אחד ממש אין שייך כאן הדין שבקדושין לא יוכל לחזור בו. דזהו בחזרה לגמרי אבל הכא נראה הכל דבור אחד ממש וכמ"ש התוס' בב"מ ס"פ השואל (דף ק"ב ב') ובב"ב פרק בית כור (דף ק"ה ע"א) ד"ה ובא מעשה. דבכולהו לר' יוסי כאלו הוציא שניהן יחד וכיון שכן אין זה נוגע לדין שלא יוכל לחזור בו דה"ל כהא דאמר ר' יוסי אם לכן נתכוין מתחלה הרי דבריו קיימין וה"ל תמורת עולה ותמורת שלמים. וה"נ לכן נתכוין מתחלה לומר שני הדבורים משנים עשר דינרים לשנה מדינר זהב לחדש לפי דלא אסיק אדעתיה חודש העיבור ואעפ"כ כיון שעצם זה הלשון סותר קצתו את קצתו מספקינן שמא מדינר זהב לחדש הוא עיקר. וה"נ גבי מעכשיו ולאחר שלשים יום כיון דדבור אחד הוא דיינינן ליה כאלו לכן נתכוין מתחלה לומר כן. אבל מ"מ מספקינן שהלשון סותר קצתו את קצתו. וחזרה הוא. ור"ל שלכן נתכוין מתחלה לומר קדושין מעכשיו ולומר קדושין לאחר שלשים יום דהיינו חזרה. וא"כ לפ"ז אף אם נתינת החפץ לידה היה קודם אומרו ולאחר שלשים יום כיון דהכל דבור אחד הוא שייך לספק בחזרה לרב:

קיצור. פירוש תנאה הוי העיקר כדפרש"י שיהי' הקדושין מעכשיו אם לא יחזור בו לאחר שלשים יום וכן הסכים הרשב"א בחדושיו והקשה על תירוץ הרמב"ן והריטב"א ועיין ב"ש סי' מ' ס"ג סק"ו. ובענין אי חזרה הוי הקשו הרשב"א והריטב"א הא בגיטין וקדושין לא מהני חזרה אפילו תכ"ד ותירצו דמיירי שאמר הלשון הזה קודם נתינת הקדושין לידה. ואפ"ל דכיון דדבור אחד הוא ה"ל כאלו לכן נתכוין מתחלה. ומ"מ שייך לספק שמא ולאחר [שלשים] יום חזרה הוא ממעכשיו. ולכן נתכוין מתחלה לומר כך וגם כך דבר וסותרו:

והנה הטעם דשמואל ס"ל דתנאה הוי ולא מספק בחזרה. נראה משום דכולו דבור אחד מעכשיו ולאחר שלשים יום. ורחוק מאד שיהיה זה חזרה. דוגמת מ"ש הב"י רסי' ל"ח כיון דדברים אחדים הם בלי הפסק כו'. ועי' במל"מ פט"ו מהל' מעה"ק מה שהביא מהסוגיא פ"ט דב"ב (דף קמ"ח ע"ב) שכ"מ שחילק כל נכסיו אם כמחלק כו' אם כנמלך כו' ובהמגיד פ"ח מהל' זכייה דין כ"א בשם רש"י אם כמחלק שאינו שותק בין דבור לדבור כו'. וכ"כ הנמוק"י שם אם כמחלק שאינו מפסיק בדבורו כו' וכ"כ בטוח"מ סי' ר"ן סעיף י"ז. ועיין בסהמ"ק סי' ל' ססעי' ז' גבי נטלתו וזרקתו שהקשה אמאי לא חיישינן דמה שזרקתו הוי חזרה מהא דנטלתו. והעלה לסוף משום דמוכחא מילתא דלא נטלתו אלא כדי לזרקו ועי' תשוב' ח"צ סי' קט"ו. לכן כמ"כ ס"ל לשמואל דסמכינן גם הכא אהוכחה דזהו כולו דבור אחד וכוונה אחת ואין כאן חזרה אלא תנאה הוי. ואעפ"כ קיי"ל כרב דמספקינן בחזרה כיון דלא בא מפורש שזהו תנאי. ע"כ חיישינן שמא הוא חזרה אף שזהו רחוק כנ"ל. ועיין ג"כ בטוש"ע סי' קמ"ה ס"ג ובמכמ"א ש"ח סי' מ"ה:

קיצור. (דקיי"ל בקדושין וגיטין בענין מהיום ולאחר שלשים יום מספקינן בחזרה אף שקרוב הלשון יותר שאינו חזרה כלל):

ומכאן לכאורה ראיה נגד מ"ש מהרי"ט חאה"ע רסי' ל"ט בדין מי שאמר לאשה לשון קדושין וסיים בסבלונות כמנהג קושטא. וידוע שסבלונות בקושטא אינן קדושין כלל. שר"ל תחלה דחזרה הוא ומהדר הוא דקהדר ביה שלא רצה לתת אלא בתורת סבלונות כמנהג שנהגו בקושטא וסיים אלא שנראה שלא אמרו להסתפק אי חזרה הוי אלא היכא דאין הלשון מתפרש בענין אחר כמו מהיום ולאחר מיתה שהם שני דברים סותרים זה את זה דאי לאחר מיתה לאו מהיום ולשון תנאה נמי לא שייך בענין זה דהול"ל אם ימות ומ"מ משום דחזרה נמי מילתא דלא שכיחא שיחזור בו תכ"ד בלי שיגלה דעתו בחזרה וכיון דא"א בענין אחר מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי וע"ש סי' מ'. דהא הכא ג"כ אפשר לפרש בתנאה ולכן רבי ס"ל כזה גט. והחזרה דחוק מאד ואעפ"כ מספקינן בחזרה א"כ גם בנדון שלו יש לספק כן. ויש לישב דלא מספקינן בחזרה רק לחוש לחומרא. ומה"ט גופא אין להקל בנדון דמהרי"ט:

קיצור. (הערה על תשובת מהרי"ט חאה"ע סי' ל"ט וסי' מ' גבי ל' קדושין וסבלונות שכתב שאין להסתפק בחזרה):

והנה מהרי"ט הביא מהא דב"ב פי"נ (דף קל"ו א') גבי הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה. דלא מספקינן לא בתנאה ולא בחזרה משום דאפשר לפרש גופא מהיום ופירי לאחר מיתה ואע"ג דשם ג"כ אפשר דאומרו ולאחר מיתה חזרה הוי מאומרו היום. עכ"ז לא מספקינן ומפקינן ארעא מחזקת מרא קמא כל שאפשר לפרשו שלא יסתור דבריו הראשונים. וע"ש בפרשב"ם שכתב דהכי משמע טפי. ר"ל שנתן שני מתנות גופא מהיום ופירי לאחר מיתה. משמע טפי מענין תנאה ומענין חזרה. ובפרק בית כור (דף ק"ה ע"א) משמע אע"ג שיש לפרש אומרו מדינר זהב לחדש פירושי קא מפרש אעפ"כ מספקינן ג"כ דילמא מיהדר קא הדר ביה. מיהו התוס' ביבמות (דף צ"ג ע"א) סד"ה קנויה כ' דלא בכ"מ אמרי' דהפי' גופא מהיום ופירות לאח"כ כ"א דוקא גבי מהיום ולאח"מ דמסתברא דלהבריח נכסים משאר יורשים קאתי ומקני לי' לגוף מהשתא. משא"כ גבי משוך פרה זו ותהיה קנויה לך מעכשיו ולאחר ל' יום לא אמרי' הפי' גופא מהיום כדמוכח בכתובות (דף פ"ב א') דאל"כ היה קונה אפילו עומדת ברה"ר כו' ע"ש בתוס' דיבמות הנ"ל אלא דלר' יוחנן קנה בעומדת באגם משום דלית ליה תנאה הוי ולא חזרה הוי אלא מעכשיו מתחיל הקנין ואינו נגמר עד לאחר שלשים כמ"ש התוס' בכתובות שם סד"ה הא דאמר. ולפ"ז לרב דמספק בחזרה י"ל דאפילו בעומדת באגם לא קנה ואע"ג דאמר מעכשיו וכמ"ש התוס' בהדיא ביבמות שם דלרב דמספקא ליה אי חזרה הוי לא מהני מידי מה שעומדת באגם. ולכן הקשה הט"ז בח"מ ססי' קצ"ז מאחר דבאה"ע סי' מ' קיי"ל דמספקינן בחזרה אמאי פסקו גבי פרה כר' יוחנן. ולכאורה י"ל דבממון לא החמירו לספק בחזרה רק בגיטין וקדושין החמירו כן וכ"ה שטת הרמב"ם [עיין מפתחות] כדלקמן. אך אין כן שטת התוס' הנ"ל וכן משמע פשטא דגמ' בב"ב קל"ז דגם לענין ממון מספקינן בחזרה לולי שמוכח הפי' גופא מהיום כו' כנ"ל והכא לא מוכח כנ"ל. ויש ליישב קושיית הט"ז משום דהא רב נחמן בכתובות (פ"ו ב') לדעת הר"ן והרבה פוסקים ס"ל דאפי' בלא מעכשיו קנה. אלא דיש פוסקים דוקא במעכשיו לכן במעכשיו עכ"פ אין לחוש. ועוד דאף גם להפוסקים דבלא מעכשיו לא קנה י"ל דמ"מ במעכשיו קנה גם לרב כמ"ש בשט"מ בכתובות (דף פ"ו) בשם הרמב"ן דבפרה ליכא לספוקי בחזרה כיון דאפשר למימר בה גופא מהיום ופירא לאחר שלשים יום עכ"ל וכ"כ הר"ן שם ולא ס"ל כהתוס' דיבמות הנ"ל. אך צ"ע לשטתם ליישב מ"ש התוס' ביבמות צ"ג סד"ה קנויה דא"כ אפילו בר"ה כו' ומזה הכריחו דלא מפרשינן כן. וי"ל התוס' כ"כ לר' יוחנן אבל לרב י"ל דבאמת ה"ה אפילו בר"ה. אלא דאנן קיי"ל ג"כ כר' יוחנן ולפ"ז מתורץ קושיי' הט"ז בח"מ ססי' קצ"ז דשם ממ"נ קונה בין לר' יוחנן בין לרב. וא"כ יצא לנו דגם בממון מספקינן בחזרה נגד פי' דתנאה אלא משום שי"ל גופא מהיום כו'. ולהתוס' אפילו היכא שי"ל הפי' גופא מהיום מספקינן בחזרה לרב. ואנן לא סמכינן לומר דקנה רק משום שרבו האומרים דאפילו בלא מעכשיו קנה כנ"ל. ולשט"מ נגד פי' גופא מהיום כו' לא מספקינן בחזרה. ועיין ב"ש סי' קמ"ו ססק"א דהרמב"ם ס"ל גבי איסור א"א מספקינן בחזרה אבל בממון ס"ל דתנאי הוא וכ"כ הלח"מ ספ"ב מהל' מכירה ומ"מ הניחו דבריו בצ"ע. וצ"ל לרב ושמואל אמאי לא מספקינן גבי קדושין לפי' דר' יוחנן דההתחלה מעכשיו והגמר לאחר שלשים יום דאין לומר משום דס"ל דכה"ג ליכא שום קדושין מצד שיור עי' ריטב"א. מ"מ אם אפשר שלזה נתכוין אמאי לא נפרש כן ויהיו הקדושין בטלים ונפ"מ לדינא יש ודאי מפי' זה. וצ"ל דלא ס"ל פי' זה כלל וצ"ע: