*

סימן קיד

שאלה מעשה שהיה בשנת תקפ"ח נשאת קטנה לאיש אחד ואביה היה בעיר בביתו ולא היה בשעת החופה וקדושין רק אמה היתה ומ"מ סעודת הנשואין היה בבית אביה ואח"כ היתה ג"כ הקטנה ואישה בבית אביה ערך ג' שבועות ואח"כ הרחיק הבעל נדוד ולא נשמע ולא נודע מקומו איה והיא יושבת בעיגון מחמתו זה עשר שנים. ועתה אומר אבי האשה ר' שמשון וטוען לפני ב"ד שהקדושין והחופה היה שלא לרצונו ולכן לא היה אצל החופה וגם המעט זמן שהיה המקדש בביתו עם בתו היה הכל שלא לרצונו וברוגז היה עמו ולא ייחדו החתן והכלה לחדר אחד אפי' פעם א' עכ"ד אבי הקטנה. וגם מעיד עד א' שמו ר' זכריה במו' יצחק איך שר' יחזקאל אבי חורגו של בעל הקטנה הנזכרת ביקש אותו בעת החתן מאל שילך עמו איין ריידען את אבי הכלה ווארום (שהוא) אבי הכלה וויל ניט הערין אונ ניט זעהען דעם שידוך והלכתי עמו ולא מצאתיו בביתו רק אשתו אמרה ער (בעלה) איז משוגע גיווארין וויל ניט הערין ניט זעהין דעם שידוך עכ"ד העד ר' זכריה הנ"ל. וזה אשר העיד ר' יחזקאל שהיה בעת החופה וקדושין הנ"ל אבי חורגו של הבעל וכעת מתה אשתו אמו של הבעל הנז' וזה עדותו בשעת חופה האט מו' שמשון ניט גיוואלט גיין להחזן שרייבען די כתובה ער האט גיזאגט איך האב פריער ניט גיוואלט איך וויל האיינט ניט גייט אייך צום חזן שרייבט אייך דיא כתובה עש האט צו מיר ניט בין איך גיגאיינגען צום חזן און האב גישריבען דיא כתובה אונ ביי דער חופה איז ער ניט גיוועזין עס איז גיווארין איין שמועת באיי דער חופה האט מען גיענטפערט אז ער האט זיך באהאלטין ער וויל ניט גיין צו דער חופה און נאך דער חתונה איז גיווען כמה פעמים אז ער איז גיקומען מיט איין בכיה לאשר שחותנו מגרש אותו מביתו און וויל אים ניט קענען אונ גיט אים ניט עשין על פי רוב פלעגט ער קומען בשבת והיה בביתו לערך שלשה שבועות עכ"ד ר' יחזקאל אבי חורגו של הבעל הנ"ל. ומקודם שהוגבה העדות הלז נחקר פ"א אצל אבי הקטנה ואמה ונשכח כעת הדבר איך השיבו. וכמדומה שהשיבו שההכנות החופה והסעודה היה ברצון וכעת השיבה אמה שסוברת שכך יפה הדבר להתיר ועל דברי אביה אין לעמוד כי הוא איש קל מאד שאין לעמוד על דבורו כלל. ובתשו' הרב דק"ק קאניוב נזכר שפ"א השיב האב בזה הלשון איך וויל ניט טוט אייך וואש איר ווילט. והרב מק"ק וואסילקוב אומר שכמדומה לו ששמע מאנשים שבעת החופה אח"כ בעת הסעודה בלילה שתה האב עמהם יי"ש רק שאמר שאין זה ראיה גמורה שנתרצה כי אפשר מגודל השכרות של אביה הנ"ל עשה זה. והטבעת קדושין שלה נאבד תיכף אחר החתונה קודם שהגדילה זה תורף הגב"ע:

והנה הרב מוה' שאול הכהן נ"י כ' דכיון שסיים אביה אני איני רוצה טוט אייך וואש איר ווילט י"ל דזה דומה להפקיר זכותו שברש"י פ' האיש מקדש (דף מ"ו ע"א). והרב מו' משה שלום נ"י העיר לדון בזה מדין חזרה ולבסוף העלה וצידד להקל:

והנה מתחלה יש לדון מהלשון איך וויל ניט טוט אייך וואש איר ווילט דהיינו הפירוש שאינו חפץ לקדשה להחתן ומ"מ מעביר על מדותיו ומבטל רצונו לרצון אשתו ושאר אנשים כעין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני והוא ע"ד אונסיה דנפשיה הנזכר פ' חזקת (דף מ"ז סע"ב) ודילמא שאני אונסיה דנפשיה מאונסא דאחריני. ומ"מ אין רצונו לעשות הדבר בעצמו כיון שאין לו חפץ בזה אבל מסכים להם שהם יעשו בשליחותו. הב' י"ל אף אם נאמר דכיון שאמר איך וויל ניט אין זה שליחות עכ"ז י"ל דאומרו טוט זיך וואש איר ווילט היינו חזרה ממה שאמר איך וויל ניט ונותן להם רשות לקדשה. ואח"כ יש לדון מצד דאף את"ל דלא תלינן בחזרה וגם אין זה נתינת רשות עדיין יש לדון מצד הדין הפקיר זכותו שיש לו בה כמבואר בפרש"י פ' האיש מקדש (דף מ"ו ע"א) דג"כ חשוב קדושין ונשואין. ואח"כ יש לדון מצד שידע האב מההכנה של החתונה ושנעשה סעודת הנשואין בביתו. ומצד שהכניסו הזוג אח"כ לביתו להיות כאיש ואשתו וגם אבי הכלה היה בביתו משך הנ"ל. ולבא אל העיון בזה. הנה עיינתי תחלה בחשש הב' אם י"ל דהוי חזרה: