ג

ומדברי המרדכי פ"ק דקדושין סי' תפ"ז ספק ביד רבי כו' נראה דמפרש ג"כ שלאחר שאמרה הבה מיהבה נתן בשתיקה דאל"כ אין מקום לספק והוי ודאי קדושין. והנה כ"ז שטת התוס' דעיקר הטעם משום דאמרה מעיקרא תן לי ולכן כשאמרה אח"כ הבה מיהבה או הב י"ל אדיבורה קא סמכת. אבל הר"ן כ' שהרשב"א ס"ל שאפילו לא אמרה איהי מעיקרא מידי כיון דאיהו אמר לה בלשון שאלה אי יהיבנא לך מיקדשת לי ואיהי לא מהדרא ליה אין מקדשנא לך אלא אמרה ליה הב או הבה מיהבה אפילו חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי בזה לא מהני ולא מידי דעיקר טעמא דאינה מקודשת היינו משום כיון דבלשון שאלה קאמר אם איתא דמרציא ליה הי' לה לאהדורא אין מיקדשא לך ומדלא מהדרא הכי אלא אמרה הבה מיהבה ודאי הכי קאמרה בקידושי לא ניחא לי אלא במתנה ולפיכך אפילו חזר ואמר התקדשי לי אינה מקודשת. נראה לי כל שלא אמר לה בלשונות האמורים בגמרא איכא לספוקי בלשון קדושין וצריכה גט שכל כיוצא בזה אין לנו אלא מה שאמרו חכמים עכ"ל. והמובן מדברי הר"ן בשם הרשב"א דאפילו אם כשחזר ואמר התקדשי לי בו קיבלה בשתיקה אינה מקודשת כיון שהשיבה תחלה הבה מיהבה שמובן דבקדושי לא ניחא לה. והה"מ פ"ד דין ה' כתב וז"ל וכתב הרשב"א ז"ל הטעם מפני שהוא אמר בלשון שאלה מתחלה ואפי' חזר ואמר לה בשעת נתינה התקדשי לי והיא אומרת אחד מן הלשונות שהזכיר רבינו אינה מקודשת אבל אם שתקה ודאי מקודשת עכ"ד. והנה מ"ש והיא אומרת אחד מן הלשונות יש לפרשו שאמרה זה להשיבו על השאלה אע"פ שאח"כ כשחזר ואמר לה בשעת נתינה התקדשי לי קיבלה בשתיקה וכמשמעות הר"ן. אבל י"ל דגם כשחזר בשעת נתינה ואמר התקדשי לי אמרה ג"כ עוד הפעם אחד מן הלשונות הנ"ל אזי הוא דאינה מקודשת אבל כשקיבלה בשתיקה מקודשת. ועיין מזה במל"מ שם בד"ה עוד כ' הרב בעל פ"מ. שהפ"מ ס"ל כסברא האחרונה והמל"מ ס"ל כסברא הראשונה. וכמשמעות הר"ן בהרשב"א. וכ"מ בחי' הרשב"א. (והרשב"א ס"ל דאע"ג שלא אמרה תחלה הב לי רק הוא התחיל בלשון שאילה והשיבה הבה מיהבה או הב אינה מקודשת ואע"פ שאמר לה בשעת נתינה הרי את מקודשת לי). אבל המרדכי כ' דהוא ספק מקודשת והיינו אע"פ שנתן לה בשתיקה ולא אמר הרי את מקודשת לי וז"ל סי' תפ"ז כל הבה מיהבה לאו כלום הוא ספק ביד רבי היכא דאינה מבקשת אותו דבר תחלה כי הכא אלא הוא אומר אם אתן לך דבר פלוני תהא מקודשת לי ואמרה הבה מיהבה אם היא מקודשת לו אם לא עכ"ל. הרי להמרדכי הוי ס"ק אפילו אם לא אמר לה אח"כ בשעת נתינה הרי את מקודשת לי וכיון שכן נראה דאם אמר לה בשעת נתינה לשון מוחלט להמרדכי הוי מקודשת ודאי והיש"ש ס"ל דהוי קדושין גמורים אפילו לא אמר לה מידי בשעת נתינה וז"ל ססעי' י"ד והנראה בעיני מה שהקיל הרשב"א כו'. אומר אני שהם קדושין ודאין גמורין דדוקא כשהיא תבעה מתחלה שלא לשם קדושין הוא דאמרינן דלאו כלום הוא כדברי התוס' והרא"ש. אבל כשהוא התחיל בלשון שאלה והיא השיבה שיתן אין לך ריצוי גדול מזה כו'. ואדרבה אמרה תן והנני מוכן לקבל אמרינן חיזוק לשון הוא כמו כל הכפולים שבתורה עשר תעשר כו' עכ"ל. ור"ל אפי' השיבה הבה מיהבה בלשון כפול הוי קדושין גמורים. והיינו אף שבשעת נתינה לא אמר מידי:

קיצור. (המרדכי ס"ל היכא שהוא התחיל השאלה והשיבה הבה מיהבה הוי ס"ק אף שבשעת נתינה לא אמר מאומה והיש"ש ס"ל דהוי קדושין גמורים ואם בשעת נתינה אמר הרי את מקודשת לי נראה דגם להמרדכי הוי קדושין גמורים):