א

סימן קיג

בגמרא פ"ק דקדושין (דף ט' ע"א) אמר רב חמא כל הבה מיהבה לאו כלום הוא וכ' התוס' וא"ת מי גרע כו' וי"ל דשאני הכא דמעיקרא היתה שואלת שלא בתורת קדושין ומש"ה איכא למימר כשאומרת הב דאדעתה דמעיקרא אמרה עכ"ל. וכ"כ הר"ן משום דאדיבורה קמא קא סמכה והוא מדברי הרשב"א שכתב כן בפירוש דברי התוס'. וצ"ע להעיר מהא דגיטין פרק התקבל (דף ס"ג ע"א) דיש סברא לומר אדיבורה דידה קא סמיך אע"פ שהשליח לא אמר כמו שאמרה כמ"כ שיש לומר כאן דאדיבורה קמא שלה קא סמכה אע"פ שהוא אומר אופן אחר דהתם מיירי דאמר הילך כמו שאמרה. א"כ יש גילוי דעת דאדיבורה דידה קא סמיך ה"נ יש לדמות כן דהא נמי אומרת הבה מיהבה. או הב. היינו כמו שאמרה. אלא דא"כ קשיא דהא התם קיי"ל דהוי ספק כמו שפסק בטוש"ע סי' ק"מ ס"ט וא"כ אמאי קיי"ל דהכא אינה מקודשת כלל. ויש לחלק דהתם אינו ידוע לבעל שאמרה אשתו התקבל לי גיטי. ע"כ אף שאמר הילך כמו שאמרה י"ל אדבוריה דידיה קא סמיך. אבל הכא שפיר י"ל יותר דאדיבורה קמא שלה ממש קא סמכה ועוד דשאני התם דהשליח אומר בפירוש להפך ואשתך אמרה הבה לי גיטי. אבל הכא האיש אומר רק בלשון שאילה אי יהיבנא לך מיקדשת לי ע"כ כיון שאומר רק בלשון שאילה ומדבריה ניכר דאדיבורה קמא דידה קא סמכת לכן מחליטין דאינה מקודשת. ולכן באמת י"ל דתרתי בעינן שיהיה שייך לומר אדיבורה דידה קא סמכת ושיאמר הוא רק בלשון שאילה אי יהיבנא לך מיקדשת לי. אבל אם לא אמר בלשון שאילה כ"א כשאמרה תן לי אמר הרי את מקודשת לי בו ואמרה הבה מיהבה ונתן לה בשתיקה מקודשת כדמשמע מדברי הרא"ש בשם הראב"ד וכמ"ש רי"ו נכ"ב ח"א. והיינו כיון דאומר לשון מוחלט שנותן בתורת קדושין לא אמרינן אדיבורה דידה קא סמכת:

קיצור. התוספות ס"ל דעיקר הטעם משום אדיבורה קמא דידה קא סמכת אע"ג בגיטין (דף ס"ג א') ובב"מ פרק האומנין נשאר בספק אי אמרינן אדיבורה דידה קא סמיך יש לחלק דלגבי נפשה י"ל יותר אדיבורה דידה קא סמכת או משום שאמר בלשון שאילה: