*

סימן קיב

על אודות המקרה אשר קרה בקהילתנו פה לאדיזין. באחד מבע"ב העיר שמו דוד במ' אליעזר ההולך בתום דרך ואין עול בו ביום ה' פ' עקב תר"ט העבר שלח אחריו הפאוויערינא של הקאנטאהר אטקופ שלנו ואמר לו לך אל אחד הנגידים ותלוה מעות על בטחוני סך ארבעה מאות רו"כ. כי נצרכתי לשלם ראטי להקאזנא והלך ר' דוד הנ"ל בפקודתו לקבץ מעות עבורו. כי מוזג שלו הוא ומוכרח לקיים תפקידו. והלך בין החנוונים. ושם אשה אלמנה חנוונית שאל אותה היש אתך מעות להלוות. ואמרה יש ת"י סך מאה וחמשים רו"כ. והניחה והלך לו לשאר החנוונים. ושאל גם אותם היינו לר' ניסן חנווני ולר' נחמן חנווני. היש אתכם מעות ענה ר' ניסן יש ת"י מאה וחמשים רו"כ ואתן לכם. ור' נחמן השיב גם לי מאה רו"כ ואתן לכם. ולקחו צרור כספם והלכו יחד עם ר' דוד השליח הנ"ל אל חנות האשה ציריל הנ"ל. לקחת גם את הסכום אשר הבטיחה ליתן ולקחו המעות וימנו ומעות שלהם ג"כ ויצורו אותם בטיכל של ר' דוד הנ"ל כי היה סבור שהוא ישא המעות להקאנטאהר ולקח צרור הכסף ועקר רגליו ללכת מהחנות. ותחזק האשה הטיכל עם המעות לאמר אני בעצמי אשא המעות להקאנטאהר כי אני אוציא יותר עיסקא ממנו מאשר תקח אתה. ויחזיקו שניהם המעות אחד מקצה מזה ואחד מקצה מזה וירא ר"ד הנ"ל כי היא מתאמצת בתפיסת המעות. ענה לה הא לך המעות הרי את מקודשת ולא סיים לי והעדים החנונים הנ"ל שמעו זאת ויהי כמצחק בעיניהם. ופערו פיהם בשחוק. ובשעת אמירה נתן לה המעות עם הטיכל והיא קיבלה מידו והלכה בעצמה להקאנטאהר ותתן להפאוויערינע וקבלה מידו קוויטל על המעות ומשך זמן ההלוואה רק על כמה ימים. כ"ז העידו בפנינו עדים כשרים ונאמנים ה"ה מ' ניסן ומ' נחמן בתורת עדות גמור ובאליונ"ע בזה הלשון ממש. ומעתה ילמדנו מו"ר מה לעשות בזה אם להצריכה ג"פ דוקא אם לא. והאשה ציריל הנ"ל נגידה וחשובה וחרפה לה לעמוד לפני ב"ד לקבל ג"פ גם ר' דוד הנ"ל איש נכבד הוא נגיד בעיר. בדעתו חשב כי צחוק הוא. והנה כל הפוסקים מקילים בזה אם לא אמר לי אך הב"ח חושש לקדושין. אכן הב"ש מקיל אף לדעת הב"ח אם נמצא עוד ריעותא אשר תורה קלקול הקדושין: