א

והנה נידון הטבעת אין לחוש מהדין הנזכר בש"ע סי' ל"א ס"ב בהגה"ה או בסתם טבעת ונמצא של נחשת חיישינן לקדושין משמע שהם רק קדושי ספק. היינו משום דהיה נראה טבעת של זהב ונמצא שהיא של נחשת יש לחוש מדין התקדשי לי בדינר של זהב ונמצא של כסף וגם שם באמת לא דמי לזה כלל כיון דלא אמר שהוא של זהב כמבואר בתשו' מיימוני דשייכי להלכות אישות ססי' י"ט בד"ה שוב שמעתי שאותה טבעת בחזקת של זהב היתה כו' ונשתברה אח"כ ונמצאת של נחושת כו' אם יש בה שוה פרוטה מקודשת כיון שקבלה סתם ולא אמר שהוא של זהב כו' ע"ש והיא תשובת רבינו שמשון בעל התוספות. ומהר"מ בתשובה שאחריה שם סי' כ' לא פקפק רק כשהעדים אמרו בשעת קדושין שהיא טבעת של זהב אעדים קא סמכה וה"ל כאומר המקדש התקדשי לי בדינר של זהב ונמצא של כסף. אבל אם לא אמרו העדים כלל שהיא של זהב י"ל דלא פליג כלל על הרא"ש דה"ל קדושין. וכ"ז אינו שייך בנד"ז דהיא של כסף ונמצא כן של כסף ואם היתה מוזהבת לגמרי ותוכה של כסף ג"כ עדיף אפילו מדינו של רבינו שמשון דהיתה של נחושת ומוזהבת כאילו שהיא של זהב וכיון שאין דרך להזהיב כלי של נחושת ה"ל הטעאה. אבל כלי של כסף דרך להזהיב ואין כאן שום הטעאה דה"ל למיסק אדעתה שאפשר היא של כסף ומוזהבת. לכן אף אם טעתה וסבורה שהיא כולה של זהב. ה"ל כדין הנזכר במשנה ה' פ"ג דקדושין המקדש את האשה ואמר קסבר הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה כו' עשירה והרי היא ענייה ה"ז מקודשת מפני שלא הטעתו. ופרש"י אלא הוא הטעה א"ע וכיון דלא פירש לאו כל כמיניה דהוה להו דברים שבלב. וה"נ כיון שלא אמר לה לא הוא ולא העדים שהיא של זהב אע"פ שהיא מוזהבת היה לה לשאול אם היא כולה זהב או רק כסף מוזהב. לכן אע"פ שכסבורה שהוא של זהב ה"ל דברים שבלב. אע"ג שי"ל שאני הכא שכיון שהיתה מוזהבת מבחוץ סמכה שהיא כולה תוכה כמו ברה זה אינו כיון דדרך ג"כ להזהיב כלי כסף אם איתא דמקפדת שתהיה דוקא של זהב היה לה לשאול. דאפשר גם גבי עשירה והרי היא ענייה היה לו מקום לחשוב שהיא עשירה כגון שהלכה בבגדים חשובים שאין דרך עניים ללבוש כן ואעפ"כ כיון שלא פירש מקודשת בודאי אף אם היא ענייה. וה"נ דכוותה. וכ"ז אפילו היה מוזהב היטב בענין שיש להסתפק שמא כולו של זהב אעפ"כ כיון שלא הזכיר שהוא של זהב מקודשת ודאי. כ"ש בנדון הלזה שנמחק מעט הזהב ממנו וניכר שהוא טבעת של כסף שהי' מוזהב. א"כ ליכא שום חשש הטעאה. והוי קדושין גמורים:

ב רק עוד יש לפקפק משום שהטבעת לא היה שלו רק שהוא של חבירו שנתן אותו לו שיקדש בו את הבתולה הנ"ל. והנה בש"ע סי' כ"ח סעיף י"ט פסק השואל חפץ מחבירו והודיעו שרוצה לקדש בו האשה מקודשת. כש"כ הכא שלא נזכר לשון שאלה כ"א לשון נתינה שנתן לו הטבעת שיקדש בו את הבתולה לשון נתינה עדיף טובא מלשון שאלה. וזהו המבואר בתשו' מיימוני דשייכי להל' אישות סי' י"ח דכיון דמסר לו הטבעת על מנת לקדש בו האשה וא"א לה להתקדש אא"כ היתה שלו במתנה או במכר אין לו לשמעון אלא דמיו עכ"ל די"ל דהרשב"א בעל התוס' בעל תשו' זו לא ס"ל דינו דהרא"ש בהשואל את הטבעת דכיון דנתנו לו בפירוש בתורת שאלה. אף שהודיעו שרוצה לקדש בו את האשה אין לומר שבמתנה או במכר נתנו לו שהרי אמר בפירוש ששואל וכמו שיבואר לקמן. אבל כשנתנו לו סתם לקדש בו את האשה ולא הזכיר ל' שאלה אז אמרינן דאין לו אלא דמיו וכמ"ש מזה בתשו' אחת באריכות. וכ"ש שזה הטבעת של כסף הוא ממין טבעות שנמכרים כן בחנויות א"כ אין קפידא כ"כ בהחזרת דמים כיון שיש ויש לקנות בדמים אלו כיוצא בו או טוב ממנו. בכה"ג ודאי י"ל יותר דנתנו לו לחלוטין ע"מ שיחזיר הדמים או שיקנה לו טבעת כיוצא בו. ועי' כה"ג בהרמב"ם הל' שאלה ופקדון רפ"ו גבי אם היה הפקדון דבר שכל מינו שוה ומצוי בשוק לקנות כמותו כו' אין משביעין השומר שבועה שאינה ברשותו. וכה"ג בנד"ז לא יש מקום קפידא כ"כ שיחזיר לו טבעת זה דוקא ולא אחר כמותו חדש. וכיון שנתנו לו בדרך נתינה לקדש בו אשתו י"ל שאין לו עליו אלא דמים אבל בנותן לו בפירוש בתורת שאלה נ' שהרשב"א בעל התוס' בתשו' הנ"ל לא ס"ל הא דהרא"ש כי הנה הרא"ש פ"ק דקדושין סי' כ' כתב דכיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו את האשה כו' לכל הפחות תהיה מתנה עמ"ל והויא מקודשת ויקנהו מן האשה ויחזירנו לו כו'. והרי הרשב"א בתשו' הנ"ל ס"ל דאפי' נתנו לו בפי' במתנה עמ"ל וקידש בו לא הוי קדושין ע"ש דלא האמין לשמעון שנתנה לו רק במתנה עמ"ל. כיון שנתן לו סתם בלי שום תנאי על שיקדש בו האשה. וכיון דהרב הב"י בש"ע סי' כ"ח סי"ט פסק כהרא"ש. כ"ש וק"ו בנד"ז דחבירו נתן לו הטבעת סתם שיקדש בו הבתולה דמקודשת דהיינו נדון של הרשב"א דעדיף טובא מדינו של הש"ע סי' כ"ח סי"ט:

מה שיש להסתפק עוד כיון בנערה קיי"ל כר' יוחנן קדושין (דף מ"ג ע"ב) דאביה ולא היא וכ"פ בש"ע רסי' ל"ז ושם ס"ד א"כ שמא עדיין נערה היא ולא בוגרת אף שכ' בהשאלה שהיא בת י"ד שנה. י"ל שמא עדיין לא הביאה שתי שערות או אף שהביאה שמא רק ערך ב' חדשים שהביאה או על השנים צריך עדים. אך י"ל אף שאין לה שתי שערות חוששין שמא נשרו כדאי' בנדה פ"ה (דף מ"ו סע"א) הלכתא חוששין שמא נשרו כו' דאיכא ספיקא דאורייתא כו'. אלא שי"ל הכא הוה ס"ס שמא לא נשרו ואת"ל נשרו שמא עדיין היא נערה ולא בוגרת ועי' תשובת הרשב"א סי' אלף רי"ו לא הקיל בשני ספיקות וכ"ש היכא דלא בדקו אם יש בה שתי שערות הרי אמר רבא שם קטנה שבאה לכלל שנותיה חזקה הביאה ש"ש. והיינו לענין שלא תוכל למאן כמ"כ הכא שהיא בת י"ד חזקה שכבר בגרה. ועי' בהרמב"ם פ"ג מהל' קדושין הי"ד היתה הבת ספק בוגרת כו'. ועי' פ"ט (דב"ב קנ"ו א') גבי בודקין לקדושין: