ב

ע"כ נעתיק פה שו"ת הרשב"א סי' תר"ב. שאלת אשה אחת שנדרה הנאה מראובן ואמרה כל נכסי פלוני עלי כקרבן. ואח"כ בא אותו ראובן וקידשה מה דינן של קדושין אם נאמר הואיל ומותר לשאר העולם הרי היא מקודשת כענין מערבין לנזיר ביין אי נמי הואיל ויכולה לישאל. (הגה"ה. ביאור הדברים דתנן רפ"ג דערובין (דף כ"ו סע"ב) מערבין לנזיר (ערובי תחומין) ביין (ואע"ג דלא חזי לדידיה חזי לאחריני וכיון דמזונא הוא גבי אחריני שרו ליה רבנן). ולישראל בתרומה (דהא חזיא לכהן). סומכוס אומר בחולין (דמידי דחזי ליה בעינן ובגמרא מפרש מ"ט לא פליג סומכוס איין לנזיר). ובגמרא שם (דף ל' ע"ב) דבית הלל ס"ל שמערבין לישראל בתרומה. כמו שמערבין לגדול ביוה"כ (למי שהוא גדול שהביא שתי שערות שחייב בעינוי ואע"ג דלמחר לא חזי ליה הואיל וחזי לקטן שאינו בר עונשים). וטעמא דסומכוס דס"ל מאי דחזי ליה בעינן וגדול ביוהכ"פ שאני דאיכא סעודה הראויה מבעוד יום (של ערב יוהכ"פ) ופריך ואלו לנזיר ביין לא פליג סומכוס מאי טעמא. אפשר דמתשיל אנזירותיה (ישאל לחכם ויתיר לו נדרו ויהא יין ראוי לו) אי הכי תרומה נמי אפשר דמתשיל עלויה (ויפתח בחרטה לא נתכוונתי לכך ותנן בנזיר פרק ה' (דף ל"א) הקדש טעות אינו הקדש). אי מיתשיל עלה הדרה לטיבלא. וטבל לא חזי כו' עכ"ל הגמרא עם פרש"י. וע"ש בתוספות ד"ה תרומה נמי וד"ה אלא סומכוס. וכתב רש"י בגמ' ד"ל סע"ב בד"ה שמיה אהל. דבין ר' יהודה ובין רבנן דפליגי גבי ולכהן בבית הקברות כסומכוס סבירא להו דאמר מידי דחזי ליה למיכלא בההיא שעתא בעינן. והרא"ש שם ססי' ב' כתב ול"נ דאין זה תלוי במחלוקת סומכוס ורבנן כו' ולית הלכתא כסומכוס ואע"ג דסתם משנה פי"ז דמסכת כלים כוותיה כו'. כמ"ש בגמרא (דף ל' ע"ב). ועפ"ז מבואר דברי השואל שבהרשב"א לענין קדושין אם נאמר כו' כענין מערבין לנזיר ביין לת"ק דהטעם הואיל וחזי לאחריני. ומ"ש אי נמי הואיל ויכולה לישאל. ר"ל אפילו לסומכוס דאין מערבין לישראל בתרומה משום דמידי דחזי לדידיה בעינן עכ"ז מודה דמערבין לנזיר ביין משום שיכול לישאל על נזירותו ויהיה יין מותר לו. וה"נ יכולה האשה לישאל על נדרה. ויהיו כסף הקדושין דראובן חזי לה ממש. וכמו דסמכינן על הואיל ויכול לישאל לענין ערובין לסומכוס. כמ"כ נאמר דלענין קדושין נמי תהיה מקודשת מהאי טעמא. עכ"ה). (ראיי' הרשב"א מפי"נ אינו מוכרח כ"כ דשם שאמר אי אפשי נתבטל המתנה אבל הכא הרי קיבלה הקדושין ואי משום שאסורי' לה בהנאה באמת לא תהנה מהם כלל עד שתשאל על נדרה. וי"ל משום בשעת הקדושין לא היו שוה פרוטה יש לדחות דשוה כיון דמהני שאלה. כמו שמערבין לנזיר ביין לסומכוס ועוד ה"ל כמקדש לאחר שלשים יום היינו אחר שתשאל. מיהו כיון שאינה רוצה לישאל לא שייך זה). או שמא הואיל ואינה יכולה ליהנות והיא אינה רוצה לישאל אלא רוצה בקיומו. אין דבריו קיימין כלום. דבכדי לא מקניא נפשה (הג"ה. נראה מדברי השואל דאם היא רוצה לישאל על הנדר. אזי חלין הקדושין אף שעדיין לא נשאלה. וא"כ לכאורה אמאי לא ניחוש שמא רצתה. כההיא דע"מ שירצה אבא. וצ"ל דהכא מיירי שאמרה בפי' שאיננה רוצה בהקדושין כלל. עכ"ה) וכההיא דאמרינן בככר זה עלי הקדש שאין מערבין בה (הגה"ה. והוא בפ"ג דערובין (דף למ"ד ע"א). ר"א אומר ככר זו עלי מערבין לו בה. (דאמר לקמן אין מערבין אלא לדבר מצוה. ומצות לאו ליהנות ניתנו. הלכך משום הנאה לא איכפת לן. ואי משום דלא חזיא ליה הא חזיא לאחרים דומיא דנזיר ביין) ככר זו הקדש אין מערבין לו בה לפי שאין מערבין בהקדשות (ככר זו הקדש לא חזיא לא לדידיה ולא לאחריני. ואנן סעודה הראויה בעינן כדלקמן. זה עיקר. רש"י וכ"כ בחידושי הריטב"א שם). ולפ"ז איני מבין מה ראיה מביא השואל מהקדש. שאני התם דהככר אסור לאחרים ג"כ. ע"כ הוא דאין מערבין לו בה. אבל הכא דהקדושין אינן אסורים רק עליה לבד. ולאחרים הם מותרים אין שום דמיון לשם שלא יהיו קדושין. אדרבה משמע משם כמו דהא דחזי לאחריני ולא לו נמי מילתא היא ומערבין לו בה אף שעליו אסור בהנאה כמו גבי ככר זה עלי קונם. שמא כמ"כ הכא גבי קדושין יש לומר כן. ואם נאמר דלא דמי עכ"פ י"ל משום הואיל כמו לסומכוס שם וכנ"ל. עכ"ה):

קיצור. (השואל נסתפק שמא כמו לענין ערובין קיי"ל דאף מידי דאסור ליה באכילה ואפילו בהנאה עכ"ז מערבין לו בה משום דחזי לאחריני. שמא כמ"כ לענין קדושין נמי אף שמעות אלו אסורים עליה בהנאה עכ"ז כיון שראויים לאחרים ואף לאמה ולאחיה. לכן הוי קדושין. ואף אם נאמר דבקדושין בעינן שיהיה ראוי לה עצמה הנה גבי ערובין ג"כ ס"ל לסומכוס דמידי דחזי לדידיה בעינן. ואעפ"כ ס"ל דמערבין לנזיר ביין אף שאסור לו. משום שיכול לישאל על נזירותו ויהיה מותר לו היין. וה"נ כיון דיכולה לישאל על נדרה ויהיה הקדושין מותרין לה הוי קדושין מטעם הואיל. או שמא לא מהני ההואיל מאחר שאינה רוצה לישאל על נדרה):