א

סימן קי

לש"ע אה"ע סי' כ"ח סכ"א דין זה כתב הרב"י סס"י כ"ח בשם תשו' הרשב"א סימן תר"ב שאשה שנדרה הנאה מראובן ואמרה כל נכסי פלוני עלי כקרבן ואח"כ בא אותו ראובן וקדשה נראה בעיני פשוט שאינה מקודשת וכן הנהגתי אני במקומי להסיר המכשולות בפני הרמאין עכ"ל. והביאו הרמ"א להלכה. וכל האחרונים לא הביאו ערער ע"ז. אך בספר נתיבות המשפט ססי' ער"ה הביא שהרב בעל מחנה אפרים בהלכות זכייה מהפקר סי' ג' הביא דברי הר"ן פ"ה דנדרים (דף מ"ז ע"א) שכתב על המשנה פ"ט דב"ק (דף ק"ט ע"א) האומר לבנו קונם אם אתה נהנה משלי כו' בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו. ויחזיר לבניו או לאחיו. לאו למימרא דכיון דנכסים אסורים לו בהנאה לא יזכה בהם דהא קתני ויתן לבניו או לאחיו או לוה ובע"ח באים ונפרעים מהם אלא ודאי נכסים דידיה נינהו אלא שאינו רשאי ליהנות מהם עכ"ל הר"ן וכ' המחנה אפרים דלדברי הר"ן ה"ה בנדון דהרשב"א הקדושין שנתן לה ראובן דידה נינהו אע"ג דאסורים לה בהנאה ויכולה ליתנם לאחיו או לבע"ח. וא"כ אמאי לא יהיו קדושין. אע"פ שכתב שיש לחלק דלא דמי האי דאסרה נכסי ראובן על עצמה לההיא דאסר לו אביו נכסיו דהתם כיון דאינו הוא האוסר לא הפקיר זכותו. ומש"ה אית ליה קנין בגווייהו ליתנם לאחיו או לבע"ח. אבל זו שאסרה נכסי ראובן על עצמה חשוב כאלו הפקירם. וחילוקו זה מוכרח לדברי הר"ן עצמו פרק בתרא דנדרים (דף פ"ה ע"א) גבי רבא אמר שאני תרומה כו' שווייא עפרא בעלמא יעו"ש. מ"מ נראה מדברי המחנה אפרים שלא נתפייס בחילוקו זה. ולכן נשאר בקושיא על תשובת הרשב"א דסי' תר"ב הנ"ל גם הקשה עליו עוד מהמשנה פב"ת דנדרים (דף פ"ח א') המדיר הנאה מחתנו כו':

קיצור. (הדין שהביא הב"י והרמ"א סי' כ"ח ססעי' כ"א אשה שנדרה הנאה כו' הקשה ע"ז המחנה אפרים הל' זכייה מהפקר סי' ג' מהמשנה פ"ט דב"ק (דף ק"ט ע"א). וממשנה פב"ת דנדרים):