ג

והנה עפ"ז אפשר ג"כ לתרץ הקושיא שהביא בשעה"מ פ"ה מהל' אישות ה"י וז"ל וראיתי להרב החידושין ז"ל שם שהקשה וז"ל ותימא הוא הא דאמר רב נחמן פ"ק ומנא תימרא דשני לן בין שדיך ללא שדיך דתניא כו' אדמיהדר אברייתא אמאי לא פשיט לה ממתניתין דקתני שלהם היתה ושל שביעית היתה אלמא דאי לאו דשל שביעית היתה לא היתה מקודשת עכ"ל ולפמ"ש כי הנה ענין יכולה לומר דידי שקלה הוא טעם נוסף זולת ענין דהמקדש בגזל אינה מקודשת. וכמו בכנסי סלע זה שאני חייב ליכי כו' דמקדשה בממון שלו שאין בו דררא דגזל כלל רק דמשום דיכולה לתופסה בחובה והוא הזכיר לה תחלה פרעון ע"כ אף שאח"כ חזר ואמר התקדשי לי בו יכולה לומר דידי שקלי. ולכן אין להכריח כלל דין זה מהמשנה דהתם אי לאו דשביעית לא היתה מקודשת. היינו משום קדושי גזל דידה. דכיון דלא שדיך ולא אמרה אין. הרי ליכא שום מחילה ממנה. והיא בחזקת קדושי גזל. ואיזה ראיה יש מכאן למקדש בסלע שלו שיכולה לומר דידי שקלי. והגם שי"ל דהא בהא תליא דהא כיון בגזל דידה ג"כ אם אמרה אין הוי קדושין משום דאחילתיה. וא"כ הא דאינה מקודשת בקיבלה בשתיקה היינו משום דאמרינן דלא אחילתיה ומה שקיבלה עכצ"ל דהיינו דדידה שקלה. וא"כ ה"ה והוא הטעם גבי כנסי סלע זה שאני חייב ליכי כו'. אך באמת זה אינו ולא קרב זה אל זה דהתם דהוא גזל ממש מספיק הטעם שי"ל דידה שקלה להעמיד הענין כמו שהוא בחזקת קדושי גזל. אבל איך נלמוד מזה שיספיק טעם זה לבטל חזקת קדושין גמורים שקדשה במעות שלו ממש ע"ז אין שום ראיה מהמשנה. רק מברייתא דכנסי סלע זה שאני חייב ליכי כו' יש ראיה ע"ז. ובהכי א"ש ג"כ מה דגבי דין המשנה אמרו רק הטעם ש"מ המקדש בגזל אינה מקודשת ואפילו בגזל דידה. ולא הזכירו הטעם שיכולה לומר דידי שקלי. דהתם עיקר הטעם משום דמקדש בגזל ולא יהיב לה מידי. הגם שצריך טעם שלא נאמר דמחלה לו. ע"ז פשיטא שיספיק טעם דיכולה לומר דידי שקלה ואין בזה שום רבותא דהא מדינא ג"כ א"א להוציא דבר מחזקת בעליו לומר שמחלו ונתנו לאחר אלא ע"י ראיה ברורה וכאן אין שום ראיה ע"ז דמה שקיבלה אין שום ראיה דפשוט די"ל שלא חשה לדבריו וקיבלה את שלה. וכיון דאין כאן ראיה נשארו הפירות בחזקתן וה"ל קדושי גזל. ואולם טעם יכולה לומר דידי שקלי הנלמד מהברייתא היינו לומר שמהני אף לבטל חזקת קדושין גמורים שהם מעות שהם שלו ממש בעת היותן בידו רק משום שיכולה לומר שלקחתם בחוב ולא קיבלתם לקדושין. ועפ"ז אפשר עוד לומר שבדין המשנה כיון דהנשים עשו שליח לקבל ממנו אף שלא אמרו קבלי לקדושין כמש"ל. מ"מ כיון דאמרו לקבל גרע טפי מאילו קיבלה בשתיקה כנדון דהברייתא (די"ג) דכנסי סלע זה. דקיבלה בשתיקה וי"ל בפשיטות דידי שקלי. משא"כ התם כיון שאחר שאמר כולכם מקודשות לי בכלכלה זו אמרו לאחת מהם לקבל ממנו. אמירה זו גריעא מקבלת עצמה בשתיקה די"ל דהפי' לקבל ממנו היינו כמו שאמר לקדושין. אלא דמ"מ כיון דלא אמרו לקדושין ע"כ אין ראיה דאחילתיה. לכן כשהקידושין הם בגזל דידה גם בכה"ג הקדושין בטילין מצד קדושי גזל. אבל גבי חוב כה"ג י"ל דלא היה מהני כגון אם אמר להם כנסי סלע זה שאני חייב לכם. וחזר ואמר להם התקדשו לי בו. ואמרו הם לאחת מהם לקבל ממנו אפשר לומר דחוששין לקדושין. דדוקא כשקיבלה בשתיקה יכולה לומר דידי שקלי אפילו בחוב כהנ"ל אבל באמרו לקבל ממנו אחרי שאמר התקדשי י"ל דלא מהני הטענה דדידי שקלי לבטל קדושין שקידשה במעות שלו. רק בקדושי גזל מהני. ואם נאמר כן אזדא לה הוכחת הבית מאיר שהביא ראיה להב"ח מדברי רב כנז' לעיל. כי שפיר יליף רב גזל דאחרים מגזל דידה. דאם בגזל דאחרים מקודשת גם בגזל דידה אין להקל מחמת די"ל דידי שקלי. כי מאחר שאמרו לקבל ממנו ריעא קצת טענה זו ולא מהני לבטל חזקת קדושין ולא מהני רק את"ל דהמקדש בגזל דאחרים אינה מקודשת. ולכן גם בגזל דידה הרי אין כאן שום חזקת קדושין. ושנחוש להחמיר יותר בגזל דידה משום דילמא אחילתיה ע"ז מספיק טענת דידי שקלי אף בכה"ג שאמרו לקבל. אבל את"ל דבגזל דאחרים מקודשת לחומרא וא"כ גם בגזל דידה הוא חזקת קדושין דמאי שנא שהרי עכצ"ל שיש כאן חשש נתינה ואין להקל רק משום טענת דידי שקלי וזה לא מהני לבטל חזקת קדושין משום דריעא קצת טענה זו מחמת שלא היה שתיקה ממש אלא שאמרו לקבל כנ"ל:

(ועפ"ז יש לתרץ ג"כ קושיא למה הביא ר"נ ראיה מהברייתא ולא מהמשנה כי אע"ג דבדין היוצא מדיוק המשנה דאינם מקודשות בגזל ג"כ צריך לטעם דידי שקלי מ"מ שם אין טעם זה משמש רק שלא לחדש דבר חדש ע"י קבלתה לומר שמחלה הגזל לו רק להעמיד הדבר כמו שהוא בחזקתו. אבל מהברייתא מוכח דטעם זה מהני אף לבטל קדושין שקידשה במעות שלו ממש. וי"ל דלא מהני אלא כנדון דהברייתא שקיבלה בשתיקה ממש. משא"כ אילו אמרה לשליח לקבל ממנו י"ל דלא היה מהני בענין הברייתא אע"ג דמהני בדין המשנה משום דהתם עיקר הטעם שקידשה בגזל וכנ"ל. ואם נאמר כן אזדא לה בפשיטות הוכחת הבית מאיר להב"ח מדברי התוס'):