א

סימן קח

אחר שנתן לה א' ז"כ עבור הדבש שהיה המקח ששה קטנים כסף אח"ז אמר הראיני מה בידך והראתה לו א' ז"כ אחז בהמטבע ובידה ואמר ה"א מקודשת לי. ואתם עדים ואח"כ לקח המטבע א' ז"כ הנ"ל והלך לו:

לכאורה יש כמה טעמים לבטל הקדושין. א' דה"ל שתיקותא דלאחר מתן מעות. ואין שייך שתשליך המטבע דהא יש לה בו ו' קט"כ. ועוד איך תשליך הרי אחז ידה והמטבע ואח"כ לקח המטבע. ב' אפילו היה האמירה בשעת מ"מ כיון שאחז ידה בע"כ כתוב בהגמ"ר דגיטין הובא ב"י רס"י למ"ד (קודם ד"ה השאיל לה הבעל) מאחר שלא זרקה צריכה גט. ובנ"ד אין שייך זה שהרי אח"כ לקחו מידה. ועיין בחמ"ח סי' מ"ב סק"ב דהרמ"ה שבש"ע סי' ל' ס"ו חולק על הגמ"ר ומיקל אפילו לא השליכה. והב"ש סק"ג פי' דגם הגמ"ר לא קאמר אלא כשבתחלה היה רצונה להתקדש. נשמע לפ"ז בנד"ז שלא היה שום רצון י"ל שאין כאן חשש קדושין מטעם הב' אף אם לא השליכה. מכ"ש שבנד"ז לא שייך הטענה דשלא השליכה כנ"ל. הג' דאין כאן שום נתינה דבשעה שנתן לא אמר כלום כ"א אח"כ יותר מתכ"ד התחיל לומר. ובסיום דבריו לקח המטבע מידה אף שאמר תחלה אתם עדים כיון שתומ"י בסיום דבריו אתם עדים לקח המטבע ה"ל אמירה בלא שום נתינה. וה"ל דומיא נטלתו וזרקתו לים פ"ק דקדושין (דף ח' ע"ב). וכ"ש הכא דנטל הוא. ואין לומר דה"ל נתינה רק אח"כ גזל ממנה המטבע ואף שהגזילה היה תכ"ד להנתינה י"ל בקדושין תכ"ד לאו כד"ד דא"כ גבי נטלתו וזרקתו נמי נימא הכי אע"כ בכה"ג הוכיח סופו אתחלתו דנטלתו לזרוק וה"נ י"ל כן. ובמ"א כתבתי מדין נטלתו וזרקתו. אך עוד נראה דהכא מוכח היטב תחלה וסוף שהנתינה של א' ז"כ לא היה כלל בשביל הקדושין שבתחלה נתן עבור הדבש ובסוף לקחו לגמרי לחזרה. והיכא דמוכח תחלה וסוף משמע בחולין ס"פ השוחט (דף ל"ט ע"ב) דגם רבנן דרשב"ג דפרק התקבל (דף ס"ו) מודו דאזלינן בתר אומדנא. ועיין בש"ע אה"ע סי' קמ"א סי"ח ובב"ש שם ס"ק כ"ו. ואפ"ל אף אם רבנן פליגי על רשב"ג גם כה"ג היינו משום בתחלה ליכא הוכחה גמורה. דכתבו בלא תנו אינו הוכחה גדולה. משא"כ הכא נתינתו תחלה רק עבור דבש הרי ברור שאין כאן קדושין. ועוד אף אם ה"ל רק כמו כתבו דשם. הרי בכה"ג הלכה כרשב"ג עכ"פ: