ה

נמצא העולה מזה יש בקדושין אלו ד' טענות להקל. (או חמשה עי' לעיל רסי') אשר גם אם הם כמו ספיקות יש ד' ספיקות וכ"ש ששנים או שלשה מהם שכל א' בפ"ע כמעט מספקת להקל. אמנם היסוד העיקרי להקל הוא דיש לדמות דין זה לדין כנסי סלע זו שאני חייב ליכי וחזר ואמר לה התקדשי לי בו דכל שלא אמרה אין אינה מקודשת. ומפני שלא אמר סלע זה אין לחלק בנ"ד עכ"פ כנזכר לעיל הטעמים ע"ז. וראיתי בלח"מ פ"ה הי"ב שכ' דבעינן שיזכיר לה כנסי חוב זה כו' הרי ס"ל בהדיא דלא בעינן סלע זה רק חוב זה. והרי הכא הזכירו שניהם שיסלק לה חוב זה היינו האוש גאב. ויש קצת ראיה לזה מהירושלמי פרק האיש מקדש סוף הלכה א' דאיתא התם אההיא דחטף סלע מידה וכו' במה קידשה כו' סלע דרכה להתחלף. והפי' היינו שי"ל שאין זה הסלע שחטף מידה כ"א נתחלף אצלו ודלא כפי' קה"ע שם. והגם דלכאורה הירושלמי אינו כסוגיא ש"ס שלנו מ"מ זו הסברא י"ל אמת גם לפי הש"ס שלנו וא"כ לפ"ז אין לומר דכנסי סלע זו בדוקא תנא אלא ה"ה באומר כנסי סלע שאני חייב ליכי כו'. ועוד דנ"ד דומה קצת לכנסי סלע זו שהרי החזירה השמרים מפני שלא היה להם אוש גאב פינפער טוב ואח"כ קראה בעד החלון ואמר שיש תח"י פינפער טוב. א"כ כשאח"כ נתן לה הפינפער טוב משמע דהוא הוא שנזכר עליו כשקראה בעד החלון. ועוד דבנד"ז יש הוכחה טובא דודאי לא קיבלה אלא לחזרת האוש גאב מטעמים הנזכרי' לעיל שמתחלה החזירה השמרים הרי לא רצתה להמתין האוש גאב כו'. (הגה"ה. ומה גם לפמש"ל אות א' לחזק היתר זה משום שי"ל ג"כ דעדיף מכנסי סלע זה וכו' משום דהכא היא התובעת מתחלה ועד סוף האוש גאב. משא"כ התם ממנה לא היה שום תביעה על החוב רק שיש לה לומר שעל דברים הראשונים שלו קא סמכה. והרי חזר בו מדבריו הראשונים. אבל הכא יש תרתי דבור שלו ג"כ שקראה בעד החלון ואמר שיתן לה פינפער טוב אוש גאב ודיבור שלה שמחזקת בו חזק מתחלה ועד סוף שתובעת אוש גאב. ע"כ באמת היתר זה לבד ג"כ מספיק. עכ"ה). ב' יש לצרף מה שאמר בטבעת זה ואין כאן רק פינפער שבצירוף זה עם מה שי"ל דלא סברה וקיבלה כלל על קדושין רק על אוש גאב אינה מקודשת. ג' מה שהיא טוענת שלא הבינה לשון הקדושין. וא"ת דאינה נאמנת א"כ הבינה גם כן מה שאמר בטבעת זו. גם מה שהוא טוען שלא כיון רק לשחוק: