ב

והנה בענין ההיתר הראשון שכתבתי בתשובתי הראשונה משום שאמר בטבעת זו והרי הוא פינפער ולא טבעת יש לחוש שלא ידעה ולא הבינה כלל ל' בטבעת זו דהיינו דוקא טבעת עד שנאמר לדון בו דין התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש מאחר שקרוב הדבר שלא הבינה כלל שטבעת קאמר. וא"ת א"כ נימא שלא הבינה כלל שמקדשה כמו שאומרת. ע"ז י"ל דלשון הרי את מקודשת לי ודאי כל הנשים מבינות אבל פי' בטבעת זו יותר י"ל שאין מבינות. וא"כ י"ל שיש לדון בזה כאלו אמר סתם התקדשי לי בזה ונתן לה הפינפער דלא מהני הטענה דיכולה לומר דלא סברה וקיבלה כלל לקדושין רק לאוש גאב. את"ל דלא דמי לכנסי סלע זו שאני חייב ליכי כו' כדלקמן. מיהו בתשו' הרשב"א סי' אלף קפ"ו משמע דאע"ג שלא הבינה מה שאמר בטבעת זו עכ"ז הקדושין בטילים אא"כ ידעינן דסברה וקיבלה בשעת קדושין להתקדש לו במה שקידשה דייקא שהרי כ' וז"ל ולעיקר הדין ששאלת במי שמקדש בכוס ואמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו אם היא לא ידעה בו כגון שפשטה ידה ועיניה מכוסות ואמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו שורת הדין אינה מקודשת שטעות היא זו ואפי' הטעה לשבח ואין אומרים בכיוצא בזה לא ידעה ולא הבינה דמ"מ הרי הטעה אותה עכ"ל הצריך לעניננו. משמע מלשונו דאע"ג שלא ידעה ולא הבינה שאמר לה בטבעת זו אינה מקודשת. כיון שמ"מ הטעה אותה אא"כ ידעה בודאי שאין זה טבעת ואעפ"כ פשטה ידה וקבלתו כו' ע"ש. וא"כ ה"ה בנד"ז אף את"ל שלא ידעה ולא הבינה מהו טבעת מ"מ כיון שהטעה אותה באמרו בטבעת זו אינה מקודשת אא"כ פשטה ידה לקדושין וכל שי"ל דלא סברה וקיבלה כלל לקדושין עדיף מפשטה ידה לקדושין רק שעיניה מכוסות כו'. מיהו לכאורה אין טעם לזה דאם ודאי לא ידעה ולא הבינה מהו טבעת דקאמר מדוע יגרע זה מאם ראתה היא במה מקדשה דמקודשת לפי שהרי ידעה היא שאין זה טבעת ואפ"ה פשטה ידה וקבלתו וסברה וקיבלה לשם קדושין וה"ה והוא הטעם כשלא הבינה כלל דר"ל טבעת דוקא רק הבינה לשון הרי את מקודשת לי וכו' א"כ סברה וקיבלה לשם קידושין וצ"ל דמ"מ בהטעה גרע טפי. ולפ"ז בנ"ד שלא הטעה י"ל דאין להקל אם ודאי לא ידעה ולא הבינה דטבעת היינו פינגעריל. דהא כיון דלא הטעה ופשטה ידה וקיבלתו ה"ל קדושין מעליא. ומה שי"ל דילמא לא סברה וקיבלה כלל לקדושין רק לאוש גאב זהו טענה אחרת ולא מהני אא"כ דומה ממש לדין כנסי סלע זו שאני חייב ליכי כו' אבל מצד טענה שאמר בטבעת והרי הוא פינפער אין להקל:

(מ"ש האוסר מי הכריחה לקבל כו' אינה טענה. כיון דבעינן שתהי' סברה וקיבלה ובנד"ז י"ל דלא סברה וקיבלה כלל ומה שקיבלה רק לאוש גאב ובפרט שי"ל דאדיבורה קמא דידה קא סמכא ואוחזת א"ע בדיעה אחת מתחלתה עד סופה. רק בענין היתר הראשון דאומרו בטבעת זו והרי אינו טבעת יש להחמיר. דקרוב שלא ידעה ולא הבינה כלל ענין דטבעת היינו פינגעריל וא"כ ה"ל כאומר התקדשי לי בזה דלא מהני הא דיכולה לומר דידי שקלי אא"כ הוא דוגמת מ"ש בגמ' גבי כנסי סלע זה שאני חייב ליכי כו' ואף שמתשו' הרשב"א נראה שאין אומרים בכיוצא בזה לא ידעה ולא הבינה דמ"מ הטעה אותה. היינו בהטעה דוקא משא"כ הכא):