א

ומ"ש הרב האוסר מי הכריחה לקבל בשתיקה כהודאה היה לה לומר תן לי מה שאתה חייב לי ודמי למי שבקש ממנה שתלוה לו מעות על משכון כו' הרי אע"פ שהיתה מוכרחת לקבל המשכון כיון דבכך הוי התנאי אעפ"כ כיון דקבלתה בשתיקה הוי קדושין עכ"ל. הנה מ"ש הי' לה לומר קושיא כזו מבואר בהראשונים גבי סברה אי שדינא להו מחייבנא בהו (דף י"ג ע"א) שמבואר בחידושי הריטב"א שם הקשה הראב"ד אי משום הא הוא דלא שדיתינהו תשדינהו ולימא לי' שקול פקדונך דהשתא לא מחייבא בהו כו'. ותירצו דהכא אין אנו באין לדון אלא על שתיקתה ועכוב המעות אם היא הודאה שמודה בקדושין או לאו כו' ואיהי לא בעיא למיטען בהדיה ולא למימר איני רוצה בקדושין ולא לומר לו טול את שלך אי משום כסופא וצניעותא אי משום דמאוס לה דבוריה עכ"ל. וא"כ כמ"כ י"ל הכא דמה שלא השיבה לו זהו משום כסופא וצניעותא או משום דמאיס לה דבורו. והרשב"א שם תירץ בענין אחר וז"ל סברה אי שדינא להו מתבדי ומחייבנא בהו וא"ת לימא ליה לא. י"ל דלא איכפת לה כיון דלאו מידי קא עבדה דמוכח דניחא לה וכן פרש"י והא דלא מחאי משום דלא איכפת עכ"ל. והנה מ"ש דלא קא עבדה מעשה צריך פירוש דהא י"ל דהאחיזה שאוחזת המעות ואינה משלכת אותם חשיב מעשה לדעת רב אשי במכות פ"ג (דף כ"א ע"ב) דאומר אפי' לא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש חייב וכמ"ש במ"א [בסי' ק"ב] וצ"ל דכוונתו שאינו מעשה גמור המורה בקום ועשה שרצונה להתקדש. לכן אינה מחוייבת לומר לו לא. א"כ גם בנד"ז כיון שיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי אין קבלתה מעשה המורה על שרצונה להתקדש ולכן אינה מחוייבת כלל להשיב לו לא:

קיצור. (מ"ש הי' לה לומר כבר כתבו הרשב"א והריטב"א דאין מחייבין אותה שתאמר לו לא. וסגי במה דאין ממנה הודאה על קדושין משום דלא עבדה מעשה גמור וה"ה בדעבדה מעשה כשהמעשה אינה הודאה על קדושין משום שיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי):

ומ"ש ודמי למי שביקש ממנה שתלוה לו מעות על משכון. הרי גבי משכון ג"כ אין הטעם משום שלא טענה עמו אלא משום דס"ל להרשב"א דמשכון זה עצמו אינו קנוי לה ולא משועבד לה יותר משאר נכסיו כו' ומדמה זה לאילו הי' חייב לאשה מנה והגיע זמנה של מלוה ונתן לה כלי ואמר לה התקדשי לי בזו משא"כ הכא שחייב ליתן לה פינפער טוב ובזה הם עסוקים א"כ מטבע פינפער שצריך ליתנו לה תומ"י בדוקא ונתנו לה ודאי יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי. ואין כאן שום הודאה על קדושין אף אם הי' אומר לה הרי את מקודשת לי בפינפער זה וא"צ כלל לטעון עמו כיון שי"ל דלא מידי עבדה דקבלתה הפינפער היא צריכה לקבל המגיע לה ומוכרחת לקבל. גם י"ל דנד"ז עדיף מכנסי סלע זה שאני חייב ליכי דהתם היא לא התחילה כלל לתבוע ממנו הסלע רק הוא התחיל כנסי כו' ואעפ"כ יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי. אבל הכא היא הקפידה מאד על הפינפער אוש גאב והחזירה השמרים כשהפינפער לא הי' טוב ולא חזרה ליקח השמרים אלא בשביל שהבטיחה שיתן פינפער טוב וכיון שהיא התחילה לתבוע ולבקש הפינפער אוש גאב יש סברא דאף אם תבעה דבר משלו בתורת מתנה ונתן לה והזכיר לשון קדושין אין חשש משום דאדעתא דמעיקרא קבלה כמו שהיתה מבקשת שלא בתורת קדושין כן קיבלה ולשיטתה אזלה כ"כ התוס' פ"ק דקדושין (דף ט' ע"א) בד"ה הב אשקי ושדי. וע"ש בהר"ן מ"ש ואיכא מ"ד דטעמא דמילתא משום דאדבורא קמא קא סמכא. ועי' בש"ע סי' כ"ט ס"ט אם אמרה הן כו' ובב"ש שם ס"ק כ"ג אבל שתיקה לא מהני כאן כיון דשאלה בתחלה שלא לשם קדושין והוא אמר בדרך שאלה כ"כ בד"מ וב"ח עכ"ל. וזהו שם שהחפץ שלו ולכן שם י"ל אם אמר שלא בדרך שאלה הוי קדושין ולא סמכינן ע"ז לבד שביקשה תחלה החפץ שלא ע"ד קדושין כלל לומר דעל דעת הראשונה עושה כיון שאמר לשון מוחלט דקדושין לא סמכינן ע"ז. אבל בנד"ז שחייב לה הפינפער ויכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי ודאי יש לצרף זה לסיוע גדול מה שהיא תבעה בתחלה הפינפער טוב. מה גם קצת י"ל דהכא שהלשון קדושין בטבעת זו גרוע שהרי הוא פינפער ה"ל כמו שלא אמר לשון קדושין בהחלט גם לפ"ד הב"י שהביא הב"ש שם ולפ"ד הט"ז שם עכ"פ מה שהתחילה היא הדבר לבקש שלא ע"ד קדושין זהו אחד מהעמודים דלא חיישינן לקדושין אף בחפץ שלו. א"כ בענין שיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי מצטרף ענין זה להגדיל כח ההיתר:

קיצור. מה שרצה חכם א' ללמוד נד"ז מדין שביקש ממנה שתלוה לו מעות על משכון לא דמי כלל דהתם ס"ל להרשב"א דמשכון זה דומה לשאר כלי שאין להאשה תביעה עליו יותר משאר נכסים אבל הכא שנתן לה פינפער זהו שמגיע לה ושמחוייב ליתן לה. עוד י"ל שיש כאן עוד טעם דעדיף אף מכנסי סלע זו שאני חייב ליכי והיינו משום דהכא היא התחילה בתביעת הפינפער אוש גאב. והיכא דהיא התחילה לבקש אף חפץ שלו ס"ל להתוס' דף ט' ע"א (שעם עוד ב' טענות מספיק) להקל לומר שעל דעת דיבורה הראשון מקבלת ולא ע"ד קדושין א"כ בענין שיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי ודאי יש לצרף זה ג"כ: