ד

והנה אף שנת' ליישב דעת הרשב"א על נכון בס"ד עכ"ז מאחר שכבר נת' די"ח ע"ז לכן לדבריהם צריך ליישב הראיות שהביא בתשו' מהא דסברה וקיבלה שנז' פ"ק דקדושין (דף ח' סע"א) גבי קדושין ממש. ומהא דסברת וקבילת דפ' בית כור (דף ק"ו ע"ב) לענין מכירה ועי' בעצי ארזים ס"ק שנדחק ליישב ההיא דקדושין. ולפע"ד י"ל החילוק דהתם השינוי אינו רק בקצת הדבר כמו גבי בית כור דעד שתות בלא"ה אינו נק' שינוי כלל כיון דאמר ליה בית כור בסימניו ומצריו רק שכאן נוסף שחסר עד רביעי לכן מ"מ מאחר דעדיין שמו עליו ע"ז שייך לומר דהוי מכירה. כיון דידע סבר וקיבל. וכן פ"ק דקדושין אף שיש דינר של נחשת מ"מ שם מנה עליו. משא"כ הכא שהוא שינוי מהקצה אל הקצה שאומר של יין והוא דבש. הרי השם שהוא אומר אינו שייך לגמרי לכוס זה ע"ז אין ראיה כ"כ מהנך תרתי עובדי הנ"ל. ועי' בח"מ סי' רי"ח סט"ז דאף למ"ש הה"מ שם ל"ד כלל לנד"ז וכ"ש לפמ"ש הש"ע שם. ויש להקשות על הרשב"א מדידי' אדידי' מהא דכ' הב"י סי' מ"ב בשמו שכ' בפ' האיש מקדש דמ"ג ודוקא בשקדשה בפני שנים שהם אצלם אבל הכמין לה עדים כו' דדילמא אי ארגישה בהו לא מקבלה קדושין וכו' וכ"כ הר"ן שם וכ"כ בחי' הריטב"א שם (רק שכ' עוד טעם דהא דהטמין לה עדים לא חשיב עדות בדבר שגוף הדבר צריך לעדות. אלא בדבר שצריך עדות משום שקר [כו']. ועי' בספר בית מאיר סי' מ"ב ס"ג דהרשב"א ור"ן לא הזכירו טעם זה וכן הראב"ד שבש"ג פז"ב דלקמן לא הזכיר טעם זה רק טעם דמשטה כו') וכ"כ הריב"ש סי' רס"ו ואף אם שמעו מפיה שהיא מקבלת אותם בתורת קדושין אינה ראיה שנתרצית בקדושין אלא אומרת כן מפני שסבורה שאין שם עדים ויודעת שהמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושין עכ"ל ופסק שם כן בש"ע סעי' ג' וא"כ לכאורה ה"נ בנדון התקדשי לי בכוס זה של יין אין ראיה שנתרצית לקדושין אף שראתה שהוא של דבש וקיבלה אותו דדילמא קיבלה מפני שסבורה דשחוק בעלמא הוא שהרי אומר שתתקדש לו בכוס של יין ובאמת הוא דבש וכמ"ש העצי ארזים כמש"ל. ואפשר לחלק לפמש"ש רמ"א בהג"ה בשם תשו' מהרמ"פ דדוקא שאומרת שכיוונה לשחוק אבל אם כוונתם הי' לשם קדושין מהני א"כ י"ל ה"נ בנדון דהרשב"א בתשו' סי' אלף קפ"ו הרי כ' בהשאלה ששניהם מודים שלשם קדושין נתכוונו. ומש"ה הוי קדושין. אבל אה"נ אם טוענת דלשחוק נתכוונה לא הוי קדושין. אכן לפ"ד החמ"ח שם ס"ק ז' ח' ולפ"ד מהרי"ט שהביא הב"ש שם סק"י דאף שמודה שכיוונה לשם קדושין לא מהני כו' א"כ לכאורה ק' דגם בנדון זה י"ל כן מאותו הטעם. והנה הב"ש סקי"א חילק בין טעם החמ"ח לטעם דמהרי"ט וכ' דנפ"מ בין הטעמים אם הקדושין היו וכו' ע"ש. ולפע"ד י"ל דאף לשטת מהרי"ט מ"מ בגוונא ההוא הוי מקודשת דטעמו דמהרי"ט היינו דכיון שיכולה לומר משטה אני א"כ אף אם באמת כיוונה לקדושין הרי ה"ל כאלו אין עדים על הקדושין כלל מאחר דיכולה לומר לשחוק כיוונתי. וסברא זו יש לה סמך בחי' הרשב"א דף י"ג ד"ה יכלה למימר אין שקלי ודידי שקלי. ודף ה' סד"ה הא נתן הוא ואמרה היא. אע"פ שהוא מודה כו' אפ"ה אין כאן עדות כו' ע"ש. משא"כ בגוונא דצייר הב"ש דלא יכלה למימר לשחוק כיוונתי. א"כ הרי העדים שמבחוץ הם עדים גמורים על קדושין רק טעמא דמהרי"ט בנדון שלו משום דה"ל כנמצא א' מהן קרוב או פסול וכו' ע"ש. וא"כ לפ"ז קשה דאי איתא דבנ"ד אם טוענת שלשחוק כיוונה לא הוי קדושין כמש"ל א"כ אפילו מודה דלשם קדושין כיוונה ה"ל כאלו אין עדים ע"ז. ומדפסק הרשב"א בתשו' דסי' אקפ"ו דהוי קדושין עכצ"ל דאפי' טוענת דלשחוק כיוונה לא נאמנת להפקיע הקדושין. וצריך לחלק משום דהתם מידע ידעה טפי דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושין ע"כ רצתה לשחק בו משא"כ הכא אף שאמר בכוס זה של יין והוא באמת דבש לא שייך לומר דמידע ידעה דאין בקדושין אלו כלום דהא באמת אין הדין פשוט כמו שם ואדרבה אם סברה וקיבלה מקודשת ע"כ אין יכולה לומר שלשחוק נתכוונה כו' וע' בש"ג בסנהדרין פ' זה בורר הביא דין זה דסי' מ"ב ס"ג בשם הראב"ד ומבואר שם הטעם משום דטוענת משטה אני וכו' וגם כ' שי"ח ע"ז לומר דהוי מקודשת והביא ראיה לדבריהם מפרק מצות חליצה. גם בספר עצי ארזים סי' מ"ב סעי' ג' מסיק כדעת מהרמ"פ שברמ"א והיינו כדעת הראב"ד הנ"ל וא"כ לדבריהם אפשר שיש לצדד גם בנד"ז דאם טוענת שלשחוק נתכוונה מפני שאמר כוס של יין והוא דבש י"ל דנאמנת כו'. עוי"ל דהנה הרשב"א בסי' אקפ"ו נשאל בענין שמתחלה היו מדברים על עסקי קדושין אבל אם לא דברו תחלה על עסקי קדושין י"ל דיש לדמותו לדין נתן הוא ואמרה היא דספיקא הוי וחיישינן מדרבנן. והק' הפוסקים מ"ש מנתן בשתיקה כשמדבר על עסקי קדושין ועי' התירוץ בחה"ר שם דכמ"כ שייך תירוץ זה גם באמירה גרוע דכאן שאמר הוא ולכן אם טוענת שכיוונה לשחוק יש מקום לצדד ולהקל כשלא דברו תחלה על עסקי קדושין. דהא דהתם ספיקא הוי מדרבנן י"ל משום דילמא אמירה דידה נמי מהני משא"כ הכא באמירה גרוע וכשטוענת לשחוק כו'. מיהו בחי' הריטב"א שם ד"ה כ' דהספק שם רק שמא הי' דעתו בנתינתו על סתם שלה כו' ע"ש. וא"כ לפ"ז כאן נמי י"ל ספיקא הוי מדרבנן: