ב

ולכאורה דבריהם מוכרחים מהש"ס (דף נ' ע"א) גבי ודילמא שאני התם כיון דאתניה לאו כל כמינה דעקרא לה לתנאיה. וע"כ הפי' דאף אם דברים שבלב הוו דברים וה"ז כאלו אנו ידעינן דסברה וקיבלה להתקדש לו בכל ענין. (וגם אנו מאמינים לה שכן היה בלבה ע"ש במפרשים דהפי' כן ור"ל דאם משום שאינה נאמנת לבד אמאי אין הקידושין תופסין אף לחומרא אלא ודאי דאף אם נאמנת אין כאן קדושין) אפ"ה אינה מקודשת ועל כרחך היינו רק מצד אמירת הבעל שמ"מ הוא לא קידשה אלא על תנאי זה וכן משמע שם לכאורה בפרש"י ד"ה כיון דאתניה. והנה רש"י ד"ה כיון דאתניה כ' שפירש תנאו בפיו כו' למיעקר תנאו כו' מזה משמע דגם מחמתו התנאי מבטל הקדושין. אך א"כ צ"ל מ"ש ולא מיחתה כו' אפי' אם מיחתה הקדושין בטלים מחמתו. אלא מזה משמע לכאורה דהביטול אינו רק מחמתה אלא דמ"מ לא מהני דברים שבלב אע"ג דהן דברים וכענין שכ' הריטב"א דהוי לבו סותר את דברי פיו כו' ושמעינן מהכא כו' ע"ש. מיהו י"ל דאם מיחתה מהני משום מ"ש הרמ"ה דכיון ששמע ושתק נתבטל התנאי וכן צריך לומר להריטב"א דאם איתא דאין הביטול רק מצידה לבד א"כ איך הדברים שבלב אע"פ שהן דברים לא מהני משום שהן סותרים לאמרי פיו. הרי היא לא אמרה כלום רק הוא אמר על מנת כו' ומצידו אין לבטל הקדושין רק מצידה והרי אמרה שבלבה כו' ודברים שבלב הוו דברים כשלא אמר להפך והיא לא אמרה דמקבלת על תנאי זה כו' אלא משמע דהקדושין בטלין מצדו וכמ"ש בגמ' דכיון דאתניה כו' לתנאיה כו'. (וכן ראיתי ג"כ בס' עצי ארזים ס"ק ס"ב שהביא ראיה מכאן להחולקים על הרמ"ה וכ"ש שיהי' זה ראי' להחולקים על הרשב"א) ואע"ג דמסתמא הנך תנאים התנה הבעל לטובת האשה ואנו ידענו דהיא סברה וקיבלה להתקדש גם בלא"ה עכ"ז כיון שהתנה כן אף שהתנה לטובת האשה מ"מ מאחר שהתנה התנאי קיים שאם לא ימצא כן אינו קדושין ועיין בפנ"י שם (ד' נ') ד"ה אלא אמר אביי שביאר כן ועי' בח"מ רסי' ר"ז וכן משמע בגמ' בב"ב (דע"ז) גבי זכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתכתבו לו את השטר דעד שלא כתבו לו השטר חוזר בין בשטר בין בשדה דאע"פ שהמזכה התנה תנאי שהוא לטובת הזוכה לבד הוי תנאי גמור גם לטובת המזכה דלכך עד שלא נתקיים התנאי יכול לחזור בו וכמ"ש בב"י בח"מ סי' רמ"א סי"א בשם הרמב"ן והר"ן פ"ק דקדושין והמ"מ וכ"כ עוד בסי' רמ"ג ס"ח בשם הרא"ש דב"ב שם פרק הספינה ססי' ה' וכ"כ ג"כ הרשב"א בחידושיו פ"ק דקדושין דכ"ז סד"ה ע"מ שתכתבו וז"ל וכ' הרמב"ן נר"ו דמהא שמעינן דתנאה בהנאת מקבל תנאה הוי ולא בעינן בהא דומיא דבני גד ובני ראובן כו' עכ"ל וכ"כ בחי' הריטב"א שם וז"ל ואגב אורחין שמעינן שהנותן על תנאי ואותו תנאי הוא להנאת המקבל אם לא נתקיים נתבטלה המתנה ואין המקבל יכול למחול אותו תנאי עכ"ל. וכיוצא בזה הוא לשון הר"ן שם שהביא הב"י סי' רמ"א סי"א ואין הלה יכול לומר הריני כאילו התקבלתי שהמוכר ג"כ לפיכך תלה הדבר בתנאי כדי שיוכל לחזור בו בכל שעה קודם שיתקיים התנאי עכ"ל. ולכאורה מכ"ז קשיא טובא על סברת הרשב"א בתשו' סי' אלף קפ"ו הנ"ל דמאי מהני דהאשה סברה וקיבלה מ"מ הא כיון שאינו מתקיים כמו שאמר מתבטל המעשה. ואפשר לחלק דדוקא בתנאי שאפשר שיתקיים בכה"ג אמרינן דאף שהתנה הנותן טובת המקבל מחשיב תנאי. אבל בנד"ז שהתנה דבר שא"א שיתקיים התנאי שאמר בכוס זה של יין והרי הוא דבש א"כ את"ל דבדוקא התנה הרי מעיקרא עשה דברים בטלים ע"כ אמרינן דודאי לא נתכוין לתנאי רק לעשות רצון להאשה דאולי חפיצה ביין כו' ומש"ה כיון שהיא סברה וקיבלה להתקדש בדבש ג"כ הוי קדושין וה"ל כעין הא דאמרינן בגמרא פ' בתרא דגיטין (ד' פ"ד) גבי תנאי שא"א לקיימו דהלכה כר' יהודה בן תימא דאמר דאינו אלא כמפליגה בדברים והתנאי בטל והמעשה קיים. אך א"כ קשיא אהא דאמרינן בקדושין (ד' נ') ודילמא שאני התם כיון דאתניה כו' דהא התם ג"כ התנה תנאי שא"א שיתקיים שאמר ע"מ שאני כהן והרי הוא לוי וכיון דהיא סברה וקיבלה איך יבטל הוא הקדושין ע"י תנאי זה שידע שא"א שיתקיים. אעכצ"ל דמ"מ כיון שהתנה התנאי קיים. ומיהו י"ל דמהתם לק"מ דאל"כ תקשה הלכתא אהלכתא דקי"ל דתנאי שא"א לקיימו אינו מבטל המעשה וגבי ע"מ שאני כהן כו' התנאי מבטל המעשה אעכצ"ל דזה נק' תנאי שאפשר שיתקיים שהרי בשעה שהתנה התנאי לא ידעה האשה שאינו כהן ואף שבאמת אינו כהן מ"מ מאחר שענין זה מצד עצמו אינו מן הנמנעות בעצם כמו ע"מ שתעלי לרקיע כו' אין זה נק' כלל תנאי שא"א לקיימו. משא"כ גבי התקדשי לי בכוס זה של יין כיון שהוא של דבש ושניהם רואים שהוא דבש ולא יין ה"ל כמו תנאי שא"א לקיימו. שא"א בדרך הטבע שיתהפך כוס זה של דבש להיות יין כמו שא"א בדרך הטבע שתעלה לרקיע. ולכן התנאי בטל והמעשה דקדושין קיים. ואמנם משמע דהרמב"ם פליג על סברא זו גבי המקדש ע"מ שאין בה מומין דכ' הה"מ והרב"י בבד"ה סי' ל"ט הביאם הב"ש שם ס"ק י"א דס"ל דאפי' מומין שבגלוי מבטלין הקדושין הרי אע"ג דראה המומין וא"כ ה"ל התנאי א"א להתקיים אפ"ה בטילין הקידושין. אעכצ"ל דאין זה ענין לתנאי שא"א לקיימו דזה אינו אלא דבר שהוא נמנע לכל כמו שתעלי לרקיע כו' אבל ע"מ שאין בה מומין אף שבאשה זו א"א שיתקיים התנאי מ"מ כיון דבעצם ענין תנאי זה הוא דבר שאפשר שיתקיים לכן גם באשה זו ה"ל תנאי. אך זה אינו דלא גרע מעל מנת שתבעלי לאבא או לאביך דנק' תנאי שא"א לקיימו לפי שאין בידה שאחרים יעשו איסור כדאי' פ' בתרא דגיטין וכ"ש דנד"ז נק' א"א לקיימו שיהיה כוס זה יין כשהוא דבש. וכן גבי מומין כשאומר ע"מ שאין בה מומין ורואה שיש בה מומין. הרי רואה שאי אפשר שיתקיים התנאי. ומצאתי בספר המקנה סי' ל"ט כתב דאין ראיה משם דהכא אינו ודאי שראה המומין כמו התם כשהכוס מגולה כו' ע"ש. אך בלא"ה א"א לומר דטעמיה דהרשב"א גבי התקדשי לי בכוס זה של יין דאם הוא מגולה מקודשת משום דה"ל כתנאי שא"א לקיימו. דדוקא גבי תנאי אמרינן הכי דכשהתנאי א"א לקיימו התנאי בטל והמעשה קיים משא"כ הכא שלא בדרך תנאי אמר כן רק בדרך מעשה הקדושין שמקדשה בכוס של יין. נמצא אף שא"א שיתהפך הדבש ליין מ"מ לא שייך לומר שהתנאי בטל והמעשה קיים דאין כאן מעשה שהרי לא קידשה עדיין דאע"ג שיש כאן נתינה מ"מ האמירה כמאן דליתא. ובדבר שא"א לקיימו ממש כמו שתעלי לרקיע אילו אמר זה שלא בדרך תנאי רק התקדשי לי בטבעת זו כשתעלי לרקיע. או ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא אחר שתעלי לרקיע י"ל דאין כאן גט וקדושין כלל. שאף שתלה בדבר שא"א לקיימו מ"מ הרי לא עשה המעשה עד אחר שיהי' הדבר שא"א לקיימו. וחילוק בין תנאי לענין כזה שלא גירש עד שיהי' המעשה מבואר בהרמב"ם פ"ט מהל' גירושין הל' ו'. וכן מצאתי בס' המקנה סי' ל"ח סכ"ד שכ' כן בהדיא וז"ל ונראה דבסיפא יש לדחות כיון דאמר בלשון ע"מ שהוא תנאי י"ל כיון שידעה שאינו כהן ה"ל כמתנה על דבר שא"א לקיימו דאמרינן לעיל דהתנאי בטל והמעשה קיים משא"כ ברישא דלא אמר בלשון תנאי עכ"ל הרי כמו שכתבתי דכשלא אמר בלשון תנאי רק שעושה המעשה עד"ז גרע טפי ולא שייך לקיים הקדושין משום שא"א לקיים הדבר דמ"מ הא לא קידשה רק בכענין זה וכנ"ל: