ג

ומ"ש כת"ר עוד ואף אם ניתן לזה שם דין מרומה מצד זה. ז"א כ"א להצריך דו"ח באותו ענין שנפל לנו הספק כו' כמו לברר איך היה אחיזת היד אם בחזקה כו' וג"ז לא שייך כאן לפ"מ שהודית האשה שפשטה ידה עכ"פ לקבל החצי רו"כ כו' גם אין ראיה כ"כ שלא חקרו ע"ז אלא שהעדים לא הרגישו כ"כ אם הוא ביד חזקה או ברצון כו'. אבל להצריך ע"י האומדנות הנ"ל כל הז' דו"ח בזמן ומקום לכאורה אין סברא כלל מאחר שלא נפל לנו שום ספק בזמן ומקום בגוף עיקר המעשה לומר שלהד"מ. וכ"ש שלא יהיה מספיק מה שאמרו אתמול בעת שלש סעודות כו'. ומה שי"א כן הכל ע"כ הוא רק בענין שאנו חוששין שכל עיקר המעשה להד"מ עכ"ל. לפע"ד אינו כן מאחר דבגמ' פאד"מ נזכר רק דבר פסוק דדין מרומה צריך דו"ח. ולא חילקו אם הוא מרומה באופן זה או באופן זה. ואדרבה המפרשים כולם הכריחו דדין מרומה זה הוא מרומה פחות מדין מרומה הנז' בשבועות (דף ל"ב). וכמ"ש בתשו' מהר"ם אלשיך סי' מ' שיש ה' גווני דין מרומה זה למעלה מזה. ודין מרומה דפאד"מ הוא מדרגה הראשונה. שהיא הקלה שבכולם. וע"ז אמרו שצריך דו"ח. וכבר הסכימו רוב הפוסקים דצריך שבע דו"ח כד"נ ממש ולא כדעת הר"ן בשם הר"ד בונפיר והריב"ש סי' רס"ו. וה"ט דמדאורייתא אפילו כשאין הדין מרומה כלל צריך דו"ח. אלא דרבנן הקילו וכשהדין מרומה אוקמוה אדאורייתא. וא"כ ודאי אף שלא נפל הספק בזמן ומקום דעדים רק שמבינים טענת רמאי בטענת התובע. ע"ז אמרו בגמ' שהעדים צריכים דו"ח. והיינו שבע דו"ח כמו בד"נ ממש. והטעם כנ"ל שעי"ז ממילא יבואו ג"כ לדרוש ולחקור בגוף כוונת המעשה ויתגלה השקר כו'. ואין תימא אם עיקר הדו"ח הצריך לזה הוא דקדוק כוונת המעשה כמ"ש הר"ן והריב"ש ועכ"ז יצטרכו דוקא השבע דו"ח שבד"נ. דכה"ג ממש הוא מש"ל בשם רש"י ריש גיטין. דעיקר מה שהצריכו לומר בפנ"כ ובפנ"ח. הוא משום שישאלו מהם אם נכתב ונחתם לשמה. ועכ"ז לא הצריכו שיאמרו בפנ"כ לשמה ובפנ"ח לשמה. רק בפנ"כ ובפנ"ח. וסמכינן דממילא שיילינן לי' אם נכתב לשמה כו'. וכך כאן חז"ל לא ראו בדין מרומה רק לאוקמי אדאורייתא שהוא להצריך דו"ח דזמן ומקום. ועי"ז ממילא יבואו ג"כ לשאול מהם דקדוק כוונת המעשה איך ומה הוא כו'. ולא הצריכו דו"ח דכוונת המעשה לעכב כי זהו דבר חדש. והם לא רצו לחדש דבר. רק לאוקמי אדאורייתא דצריך דו"ח וממילא יבואו ג"כ לבדוק העדים בבדיקות ויתוודע הענין היטב. וזה כמ"ש רב"א סי' ה' בפי' ד' הסמ"ג דה"ק בדין מרומה צריך לעיכובא דו"ח השנויין במתניתן ומצוה להוסיף עליהן כפי היכולת כו'. והנה אף שהתוס' בגיטין פי' בע"א מפרש"י והסכים לזה הרשב"א מ"מ בחי' הר"ן הביא ראי' מהירושלמי לפרש"י וע"ש בירוש' בתוס' קה"ע ועי' בפנ"י ובק"א שהעמיד ג"כ פרש"י. וגם להתוס' י"ל דהכא שאני דבכלל דו"ח ודאי ממילא יבאו לבדוק ג"כ יותר בגוף המעשה. ולא מיבעיא לדעת הרמב"ם דס"ל פ"א מהל' עדות דכוונת המעשה הוא מכלל החקירות והדרישות. א"כ היכא שא"צ דו"ח א"צ לחקור כ"כ בכוונת המעשה ג"כ רק מה דלא סגי בלא"ה וכמ"ש בהדיא רפ"ב ולא את המנה אם היה ממטבע פלוני כו' והיכא שצריך דו"ח צריך לחקור יותר בכוונת המעשה ג"כ א"כ ממילא א"ש דכשהצריכו בדין מרומה דו"ח ממילא יתברר כוונת המעשה ג"כ. אבל מ"מ החיוב הוא שבע דו"ח ג"כ המנויין במשנה נמצא שניהן בכלל. אלא אף לשא"פ דלא ס"ל כהרמב"ם אלא דס"ל דכוונת המעשה הוא גוף העדות שאינו שייך לקרותו לא חקירות ולא בדיקות וכמ"ש בגי"ת שער ס"ו וזה מעכב בדיני ממונות ג"כ. והחילוק בין היכא שצריך דו"ח להיכא שא"צ הוא רק בענין כוונת הזמן והמקום לא בכוונת המעשה. מ"מ מאחר שהיכא שצריך דו"ח צריך ג"כ לבדוק העדים בבדיקות. והבדיקות הם ביאור וסימן בענין המעשה. הרי דהא בהא תליא. וכמ"ש בהדיא בחי' הר"ן פז"ב ד"ל ד"ה אמר רבא דד"מ נפקי מכלל בדיקות לגמרי כו' ואע"פ שהוא מה"ת בד"נ. כו'. אבל בדין מרומה כיון דאוקמוהו אדאורייתא ודאי דצריך ג"כ לשאול ולבדוק הבדיקות דהא מדאורייתא גם בד"מ צריך בדיקות דהא כתי' משפט א' יהי' לכם כו' אלא דהקילו בד"מ בבדיקות יותר ובדין מרומה ודאי צריך בדיקות כיון דאוקמוהו אדאוריי' משפט אחד כו' א"כ ממילא מבואר דבדין מרומה צריך כל השבע דו"ח. דהתורה לא חילקה לחקור רק זה ולא זה כו':

ומ"ש עוד כת"ר וכ"ש שלא יהי' מספיק מה שאמרו אתמול בשעת שלש סעודות כו'. הנה מאחר שנת' שהסכמת רוב הפוסקים דדין מרומה דמי לד"נ ממש כמ"ש בתשו' רב"א סי' ה' בד"ה ומ"מ האי שיטתא. עד והילכך כו'. שכן משמע פשטא דגמרא יעו"ש. וא"כ אפילו באומר אמש הי' המעשה הרי כ' הר"ן בחי' דמשמע פשטא דגמ' שצריך כל השבע דו"ח הובא בתשו' רב"א שם. ואף שבכנה"ג בח"מ סי' למ"ד בהגה"ט אות כ"ב כ' בשם הרדב"ז שבדין מרומה דד"מ יש לפסוק בזה כדעת הרז"ה דבאומר אמש כו'. אפשר היינו לענין שאין עדותן בטלה מעצמן מבלי חזרה אבל דלענין דמהני חזרה דבלא"ה יש צד מקילי' בזה כמש"ל בשם תשו' רא"ם סי' כ"ד וגם גבי קדושין הביא הב"ש סמ"ב סקי"ד בשם תשו' מ"ב דפוסק דצריך דו"ח. לכן בכה"ג אפשר שיש לסמוך על משמעות פשטא דגמרא שכ' הר"ן דלא כהרז"ה כו'. בפרט שבנד"ז יש עוד סניפין הרבה. שהרי לא נגמר גוף העדות היינו כוונת המעשה מה שהוא עצם העדות אם ניתקה ידה לאחור או לא. שזה לא נזכר בגב"ע דרהאטשוב ובודאי דכל כי האי הי' צריך לשאול ולומר בפירוש. ואם חקרו ע"ז ודאי היו אומרים הן או לאו או אין אנו יודעים ולא ראינו. והי' להם לבאר זה בהגב"ע והמ"ץ כותב שנזהר בנפשו לכתוב הגב"ע. גם נידון קדימת הנתינה להאמירה או בב"א וא"כ זה נק' לא נגמרה עדותן אף אם אין הדין מרומה דהא כוונת המעשה נוגע לגוף העדות יותר מחקירות ודרישות כמ"ש בגי"ת שער ס"ו כנ"ל. וא"כ אף בדין ממונות כשאין הדין מרומה י"ל דכשלא חקרו כוונת המעשה יכול לחזור בו במכ"ש מחסרון דו"ח דדמ"ר כו'. שהרי הב"י בח"מ סי' כ"ט נסתפק אפילו בחסרון דו"ח גם בשאין הדמ"ר כו' ולא פשיט מתשו' הר"ן סל"ד רק כיון שנגמר עדותו ואין אנו צריכים עוד לדבריו כו' משא"כ כשצריכין עוד לדבריו בביאור עצם כוונת המעשה מה שהוא נפקותא לדינא מהקצה אל הקצה כו' הרי לא נגמרה עדותן ולכן יכול לחזור בו:

קיצור מהתשובה הנ"ל בתשובת מהר"ם אלשיך סימן מ' ע"פ תשובת מהרי"ק שרש ס"ז מבואר דמחמת חזרת העדים נק' דין מרומה והא דאיתא פ"ב דכתובות (דף י"ח) פסולי עדות היינו אין נאמנים כשכת"י יוצא ממק"א היינו משום דעה"ח עהש"ט כמו שנחקרה עדותן בב"ד בשבע דו"ח דמי. והרא"ש שהצריך בשטר דו"ח היינו משום דהיה הוכחות טובא שהדין מרומה ע"כ בעי' דו"ח ע"ד ההיא דר"ט שלהי יבמות לא כו' לא נעשה בעה"ח עהש"ט. ולפי' הב"י בהמרדכי ר"פ אד"מ בשם ר"י דהוי דין מרומה וכ"כ בתשו' רב"א סי' ה' י"ל דהטעם משום שחזר בו א' מן העדים מיהו י"ל משום שהטעה את העדים. וא"ת א"כ נפל דין כיון שהגיד כו' י"ל דבלא"ה י"א דדוקא כשנחקרה עדותן אמרי' כן כמ"ש בכנה"ג בח"מ סי' כ"ט בהגהב"י אות ה':

אמנם עיקר כוונתי שנק' דמ"ר הוא ע"פ משמעות רש"י בסנהדרין שם דדמ"ר היינו שמבינים טענת רמאי בדברי התובע ואז צריך דו"ח וסגי בזה. משא"כ כשמבינים מדברי העדים שאין עדותן אמת ע"ז אפילו דו"ח לא מהני כדמשמע ברש"י בשבועות (דל"ב) וכן ביאר בחי' הר"ן ר"פ אד"מ בשם רש"י והסכים לזה. וא"כ כמו כן אם מובן לנו בהוכחות טובא שהקדושין היו שלא ברצונה וזהו הפך המובן מהגב"ע למה לא נק' זה דמ"ר. והיה צריך דו"ח ובדיקת העדים שעי"ז יתגלה הענין איך שלא הי' ברצונה וכמו שבאמת העידו כן במאהילוב:

ומה שתמה למה צריך ע"ז שבע דו"ח י"ל דודאי עיקר הפעולה בדמ"ר הוא ע"י החקירה ע"ד שכ' הריב"ש כענין הא דר"ט סוף יבמות או ע"י בדיקות. אלא שבד"מ שא"צ דו"ח כ"ש שא"צ בדיקות כלל. אבל בדמ"ר שהצריכו שבע דו"ח עי"ז יבואו לבדוק ג"כ בבדיקות ואז יתברר המעשה: