ג

אמנם כ' הב"י בח"מ סי' למ"ד מחודש א' וז"ל וכ' הריב"ש נ' דבהודאות והלוואות אפילו בדין מרומה כו' ע"ש. והכנה"ג בהגהב"י שם כ' בשם ה"ר בצלאל בתשו' סי' ה' הנ"ל שהביא כמה אשלי רברבי שסוברים דדין מרומה דד"מ כד"נ ממש כו' ובערוה החמורה ראוי לחוש לדברי הריב"ש עכ"ל. והנה לפ"ז שבנד"ז לא חקרו בכמה בחודש וכ"ש שלא חקרו באיזו שבוע באיזה שנה באיזה חודש הרי להאומרים דהוי כד"נ עדותן בטילה אף אם לא חזרו בהן במאהילוב. ואף שאמרו אמש הי' המעשה מבואר בהרמב"ם פ"ב מהלכות עדות ה"ד שואלין להן באיזה שבוע באיזו שנה כו' וכ' הר"ן ר"פ היו בודקין שכן משמע פשטא דגמרא ושכ"ד הר"ד ז"ל ושהרז"ה לא ס"ל כן. וע"ש בר"ן ונפקא מינה לדין מרומה כו' כדעת הרז"ה. משמע דלהרמב"ם בדין מרומה אפילו אמר אמש הי' המעשה צריך כל ז' חקירות הנ"ל. וזה סותר למ"ש פאד"מ סד"ה כאן בדין מרומה. וכ' הר"ד כו' ע"ש. ומיהו י"ל דאפילו להרז"ה לא נגמר החקירות דמקום כי אף שהעידו שהיה זה בבית בעריל שטרעשינער. הרי לא נתפרש אם בבית או בקאמער וכה"ג ואיתא בכנה"ג סי' למ"ד בהגהב"י אות י"ט בשם מהריב"ל ס"ג סי' י"ב א' אומר בבראנדארי וא' אומר בבית הוי הכחשה בחקירות לפי' הריב"ש גבי דיוטא העליונה ודיוטא התחתונה וכו' ועי' בהרמב"ם רפי"ט מה' עדות במזרח הבירה כו'. ולכאורה כמו גבי כוונת הזמן צריך לידע גם באיזה שעה. כמ"כ גבי כוונת המקום צריך לחקור המקום בפרטות. דהא גבי בדיקות בדקי' תאנה זו עוקציה גסין או דקין. וכ"ש בענין המקום שזו היא המועלת להביא את כל החקירות להזמה שיש לחקור על פרטי המקום. אלא שיש להשיב דכיון דמ"מ יוכל לבא להזמה ע"י אם יאמרו עמנו הייתם במקום אחר לגמרי די בכך כאותה שאמרו פ"ב דגיטין (דף י"ז ע"ב) אהנו לשבוע דלקמיה כו' אע"ג דבכוונת הזמן לא סגי בהכי היינו משום דשבעה חקירות ילפינן מקרא ומוקמינן ששה על כוונת הזמן עד שנתרבה לחקור גם באיזו שעה. אבל בכוונת המקום דלא למדו ע"ז רק חקירה א' י"ל בכללות המקום סגי. מיהו ק' א"כ הא דאיתא ר"פ היו בודקין (דף מ' ע"ב) ושמנה חקירות מי איכא כו' בכמה בשעה כו' באיזה יובל וכו'. ומאי דוחקא אי איתא דבאיזה מקום שבמשנה הפי' רק כללות המקום. א"כ לימא דהחקירה השמינית הוא המקום פרטי דוגמת שעה ביום. א"ו דבאיזה מקום היינו כל פרטיות המקום והא דלכוין הזמן בפרטות צריך ששה חקירות היינו דשם החקירות על הזמן העבר שאפילו אמר אמש הי' המעשה צריך לחקור באיזו שנה כו' מש"ה צריך לימודי' בפ"ע על כל א'. משא"כ כוונת המקום דהוא החקירה [על] המקום של שעת המעשה מלימוד א' שפיר ילפינן שצריך לומר המקום בפרט. לכן אין צריך ע"ז שני לימודים כו'. ולפ"ז אפילו להרז"ה לא נגמר הדו"ח. אמנם לדעת הריב"ש שבב"י בח"מ סי' ל' מחודש א' והר"ן רפאד"מ בדין מרומה דד"מ אין כ"ז מעכב כנ"ל. ועיין בכנה"ג שם בהגב"י אות ט' שנחלקו האחרונים בדעת הריב"ש ולדעת מהר"י בי רב שם י"ל בנ"ד שלא נעשה דרישה וחקירה כלל אפילו להריב"ש עדותן בטלה. אמנם כ"ז לענין אם עדותן בטלה מעצמן אבל לענין אם יכולים לחזור בהן משמע דאפילו לדברי הריב"ש כל שלא נעשה דו"ח יכולים לחזור בהן כמ"ש בסי' רס"ו (סד"ה אבל מה) ואע"פ שאם לא עשו דו"ח אין עדותן בטלה אבל מ"מ כיון שצריך דו"ח כו' לא נגמרה והי' יכול וידאל דבוריאן לחזור בו עכ"ל. וצ"ע דמהר"ר בצלאל לא הבין כן בהריב"ש עי' בכנה"ג שם אות יו"ד. מיהו י"ל כוונת הריב"ש כשלא עשו דו"ח הצריכי' בדין מרומה דד"מ אזי לא נגמרה. אבל אם לא שאלו באיזו שנה כו' בכמה בחודש י"ל אין יכול לחזור בו שזה לא הי' צריך אפילו לכתחלה בדין מרומה דד"מ כיון שאמרו אמש הי' המעשה כו'. וא"כ נגמרה העדות קרינן בי' להריב"ש. ומ"מ לפ"ד הרמב"ם שהביא מהרר"ב בתשו' הנ"ל ודאי יכולים לחזור בהן. והוא ז"ל כ' ששטת הרמב"ם עיקר דדין מרומה שוה ממש לד"נ. ואע"ג שמהרר"ב כ' באיסור ערוה החמורה ראוי לחוש לדעת הריב"ש י"ל דהיינו רק לענין שאין עדותן בטלה מעצמן אף שלא עשו דו"ח והוא דין מרומה. אבל לענין שיכולין לחזור בהן כיון שלדעת ר"י שבמרדכי פאד"מ משמע דאפילו בד"מ ואין הדין מרומה דא"צ דו"ח מ"מ כיון דמדאורייתא צריך דו"ח ע"כ אם חזרו בהן קודם דו"ח יכולין לחזור בהן כן פי' דבריו בסדר אלי' רבא שלזה נתכוין במ"ש ועוד כי אפילו בעדות הודאות והלואות צריך דו"ח. וכן ראיתי שפי' בחי' הגהות שבטור סימן כ"ט והב"י סי' כ"ט העתיק ועוד דהוי כדין מרומה כו' ולכן השוה דעת ר"י לדעת הר"ן. ובאמת אין נז' כלל במרדכי דין מרומה ולכן צ"ל הפי' כמ"ש הסא"ר. ובכנה"ג סי' כ"ט בהגב"י אות ה' כ' שהרא"ם בתשו' סי' כ"ד הביא מחלוקת הפוסקים בדין זה בשם הרשב"א ז"ל כ' כדברי הר"ן שבתשו' סי' ל"ד המובא בב"י סי' כ"ט ובשם הר' ישעיה כ' שחוזרין ומגידין. והיינו כפי' הסא"ר בדברי ר"י שבמרדכי. ואפשר שגם דעת הרמב"ם כן שהרי אחר שכ' רפ"ג מה' עדות שחכמים אמרו שעדי ממון א"צ דו"ח עכ"ז כ' שם דין ה' כל עד שנחקרה עדותו בין בד"מ בין בד"נ אינו יכול לחזור בו כו' כללו של דבר כו' אחר שנחקרה עדותו כו' אין שומעין לו עכ"ל מדכלל בזה ד"מ עם ד"נ דדוקא אחר שנחקרה עדותו אין יכול לחזור בו משמע דאע"ג דאמרו חכמים דד"מ א"צ דו"ח מ"מ לענין שיכול לחזור בו כ"ז שלא נחקרה עדותו הוא כמקודם התקנה ואוקמוה אדאורייתא דלענין זה לא תיקנו כו' דאל"כ ה"ל להרמב"ם לומר דבד"מ מיד שגמרו עדותן א"י לחזור בו. ולמה כ' שנחקרה עדותו כו'. וא"כ בדין מרומה כשלא נעשה דו"ח י"ל דיש לסמוך עכ"פ שיכולים לחזור בהן כסברת רוב הפוסקים החולקים על הריב"ש ועיין במהריב"ל ח"ג ססי' כ"ה הביא בשם הרשב"א דא"י לחזור בהן. מ"מ אין כן דעת רוב הפוסקים כנ"ל: