ב

וגרסינן בגמ' פאד"מ (דף ל"ב ע"ב). רב פפא אמר כו' כאן בדין מרומה כו' ופרש"י שב"ד מכירין כו' או מבינים וכו' והתוס' כ' לא שיודעים וכו' דא"כ וכו' אלא ר"ל דכאן מיירי דמספקא להו ובשבועות מיירי שיודעים. ורש"י פי' בשבועות (דף ל"ה) שהוא מרומה שלמד מתוך דברי עדים שאין עדותן אמת. והכא פי' שמבינים טענת רמאי בדברי התובע ואפשר דמש"ה הכא סגי בדו"ח והתם אין לדונו כלל וכן הסכים בחי' הר"ן פז"ב שזהו החילוק. והרא"ש בשם רבינו מאיר תירץ בע"א. וכ"כ בהגמי"י רפ"ג מה' עדות. והנה בעדי קדושין בדין מרומה ג"כ בעי' דו"ח כמ"ש בתשו' הריב"ש סי' רס"ו וכ"כ המרדכי רפאד"מ בשם ר"י וכ"כ רמ"א באה"ע סי' מ"ב ס"ד וכן מסיק בתשו' רבינו בצלאל דלא כד' המאירי שם. ובנד"ז ודאי הוה דין מרומה לכל הפי'. דלא מיבעי' לפי' התוס' הרי אפילו בשמסתפקים שהדין מרומה צריך דו"ח וכן הסכים בתשו' מהר"מ אלשיך סי' מ' דהעלה שיש ה' גווני דין מרומה חדא דלא אתחזיק בדעתיה דדיינא דהוא מרומה אלא דמספקא ליה ומש"ה בעי דו"ח לברורי מילתא. שנית דמשמע לי' דהוא מרומה ודאי ומש"ה אפי' מידן לא דיינינן לי'. וכיון כדברי התוס' אע"פ שלא הביא דבריהם. אלא אפילו לפרש"י דלפירושו אין מוכרח לומר דגם בספק דין מרומה צריך דו"ח. ולכאורה ק' אם בספק ג"כ צריך דו"ח א"כ בהא דפאד"מ שם (דף ל"ב ע"א) בשטר כו' ובאו עדים ואמרו בא' בניסן עמנו הייתם ה"ל ספק דין מרומה. דהא אפשר שאיחרוהו וכתבוהו ואפשר לא אחרוהו וא"כ יש כאן הזמה וא"כ הא צריך דו"ח ואיך תלינן באיחרוהו כו'. וצ"ל דהתוס' לא כתבו כן רק כשנראה הצד דהוא דין מרומה מצד גוף הענין וכה"ג ומ"מ בנ"ד אף לפרש"י הוי דין מרומה אם מצד טענת התובע שהרי הודה לפני המ"ץ דראהאטשוב דאחז ידה בחזקה א"כ אם הי' הקדושין ברצון לא הי' צריך לזה גם הודה במאהילוב שהאמירה הי' אחר גמר הנתינה. ועוד בלא"ה מבינים טענת רמאי בדבריו דאשה זו שמהדרת אחר הגט בכל כחה והוצרכה לפייסו ברצי כסף עד שנתן לה גט איך תשתגע ותחזור להתקדש לו ולילך אתו למקום אשר לא ישב אדם שם וכו' ניכר ודאי שזהו רמאות. ועוד כ' המ"ץ דרהאטשוב ראי' שהי' בערמה ממה שאחזה בקורטקע ולא הניחה ללכת עד שמצאו הטבעת על הארץ. אם מצד העדים שהרי בב"ד דמאהילוב חזרו בהן בכמה דברים בשינוי ממה שהעידו ברהאטשוב א"כ ניכר שאין עדותן אמת או כאן או כאן וה"ז כהא דפרש"י בשבועות שלמד מתוך וכו' דה"נ מבין שני ההגדות אנו רואים שבפ"א אין עדותן אמת. מיהו י"ל כיון לולי הגדתן במאהילוב אין ניכר מהעדים ברהאטשוב שאין עדותן אמת ה"ל נגמרה עדותן שהרי א"צ דו"ח. ושוב אין יכולים לחזור ולהגיד ול"ד לפרש"י בשבועות (דף ל"ב) דבשעת עדותן מובן וניכר שאין עדותן אמת. ובהא א"ש הא דרפאד"מ בשטר שכ' בו א' בניסן כו' דלא נק' דין מרומה אף לפי' התוס' כיון דכשהוציא השטר קודם שבאו העדים האומרים בא' בניסן עמנו הייתם הרי נתקבל העדות בטוב ונגמרה עדותן תו לא מהני הספק דאח"כ להצריך דו"ח. ועוד דעכ"פ מהעדים שאמרו ג"כ שאחז ידה מתחלת הנתינה עד אחר אמירת אתם עדים. מזה מובן קצת שהיה בע"כ ועוד כ' המ"ץ דרהאטשוב שאמרו כולם פה א' הבעל והאשה והעדים שתיכף אחר המעשה רצתה האשה לברוח ולצאת מהבית וסגר הבעל הדלת בעדה ולא הניחה ללכת עד שמצאו את הטבעת להראותו לכל העדים שהוא של כסף ויש בו שוה פרוטה ומזה ג"כ קצת הוכחה שהי' בע"כ עכ"ל. ועוד כ' עכשיו מה שהגיד אז א' מהעדים נידון שאשת בעריל שטרעשינער ידעה מכל הקנוניא כו' האט ציא זיך אן גילייגט מיט איר האנט אופען שויס של האשה הנ"ל בכדי צו פאר שטעלין זיא זאל ניט קענין אנטלופען עכ"ל. מזה ג"כ הוכחה דהקדושין הי' דרך ערמה שלא מרצון האשה המתקדשת. ולכן בין לפרש"י בין להתוס' הוי כדין מרומה דצריך דו"ח ומהר"מ שבהרא"ש והגמי"י לא פליג ע"ז. ועיין כנה"ג בח"מ סי' למ"ד בהגהת הטור אות ה' ובמהר"מ אלשיך סי' מ' בשם מהרי"ק סי' ס"ז: