א

תנן רפ"ד דסנהדרין (דף ל"ב ע"א) אחד דיני ממונות ואחד ד"נ בדרישה ובחקירה (חקירות ודרישות שדורשין את העדים) שנאמר משפט אחד יהיה לכם (ובד"נ כתוב ודרשת וחקרת). מה בין ד"מ לד"נ. וכ' התוספות אע"ג דשוים בחקירה ודרישה מדכתיב משפט אחד יהי' לכם. לענין מילי דתלו בזכות וחובה אין שייך להשוותם דלא שייך בד"מ עכ"ל. ובחי' הר"ן כתוב וז"ל איכא למידק כיון דכתיב משפט אחד יהי' לכם ומיניה ילפינן דרישה וחקירה לד"מ נילף נמי מהתם ונימא דכל מילי דנהיגי בד"נ להוי נמי בד"מ ואנן מנינן עשרה דברים דאיכא בינייהו במתניתן כו'. ויש לתרץ ולומר דקרא דמשפט אחד יהי' לכם לא אתא אלא בעיקר הדין שהיא קבלת העדות וכיוצא בו היינו דרישה וחקירה. אבל הנהגת הדיינין בד"נ אינו שוה לד"מ שיותר ראוי שנחמיר בד"נ מבד"מ עכ"ל. ולכאורה הי' נראה לתרץ עוד עפמ"ש התוס' פ"ק דסנהדרין (דף ג' ע"א) ד"ה שנאמר משפט אחד כו' וז"ל וא"ת ת"ל דעיקר דרישה וחקירה כתיב בפ' שופטים בד"מ ובד"נ וי"ל דמ"מ לא הוה מצרכינן דו"ח בשאר ד"מ אלא דוקא בעדים זוממין אי לאו דכתיב משפט אחד עכ"ל. ולפ"ז י"ל דכיון דדו"ח כתי' ג"כ בד"מ בעדים זוממין ע"כ מהני הקרא דמשפט אחד להשוות כל עדים דד"מ לדו"ח. אבל אין ללמוד מזה לשא"ד דלא כתיבי כלל בד"מ. אך בפרק זה בורר (דף כ"ח ע"א) ילפינן נמי ממשפט אחד דקרובי האם פסולי' בד"מ כמו בד"נ. עוד י"ל דפי' משפט אחד היינו משפט השוה לכולכם כדאי' פז"ב שם ובכתובות (ל"ג א') ובב"ק (דף פ"ג ע"ב ודף פ"ד ע"א) והיינו שבדין א' לא יהי' שינוי. וה"נ קבלת עדות דין א' הוא לא יהיה שינוי בזה בין ד"מ לד"נ וכן קרובי האם. משא"כ הנהגת הדיינין זה אינו דין ומשפט שנצריך שיהי' שוה ד"מ לד"נ:

ופריך הש"ס ד"מ מי בעינן דרישה וחקירה ורמינהי כו' ואי סלקא דעתך בעינן דו"ח היכי חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו (מכדי דרישה וחקירה לאכחושי קא אתיא והיכא דקא מיתכחשו קמן ניקו אנן מתרצינן למילתי' בשמא) וצריך להבין דהא בד"נ אע"ג דודאי בעי' דו"ח אפ"ה מתרצינן למילתייהו בא' אומר בשנים בחדש וא' אומר בג' בחדש. וכן א' אומר בשתי שעות וא' אומר בג'. ויש לחלק משום דהתם שניהם שוים שעיקר העדות אמת. הגם דלקמן גבי שטרי חוב המאוחרים ג"כ העדים השני' מעידין ג"כ שהמלוה אמת מ"מ הם אינן מודים שהי' מלוה בשטר משא"כ התם שניהם שוים לגמרי בעיקר העדות. עוי"ל משום התם שניהם כיונו היום א' בשבת. עוי"ל התם רובא דעלמא עבידי דטעו בהכי. וכדאיתא בהדיא בסנהדרין פרק בן סורר (דף ס"ט ע"א) דהיינו טעמא דתלינן בטעות הנ"ל:

ומתרץ הש"ס אמר רבי חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד ד"נ בדרישה ובחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם אמרו ד"מ לא בעינן דו"ח כדי שלא תנעול דלת בפני לוין (ומתניתן דאורייתא קמי תקנתא. וברייתא דרבנן בתר תקנתא. רש"י. וצ"ל דמתניתן דשביעית דשטרי חוב המאוחרים היא ג"כ בתר תקנתא). ופסקו כן הפוסקים דמדאורייתא בעינן בד"מ ג"כ דו"ח אלא דתקנתא דרבנן הוא. וק' דהא רפ"ק דסנהדרין (דף ג' ע"א) פליג רב אחא ברי' דרב איקא על רבי חנינא. דלרבי חנינא בעינן בד"מ מדאורייתא ג"כ שלשה דייני' מומחין ומדרבנן הקילו שא"צ מומחין מטעם הנ"ל. ולרב אחא מדאורייתא ג"כ חד כשר אפילו אינו מומחה. וא"כ י"ל כמ"כ לרב אחא א"צ בד"מ דו"ח מדאורייתא. דהיינו בהודאות והלוואות. אך באמת שם רוב הפוסקים פסקו דלא כרב אחא. אכן הרמב"ם דפסק כר"א פ"ג מהל' סנהדרין ואעפ"כ לענין דו"ח פסק בהל' עדות כמ"ש ר' חנינא. צ"ל דס"ל דודאי לענין דו"ח מודה ר"א ג"כ דשוה ד"מ לד"נ משום משפט א' ורק גבי דיינים פליג דהא אפילו לר' חנינא לא דמי בזה ד"מ לד"נ דד"מ בשלשה וד"נ בעשרים ושלשה. ור' חנינא לא אמר כלל מילתי' רק לענין דו"ח אלא דהש"ס ר"ל דמה"ט הקילו ג"כ בד"מ שא"צ מומחין. ולר"א א"צ לזה לענין דיינים דבלא"ה חד כשר כנ"ל. גם בסוף מסכת יבמות הובא הך דרבי חנינא בענין דו"ח דד"מ משמע דלכ"ע נקטינן הכי כמ"ש ר' חנינא. ולענין עדי נשים כ' הרמב"ן והרשב"א שם דכד"מ דמיא ור"ל מדאורייתא בעי' דו"ח אלא דתקון רבנן וכו'. ובתשו' רבינו בצלאל סי' ה' הביא ד' הריטב"א סוף יבמות ב' הרא"ה בשם אחיו ר' פנחס ז"ל דלכ"ע בענין שריותא דאתתא ובענין גטין וקדושין לא בעי' דו"ח מן התורה והוא ז"ל דחה סברא זו ושכ"ד כל הפוסקים דמדאורייתא בעו דו"ח. והב"ש סי' מ"ב סקי"ד הביא תשו' המ"ב סי' נ"א דעדי קדושין צריכין דו"ח כד"נ. ובמ"ב מיירי כשהאשה מכחשת שאז י"ל דהוה כדין מרומה. ובמרה"צ ס"ק ע"ח האריך לחלוק על המ"ב ומסיק דעת כל הפוסקים זולת המרדכי פאד"מ דלא בעו דו"ח כד"מ וכדעת הרמ"א בסי' מ"ב ס"ד. ובתשו' הב"י בדיני קדושין סי' ד' נראה דס"ל דעדי קדושין צריכין דו"ח כמו לאסור אשה על בעלה דכ' הגמי"י פכ"ד מה"א אות כ' דצריך דו"ח ומ"מ נראה דלא פסיקא ליה מילתא. והשאגת אריה בתשובה שבשו"ת בית אפרים חאה"ע סי' מ"ב בתחלת תשובתו דצ"ה סע"ב כ' וז"ל תדע שהרי עדי קדושין ועדות לאוסרה על בעלה לדעת רוב הפוסקים בעינן דרישה וחקירה עכ"ל. ובסדר אלי' דף ק"י ע"ג העלה דהוי ספיקא דדינא ותמיהני שלא הביאו המרה"צ שם ואפשר לא ראהו עדיין בסעי' כ' עיין בהקדמתו סעי' ח"י וי"ט הגיע לידי כו' ובו בפרק הגיענו ס' סד"א כו' אפשר אחר סעי' כ'. ומ"מ ק"ל מהא דאי' פ"ק דקדושין (דף י"ב ע"ב) הא איכא סהדי באידית כו'. ובתוס' כלומר יצא הקול וכו' ובגיטין (פ"ט א') פלוני היכן שמע מפלוני. ופלוני מפלוני והלכו להם למדנה"י. הרי בעדים מפי עדים חיישי' כ"ש וק"ו בעדים שלא דרשום בדו"ח. וצ"ל כוונת מ"ד דצריך דו"ח דכשלא נחקרו הוי רק כמו קול. וג"ז דוחק להשוות עדים מפי עדים לעדים ממש שלא דו"ח. ועוד דבעמפ"ע ודאי לא שייך דו"ח א"כ דכוותה גבי עדים י"ל הוי קדושין מדאורייתא: