א

סימן קא

שאלה אשה שנתגרשה מבעלה הראשון ונשאר אצלה הטבעת קדושין מבעלה הראשון וטבעת שנתן לה אבי הבעל אחר הנשואין והי' כמה קטטות בין הזוג שלא רצתה למיתדר עמו ובררו להם ב"ד שיפשרו אותם. הבעל ואבי הבעל עם גיסה של האשה הנ"ל. ועשו ב"ד פשרה ביניהם כמה מעות תחזיר להבעל ונשאר אצלה המטלטלין שלו ואין הב"ד זוכרין אם דברו מהשני טבעות הנ"ל ואח"כ נשאת לבעל השני וקנה אצלה ע"י שליח אחד מהטבעות הנ"ל. וקידש אותה ואחר הנשואין אחר כמה זמנים סיפרה לו הענין מהטבעת ונשאר אצלו לחקור הענין מפי גדולי הדור ושלח אותה למשפחתה וזה שתי שנים שנחלה האשה מחמת לידה ועתה בעלה אינו רוצה לעשות שלום בשום אופן כ"א כשיצא הדין מוסכם מפי גדולי מורים שאין צריך לקדשה עוד הפעם:

תשובה. החמ"ח סי' נ' סק"ה ס"ל מן הנשואין ודאי לא הדרי הקדושין ומלשון מהרי"ו שהביא משמע במורדת לא הדרי משום גזירה. ובבית מאיר משמע מדינא לא הדרי דאף למ"ד לאו לטבועין היינו רק שיהיו קיימים עד הנשואים וכן מצאתי בשט"מ ס"פ המדיר דע"ו ב' גבי ואף למ"ד לטבועין כו' דכ"ז רק עד הנשואין שהרי כ' דמעיקרא לא ניתנו הקדושין לטבועין אלא צריך שיהיו עומדין בעין כדי שיחזרו לו אם לא תנשא לו וכ"כ עוד שם בשם רש"י במה"ק אלא צריך שיהי' עומדין בעין כדי שיחזרו לו אם לא נשאת לו כו' עכ"ל מבואר דהא דלא נתנו לטבועין היינו רק עד שנשאת לו. ודומה למש"ש בגמרא בב"ב (דקמ"ה ע"א) לענין שושבינות כששמח עמו שבע ימי המשתה ולא הספיק לפורעו עד שמת והכא גבי דידה כיון שנשאת לו כבר נגמר הדבר. ועי' בערוך ערך טבע פסק בפשיטות דקיי"ל כר"מ דקדושין לטבועין ניתנו והט"ז ס"ק ג' ג"כ כ' אחר הנישואין לא שייך כלל ענין קדושין הדרי אח"כ מצאתי בתורת חיים במסכת ב"ב פ"ט דקמ"ה בד"ה הלכתא שהביא תשו' מהרי"ל דבנשואה הדרי ודברי רמ"א בהג"ה וכ' וז"ל ודבריהם תמוהים כו' יעו"ש שהאריך בראיות לסתור דבריהם וסיים לכך נראה דהנושא את האשה ומת לא הדרי קדושין ונותנים לה הכתובה מלבד טבעת קדושין עכ"ל אך ס' המקנה ועצ"א החזיקו ביד הב"ש ע"פ מהרי"ל. ובאמת במהרי"ל עצמו בתשו' מבואר שאינו נראה לו רק שאין משיבין את הארי. והיינו בדיני ממונות אבל בדבר ערוה חמורה כנ"ד חלילה להקל. ונ"ל דנד"ז דהקדושין עדיף ממתנה דבמתנה תלוי בדעתן לבד ע"כ יש סברא לומר אדעתא למיקם קמיה כו'. אבל הטבעת קדושין הוא קנין שבו ועל ידו קונה את האשה וה"ל כקונה ממוכר. לא כנותן מתנה כמבואר בהדיא בש"ע רסי' מ"ב וכ"מ במשנה פ"ק דמעשר שני. וגבי קנין ודאי אין לומר אדעתא דהכי לא קנה כו'. דהא אדרבה י"ל בשעת הנשואין נגמר הקנין לגמרי. וגבי קנין לא אזלינן בתר אומדנא. אא"כ התנה ואמר דזבין אדעתא למיסק לא"י. וכן חילקו התוס' ספ"ט דב"ק דק"י סע"ב גבי אדעתא דהכי לא קידשה נפשה בין אירוסין לנשואין. וכן חילק מהר"מ במרדכי פרק החולץ. ועוד נלע"ד דלא גרע מיאוש ושינוי רשות. ר"ל יאוש ביד האשה שהרי לא תבעו המגרש כלל. ושינוי רשות שמכרה אותו לזה שרוצה לקדשה. ועדיף מהדין הנז' רסי' כ"ח ואף למ"ש החמ"ח שם סק"ד דדברי ר' ירוחם חולקים כו'. מ"מ בנד"ז שיש שינוי רשות אצלו מודה ודאי דמקודשת. ועיין בגמ' פ"ג דסוכה ד"ל גבי אוונכרי כו'. והנה בטבעת של האב י"ל דגרע מטבעת קדושין עב"ש סי' צ"ט סק"ז קרובי החתן כו':

(בב"ב פ"ט (דף קמ"ה סע"א) בסוגיא אי קדושין לטבועין ניתנו ובפרק המדיר (דע"ו ב') מזה. יתבאר דאפילו למ"ד לאו לטבועין ניתנו היינו בארוסה. אבל אחר שנשאת לכ"ע לטבועין ניתנו משרש הדין. כ"מ בשט"מ בכתובות שם וכ"כ התו"ח בב"ב שם וכ"ד הט"ז והחמ"ח באה"ע סי' נ' והבית מאיר שם ודלא כתשו' מהרי"ל ורמ"א ומהרמ"ל בתשו' סי' י"ט):