ו

ולכאורה יש ראיה לזה דטעמי' דרבנן גבי חזרת דמים דלא מהני הוא ג"כ רק משום דלצעורי קמכוין. מעובדא דההוא גברא דאמר ליה לאריסא דאמר הש"ס תחלה ורבה דאמר כרשב"ג ופרש"י דדמים במקום אצטלית הכא נמי מטר במקום השקאה. ואח"כ מסיק ורבה דאמר לך אנא דאמרי אפילו לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלצעורי קא מכוין אבל הכא משום הרווחה הוא והא לא איצטריך ומאחר דדימה המטר לגבי השקאה כמו דמים לגבי אצטלית. והיכא דלהרווחה קא מכוין מהני המטר כאילו השקה הכא נמי מהני נתינת דמים במקום אצטלית. ומיהו יש לחלק דדמים לאו אצטלית הן כדפרש"י לעיל ד"ה תיבעי לרבנן. משא"כ מטר ה"ל כהשקאה ממש. אלא רק הטענה משום דלא האריס השקה וע"ז אמר הכא משום הרווחה הוא והא לא אצטריך וא"כ מה בכך שלא הוא השקה עכ"פ הא לא אצטריך. וכמ"ש הש"ס לעיל גבי מחולין לך לשון זה ממש והא לא אצטריך. וא"כ בכה"ג דוקא הוא דהטעם דלא מהני בגט רק משום דלצעורא קא מכוין. אבל דמים דלאו אצטלית הן י"ל בלא"ה לרבנן אין זה קיום התנאי. ועוד דהא התוס' שם ובב"מ (דע"ז א') הקשו מפועלים דכשאתי מיטרא הוי פסידא דפועלים ולא מהני טעמא דלא אצטריך. ותירצו ומיד כו' זכה כו' וכ"כ הרי"ף וא"כ הוי כאילו משמיא רחימו עליה דהאריס כמ"ש התוס' בב"מ ודומה כאילו איזו אדם היה מחזיר החפץ עצמו למי שהתנה עבור מי שהיה התנאי עליו להחזיר דודאי מהני אף שהוא לא החזיר בעצמו. וכמו בסוכה (דף מ"א ע"ב) לפי' הר"ן והריטב"א. ובפועלים דלא מהני היינו שמפני שלא יש להם זכות בהשדה אין המטר עבורם כלל. ועוד דהא בחידושי הרשב"א בגיטין שם הקשה עוד מדין הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתו כו' נשאת לאחר כו' דמשם מוכח דטעמא דלא אצטריך לחוד לא מהני מאחר שנתחייב לזון. ותירץ דהכא אי אפשר לבעה"ב לומר השקה אתה ואני מסלק מי גשמים כו'. ור"ל התם יכול האריס לומר אני מוכן לקיים תנאי רק שאם יקיים היתה השדה מתפסדת כו' ע"ש. וא"כ ה"נ מה"ט ל"ד לנתינת דמים שהמניעה מצד מי שהיה התנאי עליו שאינו מביא את החפץ. ועוד דהנה במשנה (דע"ה ב') ה"ז גיטך על מנת שתשמשי את אבא כו' דמת האב ה"ז גט אף לרבנן דרשב"ג משום דהתם מודו דלהרווחה קא מכוין כמ"ש התוס' וכיון דהא לא אצטריך ה"ל גט אע"ג דאין כאן קיום בפועל כלל וכ"ש בירידת המטר דג"כ הא לא אצטריך ויש כאן קיום בפועל רק שהקיום מן השמים וכן בחידושי הרשב"א שם ד"ה מתניתין ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא דימה זה להא דאמר רבה גבי אריסא והא לא אצטריך. אבל בנתינת דמים לא שייך לומר והא לא אצטריך שצריך הוא לגוף החפץ רק שאי אפשר להשיגו. ואין להביא ראיה להפך דטעמא דרבנן משום דחזרת מעות נגד החפץ אינו קיום התנאי ממ"ש הר"ן והריטב"א פמש"א גבי על מנת שתחזירי לי את הנייר דרבנן לאו באצטלית דוקא שהוא דבר חשוב פליגי אלא הוא הדין בדבר שאינו חשוב כנייר וכיוצא בו כו'. ולכאורה מה צער יש בהחזרת נייר הגט. אלא הטעם דאע"ג דלא שייך לצעורי קמכוין מ"מ נתינת דמים נגד הנייר לא חשיב קיום התנאי. והעיטור דס"ל דטעמא דרבנן רק היכא דלצעורי קמכוין י"ל דבאמת מה"ט ס"ל דבנייר לא פליגי רבנן על רשב"ג כמ"ש הר"ן בשמו. אך באמת זה אינו דא"כ דנאמר דלהר"ן והריטב"א ג"כ בנייר לאו לצעורא קמכוין ראוי שיהי' עכ"פ מהני כשאמר מחול לך הנייר. וכ"ש כשנתנה דמים וגם אמר מחולין לך. וזה אינו משמע כלל מסתימת כל הפוסקים דמשמע דכך לי תנאי נייר ושא"ד כמו תנאי דאצטלית. ועוד דא"כ ה"ל להש"ס לתרץ הב"ע דקמפייסה ליה עד דאמר מחול לך. א"ו צ"ל דגם בנייר אמרינן דלצעורה קמכוין. וכן העלה המכמ"א ש"ח ססי' יו"ד:

(לכאורה יש ראיה מסוגיא דאריסא דהמטר ה"ל כהשקאה אפילו לרבנן לומר דהיכא דלהרווחה קמכוין ה"ל נתינת דמים כמו האצטלית. אך באמת זה אינו דמטר עדיף מנתינת דמים ועוד מכמה טעמים. וגם אין ראיה להיפך מדין והנייר שלי):