א

סימן קו

להרב ר' נחמיה ז"ל הנה נידון מ"ש כת"ר לתרץ דברי הרא"ש במ"ש בפ"ק דקדושין ס"ך דחזרת דמים הוי חזרה. שהקשיתי עליו דכיון שהטבעת לא נאבד וישנו אצל האשה שנתנו לה מרצונו א"כ ה"ל איתא בעיני' ובגיטין פרק מי שאחזו (דע"ה א') אמרינן דאפילו רבן שמעון בן גמליאל דאמר תתן לו את דמיה. לא אמר דאפשר דקא מיפייסי ליה בדמי אלא היכא דליתיה לאצטלית בעיניה. היכא דאיתא בעיניה מי אמר. ואף דהתם איתא בעיניה ביד מי שהתנה הבעל עמה. והכא איתא בעיניה רק ביד מי שקבלו ממי שהתנו הבעלים עמו אין נפקותא. דאין לומר דא"כ יתבטלו הקדושין ולכן כדי שלא לבטל הקדושין שהבעלים נתנו לו כדי לקדש ה"ל כליתא בעיניה. דז"א דהא התם ג"כ יתבטל הגט שהבעל עצמו מגרשה ואעפ"כ אמרינן דמ"מ יתבטלו הגרושין כיון דבפועל ממש איתא בעיניה. וה"נ דכוותה. וע"ז השיב כת"ר וז"ל לכאורה דברי מעלת כתר"ה תמוהים דכאן שהטבעת ביד האשה נראה פשוט דה"ז כליתא בעיניה לגבי דידיה וכמ"ש בנתי"מ סי' רמ"א סק"ז. אך מהיות שמעלתו סיים שבנ"ד חשוב איתא בעיניה. נראה שיש לו איזה ראיה דכה"ג חשוב איתא בעיניה. לכן אמרתי בחפזי לו יהי כן אין סתירה מהגמרא דגיטין להרא"ש דקדושין די"ל דהתם רק גבי אצטליתא דגט דשייך לומר לצעורה מכוין אלא דרשב"ג פליג דאפשר דפייסה ליה בדמי פי' ופייסה לי' כמ"ש הרשב"א סד"ה ה"נ דמיירי בדפייסה ליה. בזה אמרינן אימור דאמר רשב"ג כו'. פי' דהיכא דאיתא בעיניה אפשר מודה לחכמים. ור"ל דלענין זה י"ל דמודה דלצעורה ג"כ מכוין רק עיקר כוונתו לעיכובא אינו אלא להרווחה ולכן היכא דליתא סגי כשמתפייס בדמי. משא"כ בעלמא דלא שייך לצעורי אלא ודאי להרווחה לבד איכוין דלכ"ע אמרינן מה לי הן מה לי דמיהן. פי' ברצון דהיינו כשמתפייס בדמי. אין חילוק בין ליתא בעיני' לאיתיה בעיני'. וכ"מ לכאורה מדברי הרמ"א בח"מ סי' רמ"א ס"ז דמסתימת לשונו משמע ודאי דבכל גווני מיירי אף באיתא בעיניה. וברצון מיירי אף שהנתי"מ לא פי' כן. וכן הרא"ש דפ"ק דקדושין ס"ך מיירי ג"כ שמתרצה המשאיל בדמים דאל"כ זה גרע מנתינה בעל כרחו דלא הוי נתינה. ומדוקדק הלשון שכתב ויקנהו מן האשה כו' או יחזיר לו דמיו. פי' דודאי מחוייב לקנות ולהחזיר גוף החפץ אלא שאם יתרצה המשאיל די בכך והוי חזרה גם לענין קיום התנאי עכ"ל כת"ר. ועפ"ז כתב כת"ר ג"כ שדברי תה"ד סי' שי"א כולו מקשה אע"פ שדינו אמת וחובה ליישבו. וכוונת כת"ר היינו דהא דינו של תה"ד הוא לומר דחזרת דמים בעל כרחו לא מהני היכא דהחפץ איתא בעיני'. והוכיח זה מהא דאפילו לרשב"ג היכא דאיתא לחפץ בעיניה לא מקיים תנאו עליו בדמיו. וע"ז קושיית כת"ר דהא רשב"ג מיירי אפילו בדפייסה ליה. ועכצ"ל דזה אינו רק בגט לבד משום דלצעורי ג"כ מכוין אפילו לרשב"ג כמ"ש הרשב"א בחידושיו בד"ה הא דבעא מיניה רבי אסי. וא"כ אינו ענין לדינו של תה"ד דמיירי בשאר דברים דלהרווחה לבד קא מיכוין עכת"ד:

קיצור. (קושיא על הרא"ש מהא דבאיתא החפץ בעיניה אפילו לרשב"ג לא מיקיים תנאו בהחזרת דמים. וחכם א' תירץ משום דהתם בגט גם לרשב"ג אף לצעורה נמי מתכוין לכן אפילו מתפייס בדמים לא מהני משא"כ בשא"ד דלהרווחה מיכוין מהני החזרת דמים פי' ברצון. לכן קשה על תה"ד סי' שי"א דהביא מהא דרשב"ג לדין תנאי בשא"ד. אע"ג דדינו אמת):