ז

והנה אנהרינהו לעיינין סוגיא פרק המגרש (דפ"ד) בדין המגרש את אשתו ע"מ שתנשא לפלוני ונשאת מקודם לאחר אם גירשה האחר ונשאת אח"כ לאותו פלוני דלהרמב"ם פ"ח מה"ג הי"ג נישואי האחר היו באיסור ובניה ממנו ממזרים אע"פ שנשאת אח"כ לאותו פלוני לא מהני ולשא"פ כיון שנשאת לאותו פלוני הרי נתקיים התנאי ובניה מהאחר כשרים כ"ד הראב"ד והרשב"א. והר"ן כ' על הרמב"ם שדבריו תמוהים. וע' בטור וב"י סי' קמ"ג. והנה המגיד פי' שם טעמו דהרמב"ם דעל מנת שתנשאי לפלוני תחלה משמע ולכן כשנשאת לאחר תחלה עברה על תנאה ובטל הגט א"כ לפ"ז גם על מנת שתחזירהו לי י"ל ג"כ תחלה משמע היינו קודם שימכרנו או יתנהו לאחר. מיהו המכמ"א שער ח' סי' י"ח הביא ראיה מהגמרא בגיטין שם הפך ד' המגיד מדפריך הכא בדידה קיימא לאיגרושי כו'. וא"כ לפ"ז מוכח לכאורה דע"מ שתחזירנו לי היינו ג"כ אפילו אחר כך. אך מהתוספות דסוכה דמ"א סע"ב לא משמע כן ואולי יש לחלק בין לפלוני ובין לי. וכמ"ש בגמרא פ' יש נוחלין (דקל"ז ב') לעצמו לא. והנה מ"ש המכמ"א שם טעם לדעת הרמב"ם הוא דחוק יותר למעיין. וא"כ צ"ל טעמיה דהרמב"ם דזה שירדה לעשות מעשה שיש בה ספק סתירת התנאי לגמרי ה"ל ביטול התנאי אף אם אחר כך נתהוה שפעלה לקיים התנאי. וביאור הדבר היינו כיון שא"א לה לקיים התנאי אא"כ יגרשנה האחר ולאו בדידה קיימא לאיגרושי א"כ יורדת למעשה שיש בה ביטול התנאי וכנ"ל בניתן לו מעמ"ל והוא נותן זה לאחר מתנה גמורה. ומש"ה באמת להרמב"ם נק' זה ביטול התנאי ואע"פ שאח"כ גירשה האחר ונשאת לאותו פלוני לא מהני וא"כ ה"ה בנד"ז נק' זה מה שנתן מתנה גמורה ביטול התנאי וכ"פ הרמב"ם בהדיא פי"א מה' מכירה דין ה' ובש"ע ח"מ סי' ר"ז ס"ה. אבל לשא"פ החולקים עליו והם הרבים כמו שנתבאר למעלה. וס"ל דכשגירשה האחר ונשאת לפלוני בניה מהאחר כשרים. א"כ ה"ה בנד"ז אם קנה הטבעת מהאשה והחזירו להנותן הוי קידושין דהא לדבריהם ע"כ צ"ל מה שירדה לספק אין זה ביטול התנאי כל שנתקיים התנאי אח"כ:

קיצור. (בנידון הספק הא' שבמתנה זו שנותן לה לקדושין יורד לספק ביטול התנאי י"ל לדעת רוב הפוסקים אין זה ביטול התנאי ועיין לקמן רסעי' ט'):

אבל הספק הג' אין לפשוט משם ולומר דכשם ששם נישואי האחר אין יכולים להתקיים רק אם יגרשנה ותנשא לפלוני ונמצאו הנשואין תלויין בצד אחד ועכ"ז כשגירשה הוי נישואין כמו"כ כאן אף שהקדושין אינן אא"כ תחזיר הטבעת עכ"ז כשהחזירה הוי קדושין. דלא קרב זה אל זה כלל. חדא דאף אם נשואי האחר אינן נשואין מ"מ בניה ממנו כשרים כיון דעכ"פ כשקיימה התנאי איגלאי מילתא דלא היתה אשת איש. ואף לפמ"ש הרשב"א שם דאם קיימה התנאי ה"ל קדושי ונשואי האחר קדושין ונשואי' גמורים למפרע ולא עמדה אצלו באיסור פנויה מ"מ שאני התם שהאחר לא התנה עליה מאומה וגם לא הטעתו ואולי ידע מזה הענין. משא"כ הכא שאומר הרי את מקודשת לי בטבעת זו. דמשמע שמקדשה בנתינת טבעת זו לחלוטין. והרי הטעה אותה דאינו יכול ליתנה כלל לחלוטין א"כ י"ל דאינה מקודשת. וה"ל כדינר של כסף ונמצא של זהב. ויש לחלק דהתם ודאי אינו של כסף והוא אמר התקדשי לי בדינר של כסף. משא"כ הכא אם נתרצית אח"כ למוכרו לו ולקבל דמים ממנו וכן עשה והחזירו לנותן נמצא בשעת קדושין הי' שלו ממש ושפיר נתנו לה מתנה גמורה וקידשה בטוב כמו בדינר כסף ונמצא של כסף. אך לכאורה י"ל דדומה יותר לדין דינר כסף ונמצא של זהב וכשאומרת בלבי היתה להתקדש לו אע"פ כן ועכ"ז אינה מקודשת כיון דאינו כמו שאמר אלמא הרצון שלה עכשיו לא מהני ע"ז רק דבעינן שיהי' כמו שאמר. א"כ ה"נ עכ"פ אינו כמו שאמר דאיך נאמר שעכשיו כשנתרצית להחזיר איגלאי מילתא שנתן לה מתנה גמורה בשעת הקדושין מאחר שמוכרח להחזירו אין יכול ליתן יותר מהזכות שיש לו בו. וא"כ לא שייך כלל לומר מתנה גמורה שאיך יתן לה מה שאין לו בהחפץ כלל. אלא דאם לא נתרצית אח"כ להחזיר אז הנתינה בטילה לגמרי ולא נתן לה אפילו מתנה ע"מ להחזיר וכשנתרצית להחזיר הוי נתינה כפי הזכות שיש לו בו שיוכל ליתנו מתנה ע"מ להחזיר החפץ עבור שיתן דמים מחירו. אבל מתנה גמורה וחלוטה החפץ עצמו אי אפשר כלל ליתן. וא"כ גרע מדינר של כסף ונמצא של זהב דהא זהב עדיף טובא מדמי הדינר של כסף א"כ כ"ש וק"ו מה שנמצא שאין לה בו רק דמי הטבעת והחפץ עצמו אין בכחו ליתן כלל. ואפשר דמה"ט פשיטא ליה לרבינו שמשון בתשו' מיי' סי' י"ח דאם נתן לו מתנה ע"מ להחזיר כדי לקדש בו את האשה אינה מקודשת. אלא דיש לדחות משום דהיתה מתרעמת על שאינה שלו כו' אף דמסתמא נתרצית אח"כ לקבל הדמים י"ל מיד שנתרעמה נתבטלו הקדושין. ועי' בתשו' הרשב"א סי' אלף קפ"ו במ"ש ואין אומרים בכה"ג לא ידעה ולא הבינה דמ"מ הטעה. הרי אף שי"ל שלא ידעה ולא הבינה אומרו בטבעת זו לכן אע"פ שאינה טבעת תהיה מקודשת לא אמרינן כן אלא דאע"פ שלא הבינה אומרו בטבעת כיון דמ"מ הטעה אותה שאמר בטבעת ונמצא כלי אינה מקודשת. כיון שהטעה. א"כ י"ל ה"ה בנד"ז אע"פ שאח"כ נתרצתה להחזיר הטבעת כיון דמ"מ בשעת הקדושין הטעה אותה שנתן לה טבעת בנתינה גמורה כאלו היא שלו לגמרי ובאמת אין ביכולתו ליתן נתינה לגמרי הרי הטעה אותה. וגם מה שהיא מתרצה אח"כ י"ל משום כסופא הוא ומשום דאל"כ יתבטלו הקדושין ויהי' גנאי:

קיצור. (הספק הג' הוא חזק שי"ל דה"ל כהתקדשי בדינר של כסף ונמצא של זהב. דהטעה אותה. ולדעת הרשב"א אף שלא הבינה אומרו של כסף. אינו קדושין. וה"נ הרי הטעה אותה אף לגריעותא ולא לשבח):

וצריך לדחוק להרא"ש דזה שאין בכחו ליתן מתנה גמורה היינו לא מפני שלא נתנו לו לחלוטין דמתנה ע"מ להחזיר הוי לשעה מתנה גמורה כמתנה חלוטה רק מפני שצריך לקיים התנאי. דתנאי זה אינו גורע מהות המתנה יותר משאר תנאי שאם התנה עליו ע"מ שילך למקום פלוני דודאי יכול לקדש בו אף קודם שילך וכשהלך אח"כ הוי קדושין אף דבשעת הקדושין היה ספק שמא לא ילך. כיון דמ"מ כשילך איגלאי מילתא למפרע דהיה שלו. וה"נ תנאי דע"מ להחזיר כשהחזירו אח"כ איגלאי מילתא דהוי מתנה גמורה:

קיצור. (להרא"ש צ"ל דאח"כ כשקנה הטבעת ממנה איגלאי מילתא שהיה מתנה גמורה. ואע"פ שבשעת הקדושין היה צד אחד בהטעאה מ"מ אח"כ נשאר הצד שאין בו הטעאה. משא"כ בדינר של כסף ונמצא של זהב נשאר ההטעאה קיימת. וצ"ע. ועמ"ש מזה ג"כ סוף תשובה זו):

מיהו אם כן הרי עכ"פ לפחות ה"ל פלוגתא דרבוותא שהביא בשער המלך פ"ג מהלכות זכייה ומתנה שמדברי הר"ר ישעיה שבהרא"ש פ"ג דסוכה סי' כ"ט מבואר דס"ל דמתנה ע"מ להחזיר אין הגוף קנוי למקבל ואין צריך שיחזור המקבל ויתנה לו במתנה וכתב שכ"ד הרשב"א וכ"ד י"א שהביא הריטב"א פ"ג דסוכה גבי לא ליקני אינש לולבא לינוקא. ולהרא"ש והריטב"א הקנאה גמורה היא וממון שלו הוא וכשמחזירה לו הקנאה גמורה בעי כשאר הקנאות דעלמא עכ"ד ע"ש גבי ודע דמדברי הר"ר ישעיה ז"ל מבואר דס"ל דמתנה ע"מ להחזיר אין הגוף קנוי לו כו'. ובאמת מ"ש הריטב"א דכשמחזירה לו הקנאה גמורה בעי לענ"ד קשה ע"ז טובא דמי עדיף הך מתנה עמ"ל שאין למקבל בה כלום לחלוטין כ"א לשעה מנכסי לך ואחריך לפלוני דקיי"ל כר"ש בן גמליאל דאין לשני אלא מה ששייר ראשון דגוף ופירות נתן לראשון ואפ"ה א"צ הקנאה מראשון לשני כ"א ממילא נקנה לו במות ראשון ולא עוד דאפילו נתן ראשון במתנת שכ"מ לא עשה כלום דכבר קדמו אחריך עיין בגמרא פי"נ (דף קל"ז ע"א) ובפרשב"ם דמשעה דאין הראשון צריך לנכסים הללו זיכהו הנותן לזה השני אחריו כו' הרי דמתנה שנתן לראשון אע"פ שהיה בה קנין גוף ופירות נפקעה ממילא וזוכה השני וא"צ קנייה אחרת כלל. וכ"ש שי"ל כן במתנה ע"מ להחזיר לעצמו. דאטו גרע עצמו מאחריך. אדרבה עדיף טובא טפי כדאיתא בגמרא שם (דף קל"ז ע"ב). א"כ א"צ זכייה מהמקבל להנותן כי ממילא הוא שלו כשמחזירו וכ"ש דגם מעיקרא לא זכה בה כ"כ כמו בנכסי לך ואחריך לפלוני שהרי אינו יכול למכור וליתן. ובאמת גבי עובדא דר"ג ור' יהושע בסוכה (דף מ"א ע"ב) לא משמע כלל שחזר והקנו לרבן גמליאל כ"א שהחזירו לו כו' דא"כ הל"ל וחזרו ונתנו לרבן גמליאל. גם הנה שם פי"נ גבי נכסי לך ואחריך לפלוני כ' הנ"י בשם הריטב"א בשם שני רבותיו דאע"ג אם מכר ונתן הראשון אין לשני בה כלום מ"מ אם לא מכרו ונתנו אלא ששעבד ואפילו באפותיקי מפורש ובמשכונא ומת יורד השני ואין בעל חוב זה גובה ממנה כל שלא מכר ונתן ממש זוכה בהם אחריך אם לא החליט לו מחיים עכ"ד. וא"כ איך כתב הריטב"א פ"ק דקדושין (דף ז') גבי מתנה ע"מ להחזיר ומסתברא שאם שעבדה לבעל חובו הרי הוא משועבד ומחזיר וגובה ממנה לאחר חזרה וכדפרישית פי"נ עכ"ל. וא"כ יציבא בארעא כו' דהא בנכסי לך ואחריך לפלוני יש לראשון קנין הגוף יותר הרבה מבמתנה ע"מ להחזיר כנ"ל. ותדע דאפילו לרבי דפליג על רשב"ג שם וס"ל דאין לראשון רק קנין פירות אבל לא יוכל למכור וליתן עכ"ז ס"ל דהראשון יוצא באתרוג כזה. א"כ גם לרבי ה"ל כערך ומדריגת מתנה ע"מ להחזיר דג"כ איתא שם הרבותא דיוצאים בו. אלמא דחדא דרגא הוא עם הא דרבי. וא"כ לרשב"ג דיש לראשון קנין הגוף ממש עדיף טובא ממתנה ע"מ להחזיר. ועיין בטור ח"מ סי' רמ"ח ובב"י שם סעיף ד' ה' שיש מחלוקת הפוסקים בדין זה שכ' הנ"י גבי נכסי לך ואחריך לפ' דלא מהני שעבוד כי הר"מ מרוטנבורג והרא"ש והמרדכי והגמי"י לא ס"ל כן. אבל גבי מעמ"ל לפע"ד כולם יודו דלא מהני שעבוד דדוקא גבי נכסי לך כו' דמכירה מהני ס"ל להר"מ וסיעתו דה"ה שעבוד. אבל גבי מעמ"ל דאם מכר ונתן לא עשה כלום. ה"ה דשעבדו לא מהני. וכן משמע ממ"ש בעה"ת סוף שער ב' קנה הזוכה מה שזיכה לו עד שיגיע זמנו אך אם עשאה בסתם כו' יכול המקבל לעכב בידו מתנתו זמן מרובה כו'. והובא בקיצור בסמ"ע סי' צ"ט סק"ה. דמזה מבואר דעכ"פ מוכרח לחזור אח"כ למלוה. ואי איתא הרי יכול המקבל לשעבדה לבעל חוב שלו ואז לא יהנה מזה המלוה של הנותן כלום כמ"ש הריטב"א שמחזיר וגובה ממנה לאחר חזרה. ולא משמע כן מדברי הבעה"ת שדבריו לקוחים מהרמב"ם בשם תקנת הגאונים. וכ"מ ממ"ש בגמ' דסוכה (דף מ"א ע"ב) מילתא אגב אורחא קמ"ל דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה והפי' דאע"ג שאין לו בו קנין עולם רק לשעה עכ"ז ה"ל מתנה ויוצא בו ואי איתא דיוכל לשעבדה לבעל חוב שלו א"כ כיון דיש לו בה זכות גם אלעולם ממש וגם לשעה נתנה לו מתנה ממש א"כ לא הוי רבותא כ"כ דהוי מתנה עד שיצאו בו. ועוד דא"כ כשהקשו הפוסקים ממתנת בית חורן על מעמ"ל והרי להריטב"א יש חילוק עצום ביניהם דכאן יוכל לשעבדה לבעל חוב ונמצא יזכה בכל דמיה. משא"כ במתנת בית חורון דפירש ואינן לפניך אלא כדי כו' וגם כאן יוכל להקדיש זכות זה דהוי כמעט כל ערך החפץ אע"ג דהרשב"א כ' דמה שפי' הראב"ד אי מקדש לההוא זכות כו' אינו מחוור התם הוי דבר קטן הזכות שיש לו בו אבל לפי' הריטב"א דהוי כל שיווי החפץ י"ל כן. וכ"מ ממ"ש התוספות דסוכה (דף מ"א ע"ב) אבל הכא דמזכה ליה שיהנה בו משמע רק שיהנה בו אבל לא יוכל לשעבדה ממש. והטעם נראה פשוט דע"מ שתחזירהו לי מידי דחזי ליה קאמר ליה כמ"ש בגמרא וא"כ היינו נמי לאפוקי כשיש עליו שעבוד וחוב לאחר שמוכרח לסלק לו א"כ אינו חזי ליה כמו שהיה מקודם הנתינה. וגם כמ"ש הפוסקים ובש"ע א"ח סי' תרנ"ח גבי ע"מ שתחזירהו לי דאתרוג שאם החזירו אחר החג לא יצא כו'. והיינו משום דאומדן דעתא הכי הוה כמ"ש בב"י שם בשם הר"ן וכ"כ עוד הב"י בח"מ סימן רמ"א סעי' ט' מחודש ד' בשם תשובת הרשב"א סימן אלף לא נתכוין זה אלא שיחזירנו לו למה שצריך לו כו' ובלבד שיחזירהו בענין שהוא ראוי לו כו' ע"ש. וא"כ ה"נ יש לומר ובלבד שיחזירהו לו בענין שלא יצטרך להוציא מנה על מנה. ואין לומר דנכסי לך ואחריך לפ' ה"ל כאומר הא לך מתנה זו ותחזירם לי דגרע ממתנה על מנת להחזיר כמ"ש הרשב"א בתשו' ח"א סי' קצ"ח וסי' תשנ"ח הובא בש"ע י"ד סי' ש"ה ס"ח בהגה"ה דהא הש"ך שם סק"ח פי' הטעם דהתם לא גמר בלבו שעה א' לשם מתנה והט"ז שם סק"ז פי' הטעם דהוי חזרה. משא"כ בנכסי לך ואחריך לפ' לא שייך כ"ז. עכ"פ נראה הריטב"א מעדיף טובא כח המעמ"ל לענין שעבוד ולענין שצריך לחזור ולהקנות ממש ולכן ס"ל דגופו קנוי. אבל להאומרים דלא יכול לשעבד אפשר שאין בה קנין הגוף וכמ"ש הר"ר ישעיה. ויש לדמותו לאתרוג זה לך ואחריך לפלוני לפ"ד רבי דאע"פ שיוצא בו מ"מ אין לו בו קנין הגוף:

קיצור. (להר"ר ישעיה במתנה ע"מ להחזיר אין הגוף קנוי להמקבל. ולהרא"ש והריטב"א הקנאה גמורה היא. ומ"ש הריטב"א דכשמחזירה לו בעינן הקנאה קשה ע"ז דמי עדיף מנכסי לך ואחריך לפלוני. ואפ"ל הריטב"א לשיטתי' דבפ"ק דקדושין דף ז' שהמקבל מעמ"ל אם שעבדה בחובו הרי הוא משועבד. וגבי נכסי לך ואחריך לפלוני ס"ל יש דעות אם שעבדם הראשון אם אחריך מפקיע השעבוד. וא"כ כ"ש גבי מעמ"ל דלא יוכל לשעבדה. לכן י"ל הריטב"א דס"ל שיכול לשעבדה ס"ל שיש לו בה קנין הגוף אבל לשא"פ דס"ל שאינה יכול לשעבדה י"ל דלא עדיף מאתרוג זה לך ואחריך לפלוני לרבי. דאע"פ שהראשון יוצא בו אין לו בו קנין הגוף):

ולכאורה לפמ"ש הפנ"י בקדושין (דף ו') דלרש"י במתנה עמ"ל לא הוו קדושין מדאורייתא כמו בחליפין ממש ושכן משמע בחידושי הרשב"א לשם. ומ"ש התוס' שם ד"ו סע"ב הא בחליפין גופייהו אמר בנדרים דמ"ח דאי תפיס לה מיתפסי הנה הר"ן והרשב"א בנדרים שם העלו דאי תפיס לא מיתפשי וכ"כ בב"י סי' קצ"ה סעי' ה' בשם בעל העיטור ורבינו ירוחם ובסעיף י"א כ"כ בשם הרא"ש. וכ' הר"ן שם דמ"ח ע"ב גבי דהא סודרא קני על מנת להקנות הוא דכי יהיב קונה סודרא למקנה אינו מזכהו בו לשום דבר אלא שיהא לו בו קנין בכדי שיקנה לו קרקע שלו כו' וכ"כ בחידושי הרשב"א שם ד"ה ועוד סודרא וז"ל שההקנאה גרועה שאינו קונה הסודר קנין גמור אלא כדי שיקנה בו את השדה לבעל הסודר עכ"ל. אלא דבמתנה ע"מ להחזיר משמע בר"ן שם דעדיף ממהות מתנה דקנין סודר כמש"ש דף מ"ח ע"א דמ"מ לשעתה מתנה היא. ואתי שפיר לגירסת הספרים בקדושין (ד"ו סע"ב) גזירה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין. גזירה לבד. אבל לגירסת רש"י שם לפי שאין אשה נקנית בחליפין. משמע דמתנה עמ"ל וקנין סודר הם שוים בענין מהותם. וא"כ גם במעמ"ל ליכא קנין הגוף וכדעת הר"ר ישעיה (ועיין בב"י בח"מ רסי' קצ"ה סעי' ד' ונראה כו' מההיא כו' ואיני יודע למה הוצרך לזה הא אפילו קני על מנת להקנות קני. וצ"ל דהוצרך לזה לדעת רב עמרם דס"ל כרב אשי בנדרים שם כמ"ש בב"י שם סעי' י"א ואפ"ה מתנה ע"מ להחזיר מהני דכשפירש ע"מ להחזיר עדיף). והא דמשמע בגמרא בנדרים שם (דמ"ח סע"ב) דמתנת בית חורון הוא קני על מנת להקנות וא"כ עכצ"ל דמתנה על מנת להחזיר עדיפא מזה י"ל דלפרש"י אין העדיפות לשיהיה בה קנין יותר אלא העדיפות הוא דכשפירש על מנת להחזיר עדיף מכשמקנה בסתם וההקנאה גרוע כעין מ"ש הרא"ש פי"נ סי' ל"ח ובזה מתורץ קושיית התוספות בבכורות פרק יש בכור דנ"א ע"ב ד"ה הלכך. אי נמי הגריעות דמתנת בית חורון הוא מטעם דמסיק הש"ס שם דסעודתו מוכחת עליו או משום דויתור אסור כו'. והשתא לא מיבעיא את"ל כדעת הר"ר ישעיה שבמתנה עמ"ל אין למקבל בה קנין הגוף ממש רק דוגמת קני ע"מ להקנות וה"נ קני האתרוג כדי לצאת בו כו'. א"כ ודאי אם נותנו מתנה גמורה לאחר אין זו מתנה כלל אף אם קיים התנאי אח"כ דמאחר שלא היה לו בו קנין הגוף איך יתן לאחר בו קנין הגוף. אלא אפי' לפ"ד שאר הפוסקים דמשמע דס"ל דהוי קנין לשעה. ועוד דעכ"פ נתן לו שיהנה בו כמ"ש התוספות בסוכה (דף מ"א ע"ב). משא"כ בק"ס. מה גם לפי הגירסא בקדושין (ד"ו סע"ב) גזירה שמא יאמרו כו' כנ"ל. עכ"ז יש לומר דאינו יכול ליתן מתנה גמורה דהוא קנין לחלוטין. ואפילו אם יקננה ממי שנתן לו ויחזירנו לנותן ויקיים תנאו. עכ"ז י"ל דלא היה ע"ז דין מתנה גמורה אצל מי שנתן לו. דזה שנתן לו לא עדיף מגברא דאתי מחמתיה שלא היה לו בהחפץ קנין עולם רק קנין שעה. ומ"ש לעיל לדמות זה לשאר תנאי דעל מנת שאף אם נותן לאחר קודם שמקיים התנאי הוי מתנה גמורה כל שמקיים התנאי אח"כ לא דמי כלל דהתם הדבר קנוי לו קנין עולם רק שעליו לקיים התנאי. ולכן גם קודם שמקיים התנאי יוכל ליתן מתנה חלוטה כיון בידו לקיים התנאי והתנאי הוא בעל מנת דכשמקיים התנאי קונה מעכשיו קנין עולם. משא"כ תנאי זה דעל מנת להחזיר שאף כשמקיים התנאי לא היה לו בו קנין עולם רק קנין לשעה. א"כ איך יוכל ליתן בו לאחר קנין עולם מה שלא הי' לו בו קנין כזה מעולם כלל. ואין לומר דכיון שנתן לו מתנה ע"מ להחזיר אדעתא לקדש בו את האשה וידוע דלקדש האשה צריך ליתן מתנה גמורה א"כ ה"ל כהרשהו ג"כ ליתן מתנה גמורה רק דמ"מ מחוייב לקנותו ממנה אף ביותר מדמיו בכפלי כפלים ולהחזירו להנותן וא"כ לפ"ז כיון דברשות נתן המתנה גמורה ה"ל מתנה גמורה. דסוף סוף מאחר שהתנאי מעכב שמחוייב להחזיר לו שאף אם לא תתפייס בשום מעות עכ"ז מחוייב להחזיר החפץ. א"כ סוף סוף אין לו זכות לחלוטין בהחפץ ואין ביכולתו כלל ליתן מתנה גמורה. ועוד דהרא"ש כ' בהדיא פ"ק דקדושין ס"כ דכ"ע לאו דינא גמירי והיו סבורין שיועיל לשון שאלה כו' א"כ י"ל דלא הרשהו כלל ליתן מתנה גמורה. וכ"ש בנותן לו סתם מתנה ע"מ להחזיר והלך וקידש בו האשה דאף אם קיים תנאו וקנהו מהאשה והחזירו להנותן דיש לחוש טובא יותר:

קיצור. (לפ"ד רש"י פ"ק דקדושין י"ל מעמ"ל זהו כערך הקנאת הסודר. וגבי קנין סודר ס"ל להרשב"א והר"ן ספ"ה דנדרים שאינו זוכה בו לשום דבר אלא שיהא בו קנין בכדי שעי"ז יקנה לו קרקע שלו. והר"ן ס"ל דמע"מ להחזיר עדיף מהקנאת הסודר דמ"מ לשעה הוי קנין. והשתא לפ"ד הר"ר ישעיה הנ"ל וכן לפרש"י שבמעמ"ל אין לו בה קנין הגוף א"כ נותנו מתנה גמורה לזו המתקדשת לאו כלום הוא. אלא אפילו לפ"ד שא"פ דיש לו בה קנין הגוף כיון שהוא רק קנין לשעה אין בכחו ליתן יותר מזכותו דהיינו קנין עולם. לכן לא דמי מעמ"ל למתנה על מנת איזו תנאי דשם ע"י קיום התנאי יש לו בה קנין עולם. אבל במעמ"ל אף שיקיים התנאי אין לו בה קנין עולם כ"א קנין שעה. ואיך יתננו לאחר קנין עולם. ואין לומר דכיון שנתן לו במעמ"ל כדי לקדש בו האשה ה"ל כהרשהו ליתנו במתנה גמורה. דזה אינו כיון שמ"מ התנאי שיחזירנו לו הוא לעיכובא א"כ הקנה לו רק קנין שעה וממילא א"א לו ליתנו קנין עולם דזהו ב' הפכיים וכמו מתנה על דבר שאי אפשר הגם דשם התנאי בטל והמעשה קיים הכא א"א לומר כן דהרי אפשר לו לקיים התנאי וא"כ התנאי אינו בטל. וממילא מה שהרשהו לקדש בו אינה פעולה לדינא. וכ"ש בנותן לו סתם מעמ"ל והלך וקידש בו את האשה דיש לחוש יותר):