ב

ומ"מ גם ע"ז אינו מובן הראיה כ"כ משם אפילו אם נאמר שהאומדנות שוות (מלבד שי"ל דחזקה כל הנשים רוצות להתקדש והוי ניחא דגופה עדיפא מאומדנא זו) דהכא והתם דברים שבלב נינהו ואין כח בדברים שבלב לסתור דברים המפורשים להדיא שהוא אומר בפה מלא שמשאיל לו. הרי אומר שאלה ולא מתנה. ואנן נפרש דבריו להפך ולומר דהיינו נמי מעמ"ל מחמת האומדנא. דלו יהא שיש אומדנא שהיה מתרצה ע"ז אם היה מבקש ממנו כן. מ"מ עכ"פ עכשיו אנו רואים שלא נתן לו על אופן זה. ובתורת שאלה ניתן לידו. ואיך תתהפך ממילא למתנה בלא דעת הנותן. משא"כ התם גבי גזל דידה הרי היא מקבלתו לשם קדושין וליכא דברים המורים להפך וכ"ש בלא שדיך ואמרה אין דמפרשת להדיא כן שתקבלנו בתורת קדושין. אלא מאחר דשלה הוא במה תתקדש. וכיון שמקבלתו לקדושין אנן סהדי שמחלה לו כו' כיון שלא אמרה להפך שאינה מוחלת. והרי מצינו שלפעמים ע"י השתיקה שאינה תובעת החוב זמן רב דיינינן ליה למחילה בכתובות פרק הנושא (דף ק"ד ע"א) במשנה וחכ"א כו' כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנה כו' ובטוש"ע אה"ע סי' ק"א. לכן הכא גבי קידשה בגזל דידה ובדשדיך דיינינן לי' במחילה. משא"כ הכא שאומר בפירוש לשון שאלה שמשאיל לו י"ל מחמת אומדנא אין בכחינו לעשות משאלה מתנה. דהא שאלה ומתנה ע"מ להחזיר הם שני ענינים חלוקים דגבי לולב ואתרוג יוצא גם ביו"ט הראשון של חג במתנה ע"מ להחזיר בסוכה פרק לולב הגזול (דף מ"א ע"ב). ובשאול אינו יוצא בגמרא ר"פ הנ"ל (דף ל' ע"א). ובטוש"ע א"ח סי' תרנ"ח סעיף ג' ד'. וכן חילק הרשב"א ז"ל בחידושיו פ"ב דקדושין (דף נ') בד"ה ואסיקנא דדברים שבלב וז"ל דכי אמרינן דברים שבלב אינן דברים היינו שאינן דברים לבטל מה שאמר בפיו כההיא דזבין והיה בלבו תנאי שיעלה לירושלים ובאומר סבור הייתי שהיא כהנת וכן כולם אבל כל שהדברים שבלבו אינן מבטלים מעשיו אלא מקיימין כנזיר כו' שאין דברי לבו מבטלין שום דבר היו דברים עכ"ל. ועיין בפ"ק דנזיר (דף ב' ע"ב) בתוספות ד"ה מהו דתימא בעינא פיו ולבו שוין במ"ש דמחשבת הלב מגלה אדבורו שדבריהם מטין כדברי הרשב"א ועיין מ"ש המרדכי פרק אלמנה ניזונית סי' רנ"ד בשם ר"א ממיץ בס"י. וחילוק זה יוכל להיות ג"כ בין הראי' שהביא הרא"ש להנדון שלו. דבהראי' אין האומדנא מבטלת שום מעשה שלה שהרי המעשה שלה היא מה שמקבלתו בקדושין (אבל מעשה הגזילה אינה מעשה שלה רק שלו ואינה שייכה לזה דמה שהיה הוא שהי') והאומדנא היא ג"כ שרצונה להתקדש כיון דשדיך וגם חזקה כל הנשים רוצות להתקדש וכ"ש בדאמרה אין א"כ אומדנא מסייע להמעשה (ומבטלת המעשה שלו שכבר הי' קודם ר"ל הגזילה שעשה הוא. שיש מעשה ואומדנא שמבטלת זה לומר דהוי מחילה. אבל אין מעשה שלה סותרת לאומדנא כנ"ל רק מסייע) משא"כ בהנדון של הרא"ש הרי האומדנא באה לבטל דברים שבפיו שהוא אומר לשון שאלה ואנחנו נפרש שאינו שאלה אלא מעמ"ל ע"ז נאמר דדברים שבלב אינן דברים. והנה במשנה וגמ' ר"פ הנושא גבי המקבל עליו לזון בת אשתו אף שאומדנא הוא שבודאי לא נתכוין להתחייב לזונה אלא כל זמן שהיא אשתו אעפ"כ אזלינן רק בתר אמרי פיו ומחייבין אותו לזונה חמש שנים. ועיין מזה בט"ז בח"מ סי' סמ"ך גבי ומעשה אירע במקומינו. והח"צ שם בהגה"ה הסכים לדבריו. ועמ"ש ג"כ כזה בתשו' בשכ"מ שגירש מעכשיו אם מתי דדעת ר"ת דמפרשים דבריו שלא גירש מהיום ממש כ"א סמוך למיתה ורוב הפוסקים ס"ל כשטת רש"י גיטין (דף ע"ג סע"ב) דלא אמרינן כן אלא באומר מעת שאני בעולם ושם כתבתי ג"כ מזה דלא אמרינן ע"י אומדנא לסתור דבריו המפורשים שהוא אומר מהיום ואנו נאמר מחמת אומדנא דר"ל מעת שאני בעולם. גם בדין התקדשי לי בדינר של כסף ונמצא של זהב אף שאומדנא גדולה שהיתה מתרצה בשל זהב שהרי יש לקנות בו כ"ה דינרי כסף עי' במשנה פרק מי שהיה נשוי. שלש נשים. דפשוט שם דסתם דינר זהב הוא כ"ה דינר כסף. וגם אפילו אם היא אומרת אח"כ שהיא מרוצה בדינר של זהב עכ"ז אינה מקודשת כמבואר בטוש"ע סי' ל"ח סכ"ד. הרי כמה גדול כח הדבור שאמר בדינר של כסף שא"א לשנותו אפילו ע"י אומדנא עצומה ועם דבריה. א"כ כמ"כ י"ל שאי אפשר לשנות הדבור של השואל והמשאיל שאמר לשון שאלה. לומר מצד אומדנא דהוי מתנה על מנת להחזיר. משא"כ גבי קידשה בגזל דידה אין צריך לשנות הדבור אדרבה הדבור של קדושין מסייע להאומדנא דשדיך ולמעשה הקבלה שלה. שוב ראיתי בפנ"י פ"ק דקדושין (דף י"ג) ד"ה האי איתתא. שהקשה ג"כ על עובדא הנ"ל דקידשה בגזל דידה אמאי מהני בדשדיך דאמרי' דמחלה הא דברים שבלב נינהו. וז"ל לכאורה יש לתמוה כיון דלא מחלה בפירוש ה"ל דברים שבלב דקיי"ל דאינן דברים ומאן יימר דמחלה מיהו לפמש"ל ד"ו ע"ב בשטת רש"י גבי מחילת מלוה והערמת ריבית דאע"ג דדידה קא מהדר לה אפ"ה ההיא הנאה דלא צריכא למיזל בדינא ודיינא שוה פרוטה ומתקדשת בו וכתבתי שם שזה מוכרח לשטת רש"י א"כ ה"נ אתי שפיר בכה"ג עכ"ל (ואעפ"כ בדלא שדיך יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי. עמ"ש מזה בד"ה גרסינן בגמרא פ"ק דקדושין (דף י"ג ע"א) ההיא אתתא דהוה מזבני וורשכי יעו"ש סוף הדבור מזה) וא"כ לדברי הפנ"י אין שום התחלת ראיה משם להנדון של הרא"ש. אמנם אפי' למ"ש הרא"ש שם ושא"פ דמחלה הגזל כו' אין ראיה לפמש"ל בשם חה"ר דדברים שבלב מהני היכא שאינו נגד דברים שבפיו א"כ מש"ה מהני התם. וגם מעשיו ודיבוריו מבוארים להדיא שנותנו לה בתורת קדושין והרי היא מסכמת ע"ז ואין זה דברים שבלב כ"כ ויש לדמותו להא דגיטין פרק המביא תניין (דף כ') אשה ידעא לאקנויי כו' ע"ש. משא"כ בנדון של הרא"ש שדברי פיו הם ל' שאלה א"כ מה דאמדינן דעתי' נגד זה ה"ל דברים שבלב שנגד אמרי פיו דלא מהני לכ"ע:

קיצור. (ואפילו על מעמ"ל י"ל דאין ראיה כ"כ משם דהתם האומדנא דמחילה אינה סותרת אמרי פיה משא"כ הכא שאומר בפירוש שמשאיל לו אין כח בדברים שבלב לבטל אמרי פיו. ועיין ר"פ הנושא גבי המקבל עליו לזון בת אשתו וכן גבי התקדשי לי בדינר זה של כסף ונמצא של זהב. דא"א לסתור הדבור אף שיש אומדנא גדולה. משא"כ לענין מחילה ע"ש ס"פ הנושא גבי כ"ז שהיא בבית אביה. וכ"ש לפירוש הפנ"י גבי קידשה בגזל דידה אין שום התחלת ראיה משם):