יב

ועוי"ל הטעם גבי כנסי סלע זה שאני חייב לך דלא מהני אף אם אמרה הן תכ"ד אם מיירי במלוה שהגיע זמ"פ. דא"כ מה שאמרה רוצה אני הוו אחר כד"ד למשיכה ודבורו הרי את מקודשת לי אינו מצטרף לעשות זה לדבור אחד. דכיון דהוא חייב לה בתורת פרעון א"כ אין בידו לחזור בו אם הגיע זמ"פ רק בדידה תלי' לכן לא מהני חזרה שלו אם היא לא חזרה תכ"ד למשיכה. ועיין בהראב"ד ספ"ב מה' שבועות שהשיג אהרמב"ם שם דכ' דמה שאמרו לו חזור בך הוי כתכ"ד ובשו"ע י"ד סס"י ר"י משמע כהראב"ד. ומ"מ בדין דפקדון י"ל יותר דאפי' תכ"ד לנתינה לא מהני השתיקה מטעם הנ"ל אות יו"ד דהוה כמו ס"ס. ועוד דאפי' הפוסקים כר"ה בדר"י. היינו משום דמספקא להו א"כ הוו ג' ספיקות. עי' בהרמ"פ סי' כ"ד דכ' אנדון שלו דהוו ס"ס לפ"ז יש כאן ג' ספיקות ואין הכרח לומר דיגיד עליו ריעו ברייתא שניה דחוב. דגם שם י"ל דתכ"ד לאו כד"ד כנ"ל ועמש"ל אות ו' מזה. אך גם אם נאמר דשם תכ"ד כד"ד י"ל הא כדאיתא והא כדאיתא דזיל בתר טעמא (וכבר נת"ל אות א' דבתוספתא תניא משנטלתו כו'. אך למה שינו רבא ור"נ הלשון בשעת מ"מ ולאחר מ"מ י"ל להורות דתוכ"ד כד"ד ואינו מוכרח). והנה הרמ"א בד"מ סי' כ"ח סק"ד כ' בשם הריב"ש דתוכ"ד לאו כד"ד. ואע"פ שלא נתפרש זה בפי' שם מ"מ מוכח כן דהא בהשאלה סי' כ"ו מבואר דתיכף להזריקה לר' סימן אמר אברהם הסופר הרי בתך מקודשת לי ואהא כ' לבטל הקדושין משום שתיקה דלאחר מ"מ אלמא דאפי' אמר תכ"ד לאו כלום הוא אם שתקה ואין החילוק שם משום זריקה לנתינה דזה כ' אח"כ ע"ש. מיהו הריב"ש לא העמיד היסוד ע"ז לבד אלא דהתם השליך תומ"י כשאמר לו ר"א בתך מקודשת לי וא"כ למאי ניחוש לה. וא"כ כיון דלא הוצרך כ"כ למעשה שם סברא זו דשתיקה כו' אין להכריע כ"כ משם למעשה לסמוך ע"ז לבד. הנה נת' בענין תכ"ד לנתינת הפקדון אמר לה התקדשי ושתקה יש פנים לומר דהוה ס"ס או ג' ספקות: