ח

פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירי (וידעה כיון דלא קיבלה נטירותא עלה אי שדי להו לא תחייב) ה"נ סברה אי שדינא להו ומתברי מתחייבנא באחריותייהו. כ' בחה"ר ויש לדקדק אפי' בפקדון נשדינהו ונימא לי' הרי שלך לפניך. ותירץ הראב"ד דסברה אי שדינא להו אתי זיקא או כלבא ושדי להו מקמי' דלא מצי ידא דמרייהו למשלט בהו וקא מחייבנא. והרמב"ן כתב דפקדון אי שדי להו מחייבא בי' עד דמהדרא מיד ליד דלהכי קבילתי' אבל אי אמרה לי' תא שקול דידך ולא בעי למשקלי' אי אמרה לי' הרי שלך לפניך ושדיתינהו קמי' מפטרא והלכך שדיתינהו קמיה בשתיקה מחייבה בהו. וא"ת לימא לי' שקול דידך ואי לא בעית למישקלי' אשדינהו אנן לא אתינן עלה משום דלא טענה דאי הכי אי לא ניחא לה לימא לא עכ"ל. וההפרש בין הראב"ד להרמב"ן מובן דלהראב"ד אע"פ שלא אמרה לי' תחלה שקול דידך ולא רצה כו' רק שמתחלה זרקה לו ואמרה לו הרי שלך לפניך אם לא הי' שום רוח וכלב באופן שהמעות היו מונחים שיכול ליטלם נפטרה מאחריות ואע"פ שנתעצל ולא נטלם ואח"כ נאבדו פטורה ולא משכחת דחייבת רק אם אתי רוח או כלב ואיבדם קודם שהיו הבעלים יכולים ליקח בהם. ואע"ג שחשש זה הוא לא שכיח כ"כ אפ"ה ס"ל להראב"ד די"ל שמחמת זה לא זרקה אבל לא שייך לפוטרה משום דעכ"פ צריכה לומר לו בשעת זריקה הרי שלך לפניך ואנן אין מצריכין לה שתטעון עמו י"ל דזה אינו חשוב טענה מה שתזרוק לה בחמתה ותאמר לו הרי שלך לפניך דאדרבה בזה תבזה אותו. וטענה אינו רק שתאמר לו הרי שלך לפניך בא וטול. מיהו י"ל מאי שנא מזה דתשיב לא דג"כ חשוב טענה ויש לחלק. אמנם הרמב"ן ס"ל דלא נפטרה כשזרקה אפי' היה שהות למפקיד ליטול ולא נטל ונאבד מחייבא באחריותו אא"כ אמרה לי' תחלה שקול דידך ולא רצה וכמשנ"ת בש"ע ח"מ סי' ק"כ ס"ב גבי חוב. ולכן א"א לה לזרוק שמא יאבד ושתטעון בא ושקל זה. זה אין מצריכין אותה. והריטב"א ז"ל כ' דקושיא מעיקרא ליתא דאיהי לא בעי למטען בהדיא כו'. הנה חשיבא ליה טענה א"ו אפי' רק מה שתצטרך לומר לו בשעת הזריקה שקול פקדונך כו' (כדפסק הראב"ד). והרשב"א ז"ל תירץ כמ"ש הר"ן דטעתה וסברה שתתחייב באחריות וי"ל שהוצרך לזה משום דפליג אדעת הרמב"ן וחששא דהראב"ד לא שכיח ומה שצריכי' לומר הרי שלך לפניך לא חשיבא טענה שכיון שתזרוק בחמתה לו מה שתאמר לו הרי שלך לפניך אין זה ענין כ"כ ול"ד לאמירת לא בלא הזריקה דהוי מעשה וטענה. והריטב"א דחשיב לי' טענה לשיטתי' אזיל דכסיפא ומאיסה לי' דבורי' כו' משא"כ להרשב"א שא"צ לעשות מעשה כו' י"ל דזה אינו מעשה. א"נ י"ל דס"ל דכל שזורקת בפניו א"צ כלל שתאמר הרי שלך לפניך מש"ה צ"ל משום דטעתה כו':

קיצור. נתבאר ארבעה שיטות בענין אי שדינא מתבדא כו' דקשה נשדינהו ונימא הרי שלך לפניך שהראב"ד תירץ דחוששת דילמא אתי זיקא כו'. והרמב"ן תירץ דבפקדון מחייבא עד שתחזור מיד ליד. והריטב"א כ' דקושיא מעיקרא ליתא דמאיסה לה דיבורי' לומר לו הרי שלך לפניך. והרשב"א תירץ דטעתה וסבורה שתתחייב באחריות: