ד

אלא דהתוס' ביבמות פ' האשה רבה ד"צ ע"ב אהא דאמרינן שם דהלובש סדין בלא ציצית חשוב שב ואל תעשה. הקשו וא"ת סדין בציצית היכי הוה שב ואל תעשה כו' וי"ל דבשעת עיטוף אכתי לא מחייב כו' ולאחר שנתעטף שמחוייב שב ואל תעשה הוא. וא"ת בפ' מי שמתו די"ט משמע כשהוא לבוש בכלאים ואינו פושטן לא חשוב שב ואל תעשה אלא עמוד ועשה ואור"י דשאני כלאים דעיקר האיסור בשעת לבישה שלבש באיסור אבל כאן לא מתחייב עד אחר שנתעטף כדפרישית עכ"ל. ואינו מובן כ"כ התירוץ דהא בכלאים מלבד שחייב על הלבישה חייב גם על מה שאינו פושט כמ"ש רב אשי פ"ג דמכות כנ"ל הרי דגם מה שאינו פושט חשוב קום ועשה. וא"כ גם גבי ציצית נימא כן דמה שאינו פושט הסדין חשוב מעשה. וי"ל דה"פ דודאי נכריח מסוגיא דפ' מי שמתו דמה שאינו פושט חשוב ממש כאלו לובש בידים ולכן גבי כלאים דעיקר האיסור בשעת הלבישה שהלבישה הוא איסור גמור וא"כ כיון דמה שאינו פושט חשוב כאלו לובש הרי א"כ זה שאינו פושט חשוב עושה איסור בקום ועשה מאחר דמה שאינו פושט חשוב כאלו לובש ובכלאים הלבישה הוא האיסור וא"כ זהו איסור בקום ועשה שלובש בידים מה שאסור לו ללבוש. אבל גבי סדין בלא ציצית הלבישה אינו איסור כלל כ"א שלאחר שלבש מחויב להטיל בו ציצית. וא"כ זה שאינו מטיל בו ציצית אינו חשוב קום ועשה כ"א שב ואל תעשה שמונע א"ע מלהטיל ואינו עושה איסור בידים כלל. וא"כ גם מה שאינו פושט הסדין אינו חשוב עושה איסור בקום ועשה דאף שמה שאינו פושטו חשוב כאלו לובש בידים הלא הלבשת סדין בלא ציצית אינו אסור כלל רק שהמצוה שלאחר שלבשו יטיל בו ציצית וא"כ אינו עובר על הלבישה כלל רק על מה שאינו מטיל בו ציצית ומה שאינו מטיל בו ציצית זהו רק שב ואל תעשה. וכן מפורש במרדכי ה' ציצית סי' תתקמ"ה בשם ר"י הובא ב"י בה' ציצית סי' י"ג לכן נ' לר"י דמ"ע דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו ולא אמר הכתוב בלשון לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפים בלא ציצית דאז ודאי הי' הדין עמו (ר"ל עם ה"ר שלמה מדרויש דס"ל שאם נפסק לאיש חוט של ציצית בשבת דאסור ללובשו ור"י ס"ל דאינו כן) אלא מ"ע גרידא להטיל בו ציצית ומ"מ אין הטלית אסור ללבוש וגם אינו עובר כיון שאין עתה יכול להטיל בו שהוא שבת ובחול ודאי עובר כל שעה שלובשו בעשה דהטל בו ציצית וכן במזוזה ומעקה. ותדע דאטו במזוזה יאסר ליכנס לבית אלא בעמוד ועשה קאי ותו לא עכ"ל. הרי מפורש דגם בחול הלבישה אינו אסור כמו שאינו אסור ליכנס בבית שאין בו מזוזה אלא שעובר על מ"ע מה שאינו מטיל. וא"כ זה עבירה בשב ואל תעשה כמו מה שאינו עושה מזוזה. אע"ג דעדיין י"ל דמה שלובשו הרי עי"ז מביא עליו בידים דבר שיבטל מ"ע בשב ואל תעשה וא"כ ה"ל כעושה מעשה מ"מ כיון שהלבישה אינו אסור שהתורה לא אמרה לא תלבש כו' כ"א אמרה שלאחר הלבישה יטיל בו ציצית א"כ הו"ל עבירה בשב ואל תעשה. א"כ לפר"י הכא גבי שתיקה לאחר מתן מעות י"ל דלא דמי לסדין בציצית דחשוב רק שב ואל תעשה אלא הכא דמי לכלאים דמה שאינו פושט חשוב מעשה כו'. דהא לפר"י גם גבי סדין בלא ציצית מה שאינו פושט הסדין חשוב כאילו לובשו כמו גבי כלאים. אלא דנהי דהוה לי' כאלו לובשו הרי הלבישה אין בו איסור כלל ולא כמו בכלאים דהלבישה הוא איסור אבל גבי סדין בלא ציצית אין הלבישה איסור רק שהוא מצות עשה להטיל בו ציצית. וא"כ הכא גבי שקלתה ואשתיקה ואינה משלכת אם ה"ל כאילו נוטלתו עתה הרי ה"ל היא מודה בהקדושין. כמו אלו מקבלת הקדושין לאחר האמירה. מאחר שזה שאינו פושטו ה"ל כאילו לובשו עתה. ה"נ מה שאינה משלכת כ"א אוחזת הציפתא עם הד' דינרין ה"ל כאילו מקבלתם עתה. וקבלה זו דעתה. היא הודאה והסכמה גמורה שנתרצית לקדושין כמו שתיקה דקודם מתן מעות דכי קבליתיה אדעתא דהכי קבליתיה. אך הנה התוס' ביבמות שם סד"ה כולן הקשו על ר"י מדמברכין להתעטף בציצית משמע דבשעת העיטוף עביד מצוה וכן הקשה באגודה. א"כ זהו כדעת הר"ש במרדכי בה' ציצית סי' תתקמ"ה דהמ"ע שלא ללבוש בגד ד"כ בלא ציצית ואעפ"כ כשלובש סדין בלא ציצית נק' שב ואל תעשה בגמרא ביבמות שם ולא חשוב הלבישה מעשה. וכן משמע בפרק התכלת (דף מ' ע"א) בפרש"י ד"ה לפי שאינן בקיאין. כמ"כ י"ל כאן בשתיקה דלאחר מתן מעות מה שאינה משלכת לא חשוב מעשה:

קיצור. לפר"י בתוס' יבמות ד"צ ע"ב י"ל נד"ז דשתיקה דלאחר מתן מעות דומה למי שאינו פושט כלאים דחשוב מעשה לרב אשי כנ"ל. ולהר"ש במרדכי ה' ציצית סי' תתקמ"ה אפ"ל דחשוב שב ואל תעשה. (הג"ה ומיהו דברי רש"י נראה לפרש דענין דסדין בציצית נקרא שב ואל תעשה היינו מה שחכמים התירו וציוו שלא להטיל ציצית בסדין זהו ענין שב ואל תעשה. היינו שאין להטיל ציצית. ולכן לבישת הסדין בלא ציצית אף שזהו מעשה כדברי הר"ש מדרויש שרי כיון שכבר עקרו חכמים מצות הטלת הציצית בהסדין. וא"כ לפ"ז גם כן אין ראי' שמה שאינה משלכת הציפתא חשוב שוא"ת. ואין ללמוד זה מסדין בציצית). ומיהו גם להר"ש אין זה אמת אלא די"ל כיון שכבר עקרו חכמים שלא להטיל ציצית וזהו ענין שב ואל תעשה ע"כ גם כשלובשו דחשוב עושה מעשה שרי. ולכן גבי שתיקה דלאחר מתן מעות מה שאוחזתו ואינה משליכתו נראה דחשוב עושה מעשה: