ג

אמר רבא מנא אמינא לה (דשתיקה לאחר מתן מעות לאו כלום הוא. רש"י) נלע"ד דהוצרך לראי' אע"ג דלכאורה פשוט הטעם משום דליכא גילוי דעת ממנה שרצונה להתקדש כנ"ל והאשה אינה נקנית אלא מדעתה ברפ"ק דקדושין (ד"ב ע"ב) והיינו שתאמר שהיא חפיצה להתקדש או מעשה המוכיח שרצונה להתקדש כפירש"י די"ב סע"ב דכי קבילתי' אדעתי' דהכי קבליתי' והיינו כשאמר ואח"כ נתן ודברים שבלב הלכה פסוקה היא לקמן דף נ' דאינן דברים. וא"כ אמאי לא מייתי מהתם. אך באמת לא הוצרך לראי' ע"ז דדברים שבלב אינן דברים אלא שהוצרך לראי' לומר דהוי דברים שבלב לפי שיש להשיב ולומר דמה דאוחזת הדינרים ואינה משליכתם ה"ל כעושה מעשה ממש. וכמש"ל אות א' מלשון הגמרא שקליתה כו' שזה שאוחזתו נקרא כאילו נוטלתם. וכיוצא בזה מצינו בגמ' פ"ג דברכות (די"ט ע"ב) המוצא כלאים בבגדו ואינו פושטו חשוב כעושה מעשה ממש ולא כמו שב ואל תעשה כמש"ש בגמ' (ד"כ תחלת ע"א) שב ואל תעשה שאני. וברש"י שם אבל מיעקר בידים לא. והלובש כלאים עוקרו במעשה ממש שהוא לובשו. ור"ל דמה שאינו פושט הבגד שמצא בו הכלאים חשוב כמו עושה מעשה ולא כמו שב ואל תעשה וכ"כ המג"א בה' ציצית סי' י"ג סק"ח וז"ל דאי מקרי קום ועשה ה"ל כמו כלאים דפושטו אפי' בשוק הרי גבי כלאים חשוב זה מה שאינו פושט כ"א מלובש בו כמו קום ועשה. וכ"פ הרא"ש פ"ט דנדה בה' כלאים סי' י"א דפושטו ואפי' בשוק. והרמב"ם פ"י דכלאים דין כ"ט החמיר בזה ביותר וז"ל הרואה כלאים של תורה על חבירו אפי' היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו עליו מיד. ואפי' היה רבו שלמדו חכמה שאין כבוד הבריות דוחה איסור ל"ת המפורשת בתורה עכ"ל. וע' מזה בטוי"ד סי' ש"ג מזה מוכח דחשוב עובר בל"ת בקום ועשה. וכן מבואר שם יותר בהרמב"ם שם דין למ"ד גבי ה"ז חייב על כל שהייה ושהייה שהתרו בו עליה והכ"מ כ' ויש לתמוה מאחר שאינו עושה מעשה בכל פעם למה יתחייב על כל התראה והתראה ונ"ל שמאחר שהי' בידו לתקן להסיר האיסור מעליו בכל פעם שמתרים בו חשוב כלובש וכ"כ הריטב"א בשם התוס' וכ' שהביאו ראי' לדבר עכ"ל. לכאורה לפי"ז גם בנד"ז שהאשה אוחזת הציפתא והארבעה זוזים שבתוכה ואינה משלכת אותם מידה חשוב שהיא עושה מעשה גמור וכמו שאינו פושט הכלאים שמצא בבגדו שמלובש בה דחשוב מעשה גמור ואם התרו בו לוקה. וה"נ מה שאמר הרי את מקודשת לי בד' זוזים שבהציפתא חשוב כהתראה וכשאוחזת ואינה משלכת חשוב כמעשה גמור שבכלאים הי' לוקה ע"ז. אך הרא"ש פ"ט דנדה סי' י"א הנ"ל הביא הירושלמי דר' אמי ס"ל דאינו פושטו ונדחק קצת לפרשו ועיין ברי"ו ני"ט ח"ב. ולכאורה אפ"ל דר"א ס"ל דזה ג"כ נקרא שב ואל תעשה כיון שאינו מעשה ממש רק שאינו פושטו וכקושיית הכ"מ הנ"ל. ולא כהתירוץ. ואפ"ל שכן משמע פשט לשון המשנה פ"ג דמכות (דף כ"א סע"א) היה לבוש בכלאים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תלבש והוא פושט ולובש חייב על כל אחת ואחת דמשמע דדוקא כשפשט ואח"כ לבש מתחייב מלקות על כל פשיטה ולבישה ולא כשלא פשט. וכדפי' רב ביבי א"ר יוסי שם וכמו שאמר רב אחא שם עיין רש"י שם. וכ' התוס' פ"ב דשבועות די"ז ע"א בד"ה או אינו צריך א"נ לרב ביבי לא לקי אשהייה משום דהוי לאו שאין בו מעשה עכ"ל. וכן מבואר בחידושי הריטב"א פ"ג דמכות שם וז"ל אמר רב ביבי כו' רב אשי אמר אפי' לא הי' פושט כלום אלא ששהה כדי לפשוט וללבוש והיו מתרין בו על כל שהייה ושהייה חייב על כל אחת ואחת וקשי' לי' לר"מ ז"ל האיך לוקה לדברי רב אשי הא לא עביד מעשה ולא תירוץ כלום. אבל בתוס' תירצו דכיון דהוה יכול לפשוט ואינו פושט ועומד במלבושו זה חשוב מעשה דבכלל לא תלבש דאמר רחמנא הוא שלא יעמוד לבוש וזה חשוב לו כל שעה כאלו לובש. והביאו ראי' לדבריהם מנזיר שנכנס לבית הקברות בשידה תיבה ומגדל ופרעו עליו את המעזיבה שהוא חייב על כל שהייה ושהייה אע"ג דלא עביד מעשה כיון דבכניסה או בפריעה עביד מעשה והוא שוהה שם במזיד כדאי' במס' נזיר פ"ו דף מ"ג. ועוד הביאו ראי' מדאמרינן במס' ברכות די"ט ע"ב המוצא כלאים בבגדו פושטו ואפי' בשוק דלא אתי כבוד הבריות ודחי לאו דכלאים ואותבינן מדתני' והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו ופרקינן שב ואל תעשה שאני. כלומר הא דלבוש כלאים פושטו ואפי' בשוק דהוי קום ועשה ואמאי דהא בכלאים נמי שב ואל תפשוט בגדיך הוא אלא ודאי ש"מ כיון דיכול לפשוט ואינו פושט חשבינן לי' כאלו הוא לובשו עכשיו עכ"ל. והנה זהו לדעת רב אשי. אבל לרב ביבי שם במסכת מכות נק' שב ואל תעשה דלרב ביבי היינו שאינו חייב מלקות ע"ז כלאו שאין בו מעשה. וא"כ אינו עובר בקום ועשה. ור' אמי בירושלמי י"ל ס"ל כרב ביבי. אך עכ"ז הרי הפוסקים פסקו בי"ד סי' ש"ג דפושטו אפי' בשוק כסוגיא דברכות די"ט הנ"ל והיינו כרב אשי. ועוד יש שינוייא בתוס' פ"ב דשבועות די"ז ע"א דרב ביבי אינו חולק כלל על רב אשי:

קיצור. די"ל מה שאוחזת הציפתא בשתיקה ואינה משליכתו חשוב מעשה כמו המוצא כלאים בבגדו דמה שאינו פושטו חשוב מעשה ולוקה ע"ז לפ"ד רב אשי פ"ג דמכות דכ"א ע"ב וכ"פ הרמב"ם והרא"ש והטוש"ע י"ד סי' ש"ג והריטב"א במכות שם. מיהו יש דיעה בגמ' דאין זה מעשה וכן יש בירושלמי: