א

סימן צב

עיין תשו' מיימוני דשייכי לה' אישות סי' א' שאם כת א' מסופקת אם קרוב לו כו' א"צ גט וע' בש"ע סי' ל' ס"ה או שהיה ספק כו' לא משמע כן וכמש"ש החמ"ח סק"ח. והב"ש סק"ט פי' דברי הש"ע כתשו' מיימוני. והבית מאיר שם הניח בצ"ע ד' תשו' מיימוני הנ"ל דמה בין זה ובין נתן הוא ואמרה היא. וע' בסהמ"ק סי' ל' ס"ה שכתב ובאמת יש לתמוה דא"כ בכל ספק קדושין כו' נימא דהוה כמקדש בלא עדים דאוקי אחזקה כו' ונלע"ד דמהר"ם לא אמר אלא כשלא ראו העדים כלל להיכן נפל הקדושין כו' ע"ש וא"כ גם לפ"ז בנ"ד שלא ראו הנתינה כלל אף שראו ששלשל ידיו למטה כדי ליתן לה בחשאי. מ"מ מאחר שלא ראו אם קיבלתם אין כאן שום עדות. ולא דמי כלל להן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה דהתם ה"ל קרוב לודאי עכ"פ וע' בתוס' רפב"ת דיבמות דלא חשוב רובא דתלי במעשה כו'. אבל הכא מי יימר דתקבלם כיון שלא דברו כלל תחלה מענין שתתקדש לו. א"כ אדרבה הדבר בחזקת שלא תקבלם לשם קדושין כלל. וכמו שאפילו בנתייחד עם גרושתו מן האירוסין לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה. וההוכחה משום שאח"כ ראו אצלה גר"כ הרי היא צווחת שגר"כ זה הי' בידה מקודם מביתה. ואם משום שנתנה גר"כ לאשה א' הרי אין ע"ז רק עד אחד ושמא הוא שקר. וגם שמא הי' אצלה שני גר"כ. עכ"פ כיון שלא ראו כלל הנתינה והקבלה הוכחה זו אינה כלום:

הב' מצד האמירה שלא שמע גם עד א' רק סוף דבריו היינו במטבע זו כדמו"י. ותחלת הקדושין ה"א מקודשת לי לא שמע שום א'. א"כ בזה ודאי אין כאן עדות על קדושין דא"ל דג"ז חשוב ספק שמא אמר הרי את כו'. דהא אפילו חסר אמירת לי אינו חשוב קדושין ואפילו ספק קדושין אינו. וה"נ אפי' אמר הרי את כו' שמא לא אמר לי. וה"ל כמ"ש בסהמ"ק בפי' ד' מהר"מ בתשו' מיימוני כשלא ראו העדים כלל להיכן נפל הקדושין כו' כנ"ל. דה"נ כיון שלא שמעו כלל הרי את מקודשת לי אין בזה עדות כלל. ועוד דהכא אפילו אמר כיון שלא שמע זה שום אחד א"כ מהסתם גם היא לא שמעה. וכיון דלא שמעה אמירתו אינו כלום דהא אין האשה נקנית אלא מדעתה ורצונה. והיינו שיהיה ממנה דעת ורצון שרצונה להתקדש שלכן שתיקה דלאחר מתן מעות אינו כלום אף שלא זרקה הדינר ואוחזת אותו כו'. א"כ מכ"ש כשלא שמעה ה"א מקודשת לי. אף ששמעה במטבע זו כדמו"י אין כאן דעת ממנה שרצונה להתקדש לו עכ"פ. וגם י"ל שלא הבינה כלל שזהו ענין קדושין כיון שלא שמעה אמירת ה"א מקודשת לי. כ"ש שע"א אומר שלדעתו ודאי לא שמעה כלל שום דיבור. וגם שמתחלה אמר שיתן לה גר"כ על ריקוד. ורק אדעתא דהכי קיבלתם. אם קיבלתם. שאפילו נתן בשתיקה כ' החמ"ח סי' כ"ז ס"ק ט' דאינו כלום. והדין עמו דהא אפי' באמרה היא ואח"כ נתן הוה רק ספיקא א"כ כשאין כאן שום אמירה ודאי אינו כלום. וכ"ש שהי' אמירה להפך שיתן לה על ריקוד שתרקד בבית החתן וכלה. א"כ הרי יש לבטל הקדושין אפילו היו רואים הנתינה משום שלא היה שום אמירה כדבעי. והיא לא שמעה כלל וכ"ש שגם על הנתינה ליכא שום עדות: