ט

ואם יאמר האומר לא יהא עדותן הראשונה אלא רק כמו קול קדושין עכ"ז יש להחמיר להצריכה גט ממ"ש המרדכי בשם ר"י דאע"ג דיכולים לומר מבודין היינו עכ"ז צריכה גט משום קול. הובא ב"י בח"מ רס"י כ"ט וכ"כ האגודה פאד"מ. אך באמת יש הרבה טעמים להקל. הא' דהרבה גדולי האחרונים ס"ל דמבטלינן קלא כהובא בש"ע סי' מ"ו ס"ד בהג"ה וע"ש מזה בבאר היטב ס"ק י"ז מהכנה"ג סי' מ"ו בהגהב"י אות י"ד שנראה שם דהמקילים הם רבים מהמחמירים. וכ"נ דעת הריב"ש ססי' רס"ו כמהר"מ מרוטנבורג והוא בתשו' מיימוני דשייכי לה' אישות סי' א' יעו"ש באריכות. וכן פסק הריטב"א בחידושיו בסוף מסכת גיטין דקיי"ל כרב דמבטלינן קלא דהלכה כרב באיסורי ובנדון של ר"י במרדכי שאני שעד אחד לא חזר בו רק ע"א חזר בו וי"ל דה"ל כמו תרווייהו בא"א קא מסהדי והאי דקאמר נתגרשה ה"ל חד פ"ב דכתובות (דף כ"ג ע"א). ואף שאין הנדון דומה לשם כלל ע"ש מ"מ י"ל מש"ה החמיר לחוש לקלא כיון שלא נתבטל עדות הראשונה לגמרי. משא"כ בנד"ז שלדברי שני עדים הראשונים ג"כ נתברר היטב שהקדושין אינו כלום. וכמ"כ לדברי עד החדש השלישי י"ל דיודה ר"י דמבטלינן קלא. הטעם הב' עפמ"ש הבית מאיר סי' מ"ו בשם התוספות ס"פ הזורק (דף פ"א ע"א) ד"ה ובנהרדעא שהקשו מהא דמבטלינן קלא לענין אכילת תרומה. ותירצו לחד תירוצא דהתם כדי שלא יאסור באכילת תרומה לעולם. ומזה הוכיח הבית מאיר דה"ה היכא שיש עיגון מבטלינן קלא. והנה כדברי התוספת ס"פ הזורק הנ"ל מבואר כן עוד בתוס' פ"ב דכתובות (דף כ"ו ע"ב) סד"ה ואסקיניה וע"ש דאפילו ע"י עד א' מבטלין הקול. וכ"כ בסהמ"ק סי' מ"ו ס"ד ואפילו ע"א י"ל דמצטרף עם חזקת פנויה להכחיש את הקול. ונמצא לפ"ז בנ"ד שיש חשש עיגון שאינו רוצה ליתן גט ס"ל להבית מאיר דלכ"ע מבטלינן קלא. וכיוצא בזה כ' בכנה"ג באה"ע סי' מ"ו בהגהת ב"י אות י"ז וז"ל אפילו למ"ד דלא מבטלינן קלא דילמא משום תקנת הגאון שתקנו הקהלות מודה דמבטלינן מהריב"ל סי' ק"א עכ"ל. וט"ס וצ"ל מהרי"ל והוא בתשו' מהרי"ל סימן צ"ו. אך בהריטב"א בכתובות שם והובא בשט"מ דקדק מלשון רש"י דהתם מיירי בקלא דלא אתחזק בב"ד וע"כ מבטלינן קלא. משא"כ בקלא דאתחזק בב"ד. אך יש פי' א' שם דמיירי בקלא דאתחזק בב"ד. ועיין ב"ש סי' ג' סעיף ז' ס"ק י"ד משמע דמבטלין אפילו קול גמור. ומ"ש דמיירי בתרומה דרבנן זהו כתירוץ השני דתוספת. והרי החמ"ח שם סק"י כ' שהב"י הביא מחלוקת הפוסקים אם מיירי בתרומה דאורייתא ג"כ ועיין בהרמב"ם פ"כ מהא"ב דין ט"ז. ועיין במהריב"ל סוף ח"א בחידושי דינים בד"ה שאלה אשה אחת נשואה לכהן משמע לכאורה דמפרש לה אף בקלא דאתחזק בב"ד (הטעם הג' שי"ל קצת דהוי כמו במקום אמתלא כיון שנראה להב"ד שהי' רמאות דלא חשוב כ"כ אתחזק קלא כיון שהיה נראה קצת שיש רמאות בהענין ולא נגמר הגב"ע כלל. מלבד שלא נחקר. וגם אפשר שזה שהיה נראה קצת שיש בזה רמאות אפשר חשוב כמו מקום אמתלא. לפמש"כ בתשובת משאת בנימין סימן נ"א דאפילו אמתלא כל דהו סגי מיהו זה דוחק דא"כ מ"ט דר"י במרדכי שהצריך גט). ועוד יש טעם כמ"ש בספר המקנה סי' מ"ו ס"ד וז"ל. אמנם נראה פשוט דאם באו עדים והעידו שלא נתקדשה כלל פשיטא דמבטלין את הקול לכ"ע כו'. אלא דהכא מיירי שהביטול הוא אינו להכחיש את הקול שלא נתקדשה אלא להכחיש את החיזוק שנתחזק בב"ד על פיהם. ואין להקשות א"כ אמאי קאמר הש"ס אלימא דאי מגלי מילתא דקדושי קמא לאו קדושי מעליא הוא מבטלינן קלא כו'. דלמא אמר אי מגליא מילתא ע"י שני עדים שהעידו שלא נתקדשה. ז"א די"ל דהא מילתא דפשיטא היא ותו לא שכיח כולי האי שיכולין להעיד בבירור שלא נתקדשה דדילמא קדשה ע"י שליח קבלה או שליח הולכה. אבל אם יכולין להעיד בבירור שלא נתקדשה כלל. נראה פשוט דמבטלין אותו. ובזה מיושב מ"ש הב"ח דמעשים בכל יום שיצא הקול שנתקדשה והעידו העדים בב"ד ואח"כ נתברר ע"פ הדין ע"י גדולים אשר בארץ המה שהקדושין אינם כלום מתירין אותה דלפמ"ש אם נודע בבירור שהקול הוא שקר ואינם קדושין כלל לכ"ע מבטלין ולא פליגי אלא היכא שנתברר שהחיזוק בב"ד הוא שקר אבל הקול אפשר שהוא אמת עכ"ל. וא"כ לדבריו בנד"ז שנתברר ע"י שני העדים הראשונים שאין בהקדושין שום ממש. וה"ז שלא נתקדשה כלל. א"כ לכ"ע מבטלינן קלא. וכן מצאתי כדבריו בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' צ"ט בשם הרמ"ה וז"ל אפילו למ"ד לא מבטלינן קלא ה"מ דלא אשתכח ריעותא דמבטלא ליה לקלא לגמרי אלא כגון אמתלא דצד ספק הוא. ומספיקא לא מבטלינן קלא דחיישינן ללעז אבל היכא דאתבריר דשיקרא הוא כו' לכ"ע מבטלינן ליה עכ"ל הרמ"ה. וע"ז כ' מהר"ם אלשקר וז"ל וזה מושכל ראשון דכיון דעמדנו על המקור של הקול ומנין יצא ואין לו עיקר ידוע הוא דמבטלין ומבטלין ליה אפילו למ"ד אין מבטלין עכ"ל. ומיהו צ"ע דדברי הרמ"ה שהובאו בטור סי' מ"ו נראה טעמו דס"ל מבטלינן קלא. ולא כמ"ש מהר"ם אלשקר דדבריו נאמרו אף למ"ד לא מבטלינן קלא. ועכ"פ גם הב"ח סי' מ"ו ס"ו כ' ומעשים כמה פעמים כו' אם לבסוף נתברר ששקר היה בטל הקול דפשיטא דאין צריך שיגידו העדים כל העדות בבת אחת עכ"ל. והרי בנ"ד ג"כ העדים לא הגידו כל העדות בבת אחת. שהרי בגב"ע הראשון לא נגמרה עדותן כלל כמש"ל אות א' מלבד שלא נחקרה ואח"כ בגב"ע השני גמרו עדותן ונתברר שאין בהקדושין ממש א"כ בכה"ג ס"ל להב"ח דמבטלינן קלא. נמצא יש ב' טעמים דמבטלינן קלא בנד"ז אף אם אינו מקום עיגון כלל היינו הטעם האחד דרוב גדולי הפוסקים ס"ל דהלכה כרב דמבטלינן קלא. והטעם השני משום דלהב"ח וספר המקנה ומהר"ם אלשקר בנד"ז אף למ"ד לא מבטלינן קלא. מבטלין ומבטלין מטעם האמור בדבריהם כנזכר. וטעם ג' משום דבמקום חשש עיגון לכ"ע מבטלינן קלא כדברי הבית מאיר שהוכיח כן מהתוס'. ולכן בנד"ז שנקבצו ובאו כל השלשה טעמים ודאי לכ"ע מבטלינן קלא:

סוגיות הש"ס שנתבארו בתשובה זו חקירה הא'. שייכא לסוגיא ר"פ אד"מ בענין דין מרומה אם צריך דו"ח. שם אות ה' לסוגיא ספ"ק דקדושין כל שאינו במקרא כו' פסול לעדות. ואות ו' ז' בענין נמצא אחד מהן קא"פ. ומשנה פ"ו דשבת ולא באלה כו':

בחקירה הב'. אות ח' שייך לדין הנזכר בש"ע סי' מ"ב ס"ד וצריכים עדים לראות הנתינה כו'. ובדין עדות המתקיים בידיעה בלא ראיה בשבועות (ל"ד) ובתומים ססי' צ'. ובדין המשנה פרק הזורק גט המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי שצריכה ממנו גט. ובדין המשנה ספ"ג דיבמות ספק קרוב לו ספק קרוב לה. ובדין תשו' מיימוני דשייכי לה' אישות סי' א'. והדין המובא בש"ע סי' למ"ד ס"ה:

אות ט'. חקירה וביאור ד' תה"ד סי' ר"ז בענין שילוח סבלונות שי"ל דלק"מ עליו מתשובת הרשב"א סי' אלף קצ"ג ולא כעצי ארזים סי' מ"ה ס"ק י"ג:

אות י'. בענין כשהעדים אומרים שאפשר לא שמעה היא לשון הקדושין ויש בזה בתשו' הרשב"א סי' אלף קע"ט ותשוב' הב"י בדיני קדושין סי' ב' ותשו' מהרי"ט חאה"ע סי' מ"ג בד"ה וגם יש לחקור ובתשו' אמונת שמואל סי' ה' וממ"ש הב"ש רסי' מ"ז בשם שער אפרים סי' קי"ב. ובתשו' נ"ב מה"ת סי' ע"ה ד"ה הראש החמישי:

אות י"א. סוגיא דפרק הזורק גט (דפ"א ע"ב) ור' יוחנן דאמר כי האי תנא כו'. שיש להקשות על ר' יוחנן ממתניתן פד"א (ד"ל ע"ב) גבי זרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה ושיש ע"ז ב' תירוצים האחד שם ידוע שהותחל ענין קדושין ממש. משא"כ עדי יחוד אינו התחלת ספיקות. והתם רק ספק אחד. ואנן דלא קיי"ל כר' יוחנן הוא משום שאין הספיקות שקולים וא"כ קושיא על התו' יקותיאל בי"ד סי' נ"ג:

אות י"ב. סוגיא דר"פ בתרא דיבמות (דף קי"ט ע"ב) סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק מוכח בחזקה עם ס"ס מותרת לשוק וכן אפילו באיסור כרת כה"ג לא חיישינן ע"ש. והתשובת רשב"א סי' אלף רי"ו שלא הקיל בשני ספיקות י"ל שם ליכא חזקה גמורה ועוד דאתרעאי החזקה. ועד"ז י"ל טעם מהריב"ל ח"ב סי' ז'. והמרדכי דפרק החולץ סי' כ"א י"ל כל ראיותיו אינן אלא בס"ס בלי צירוף חזקה המסייע לס"ס:

אות י"ד. סוגיא דשבועות (דף ל"ד ב') מנה מניתי לך בפני פו"פ והלה טוען להד"מ דהוחזק כפרן. וכ"ה בח"מ סי' ע"ט ס"ד. חשוב עדות רק לענין ממון. משום דבממון הודאת פיו ג"כ מהני אבל לענין קדושין דהודאת פיה אינה כלום לכן גם עדות כהנ"ל לא חשוב עדות. כיון שאין כאן עדות גמורה רק ע"י פיה שהוחזקה כפרנית. כ"כ בתשו' הרשב"א סי' אלף קצ"ג וכ"כ הריטב"א בחידושיו בשבועות שם דלענין קנס ג"כ בכה"ג פטור דהודאה הנמשכת מתוך כפירה לא עדיף מהודאה:

אות ט"ו. וא"כ מוכח מדבריהם ומהסוגיא הנ"ל הפך מ"ש הרמ"א בש"ע אה"ע סי' מ"ב ססעי' ג' בהגה"ה אבל אם מכחשת שקבלה כלום כו'. ומ"מ לפי דיעה א' יש לקיים דינו דמהרמ"פ מטעם אחר:

בסוגיא פ"ק דב"מ (דף י"ז ע"א) בדין מנה לי בידך כו' הוחזק כפרן ובש"ע ח"מ סי' ע"ט ובסמ"ע שם. ובסמ"ע סי' פ"ז סק"ה:

אות י"ז. בסוגיא פ"ב דקדושין (דף מ"ג סע"א) אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא אמ"ל אתם עדיי כו' ומה שהוכיחו הרשב"א והריטב"א מזה דאם לא ראתה העדים כו'. והש"ג פרק ז"ב הביא חולקין ע"ז מכח סוגיא דיבמות פרק מ"ח (דף ק"ה ע"ב) ועדים רואים אותו מבחוץ. והערה מסוגיא פב"ת דערכין (דף כ"ט ע"ב) גבי מ"ש ממקדש אחותו כו':

אות י"ט. בדין מ"ש במשנה פ"ג דסנהדרין (דף כ"ז ע"ב) דשונא כשר להעיד. מ"מ בשונאים גמורים וגם הם ריקים ופוחזים י"ל שהם פסולים להעיד ע' תשו' רש"ל סי' ל"ג הובא כנה"ג ח"מ סי' ל"ג בהגה"ט אות ט'. ועמ"ש במ"א בדין חמשה נשים שאינן נאמנות להעידה מחמת שהם שונאים כתבתי מזה בתשו' השייך ליו"ד סי' קי"ט. פ"ב דכתובות (דף כ"א סע"ב) ומפרש"י שם בד"ה משחתמו ה"ל נוגעים בעדות כו' וכן פחז"ה (דף מ"ד סע"א) בפרשב"ם בד"ה אלא כדרבין ולא להוי מוכר לוה רשע כו' וע' תשו' מהרי"ט ח"א סי' י"ד וחח"מ סי' פ' ובש"ך בח"מ סי' מ"ו סכ"ו סס"ק ס"ו ובתשו' כנסת יחזקאל סי' פ"ג ובמראות הצובאות סי' י"ז ס"ק ט"ז:

בחקירה הג' אות א'. במתניתן פ"ג דסנהדרין (דף כ"ט ע"א) כיצד בודקים את העדים בד"מ אומרים לו האיך אתה יודע שזה חייב לזה. וכ' בחידושי הר"ן דאע"ג שכבר העיד שזה חייב לזה. וד"מ א"צ דו"ח אעפ"כ צריך לשואלו שיבאר דבריו איך הוא יודע שזה חייב לזה. וכ"ה בש"ע ח"מ סי' כ"ח ס"ח ובסמ"ע שם ס"ק ל"ז. וכל כמה שלא נגמרה עדותן יכולים לחזור בהן. וא"כ כמ"כ וכש"כ גם גבי קדושין כן:

אות ב'. בדין מ"ש במשנה פרק שבועות העדות (דף ל"ד ע"ב) השביע עליו חמשה פעמים חוץ לב"ד ובאו לב"ד והודו פטורים והקשה הריטב"א איך מהני עדותן בב"ד. דהא לפי הודאתם בב"ד א"כ נשבעו לשקר. ותירץ דפלגינן דבוריה:

אות ג' ד'. מה שיש להקשות לכאורה אמתניתן הנ"ל מהא דפ"ב דכתובות (דף י"ח ע"ב) העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו כו' שאם אומרים אנוסים היינו מחמת ממון אינם נאמנים דאין אדם משים עצמו רשע. ואמאי שם לא פלגינן דבוריה. ויש לתרץ משום הכא בעדותו בב"ד אינו אומר שהוא רשע. ושמ"מ חילוק זה דוחק:

אות ה'. שהר' מנחם הארוך הוכיח ממשנה זו דעדות שנתקבלה שלא לפני בע"ד אפילו השביעום חוץ לב"ד כו' הולכים אחר העדות שהעידו אח"כ בפניו הובא ב"י בח"מ סי' כ"ח מחודש י"א ובהרמ"א בש"ע סט"ז בהג"ה. והקשה בכנה"ג למה לא יהיו פסולים לעדות לפי שעברו על השבועה:

אות ו'. והתומים תירץ דהמשנה מיירי במושבע מפי אחרים:

אות ז'. י"ל תירץ המשנה עפמש"כ בב"י בח"מ סי' ל"ד סעיף ה' בתשובת הרשב"א נמצא כו'. והקשה ע"ז ותירץ מהרי"ט ששבועה שאינה לוקה עליה וגם אין בה הנאת ממון גם לאביי לא נפסל לעדות. וא"כ גבי שבועת העדות דלא מחייב משום שבועות ביטוי בגמרא בשבועות (דף כ"ה ע"ב) וא"כ לא נפסלו עי"ז לעדות. לכן גם הריטב"א י"ל שאינו מקשה רק איך נאמנים להשים את עצמן רשעים. ולא שיהיו פסולין לעדות. ולפ"ז אין להוכיח ממשנה זו דינו דמהר"מ הארוך:

אות ט'. בסוגיא סוף גיטין אי מבטלינן קלא. מ"ש הבית מאיר ע"פ התוספת (דף פ"א ע"א) בד"ה ובנהרדעא. כדי שלא יאסור באכילת תרומה לעולם. דא"כ כמ"כ במקום עיגון. ועי' תוספת פ"ב דכתובות (דף כ"ו) סד"ה ואסקיניה. ומ"ש בסהמ"ק סי' מ"ו ס"ד ומהר"מ אלשקר סי' צ"ט בשם הרמ"ה היכא דאתבריר דשקרא הוא כו'. לכ"ע מבטלינן: