ח

וע"ד הבחור אברהם בן צבי. הנה לבד השני ספיקות הנז' לעיל באות ו' עוד יש טעם נכון כמ"ש רומע"ל שנוכל לתרץ דבריו הראשונים שלא יהיו מוכחשים מדבריו האחרונים. כי מה שאמר בדבריו הראשונים ששמע שאמר לה הרי את מקודשת לי במטבע זו כדמו"י אמר לפי אומדנא דמוכח כיון ששמע סוף דבריו היינו במטבע זו כדת משה וישראל סבר שמסתמא אמר גם תחלת הדברים. וכיון שהוברר אצלו שבודאי אמר כך ע"כ אמר ששמע הכל כי לא כולא עלמא דינא גמירי ובפרט ע"ה כמותו ואומר בדדמי לי' ששמע הכל בעדות הראשונה. ואחר הדו"ח שנודע לו שאין לילך אחר אומדנות אמר ששמע רק תיבות במטבע זו כדת משה וישראל ותחלת הדברים לא שמע כלל. וכן מה שאמר בעדות ראשונה שראה שנתן לה המטבע מידו לידה ממש הוא בעצמו תירץ דבריו בעדות אחרונה שלפי אומדנא דמוכח אמר כן כיון שראה אצלו אגר"כ. וראה שהושיט ידו לה ואחר זמן מה ראה אגר"כ אצלה אמר כנ"ל וא"כ עדות אחרונה עיקר מטעמים האלו עכ"ל רומע"ל. וכיוצא בזה כ' הרב"י בתשו' מדיני קדושין (סי' ד') שהבאתי לעיל אות ד' והביא כמה ראיות לדבריו האחד מתשו' הר"ן שהביא בב"י בח"מ סימן כ"ט מחודש ג' כל שאנו יכולים לכוין דברי העד כו'. הב' ממ"ש בב"י רסי' כ"ט מהגמרא פ"ב דב"מ מסתבר לא מייתי אינש כו'. ולא אמרינן בכי הא כיון שהגיד כו'. הג' מהש"ס דפרק גט פשוט שהביא בב"י שם אמר אביי אע"ג דאמור רבנן כיון שהגיד כו'. וס"ל דנדון שלו הוא כש"כ מהנך עובדי וז"ל והשתא ומה התם שהוא ברור לכל שדבריו הראשונים הם הפך מדבריו האחרונים משום דלאו אורחי' סומכין על דבריו האחרונים לא הוי חוזר ומגיד בנדון דידן דמשמע דבשעה שהעידו עדות ראשונה לא הוה משמע להו שיש חילוק בין אותו עדות למה שהעידו באחרונה משום דלאו דינא גמירי לאו אורחייהו למידק על אחת כו"כ דלא מיקרו חוזרים ומגידים וסומכים על עדות אחרון וכ"כ הרב רבינו נסים בפ"ק דר"ה. ואפי' אם נחקרו בעדות ראשונה בדרישות וחקירות בעדי נפשות יכולים להעיד כמו שהעידו בעדות שניה וסומכים על עדות שניה לדברי הכל בלי ספק ומזה נלמוד שאע"פ שקבלו העדים נח"ש בעדות ראשון כשחזרו להעיד שניה לא נפסלו מפני כך דלא הוו חוזרים ומגידים עכ"ל. וכמ"כ נאמר אנו בנד"ז. ומה גם בצירוף השני ספיקות שי"ל דיוכל לחזור בו לגמרי בלאו הכי. נראה ודאי שיכולים אנו לסמוך ע"ד הרב"י לומר שיכול לחזור בו ולעשות מעשה רק ע"פ עדותו השניה. מה גם שנראה שהעדות הראשונה הי' מרומה וגם לא נגמרה עדות הראשונה מדינא. א"כ בלא"ה לא היה זה עדות כלל כמו שנת' בחקירה הא' מכמה טעמים. א"כ כשחזרו בהן ויש טעמים רבים ועצומים דיכולים לחזור בהן ודאי דנתבטל עדותן הראשונה מכל וכל ויש לדון רק ע"פ גב"ע השני. וכבר נתבאר שלפי גב"ע השני לדברי כל השלשה עדים אין שום חשש קדושין כלל וכלל. והרי הבתולה פייגא העניא בת ר' בצלאל היא פנויה לגמרי ואין עליה שום חשש קדושין כלל וא"צ גט כלל: