ז

אך הנלע"ד לתרץ המשנה דפ"ד דשבועות השביע עליהן ה"פ חוץ לב"ד כו' באופן מרווח שא"צ למה שנדחק הריטב"א שפלגינן דבוריה ואמרינן שהיו שכוחים כו'. גם א"צ למ"ש התומים דמיירי דוקא במושבע מפי אחרים כ"ז נגד לשון המשנה. וכמ"ש המפרשים דלרבנן מיירי בין במושבע מפי עצמו בין במושבע מפי אחרים. ואעפ"כ לא נפסלו לעדות כלל. גם בלא"ה ק"ל שהרשב"א והר"ן והתוס' לא הקשו כלל במשנה זו איך לא נעשו פסולי עדות ע"י שנשבעו שקר ה"פ חוץ לב"ד. זולת הריטב"א לבדו הקשה קושיא זו. וקושיא עצומה כזו איך העלימו עיניהם ממנה התוספות והרשב"א והר"ן בחידושיהם. ומתחלה אקדים מ"ש בב"י בח"מ סי' ל"ד סעיף ה' בד"ה בתשו' הרשב"א נמצא ואם חשוד על שבועת ממון אף לעדות פסול דתניא בפז"ב אל תשת חמס עד אלו הגזלנין ומועלין בשבועות ואוקימנא בשבועת ממון דהוי רשע דחמס עכ"ל. א"כ לפ"ז במועל בשבועות שאינן שבועות ממון רק שבועת ביטוי אינו פסול לעדות. לפ"ז הי' א"ש הסוגיא דשבועות ל"א הנ"ל דנשבע חוץ לב"ד ומודה בב"ד עדותו כשר דאינו נפסל לעדות בשבועת שקר שאינו של ממון דהכא שבועה זו אינו מרויח בה ממון לעצמו. אך הב"י כ' ע"ז ויש לתמוה על מ"ש דלפוסלן לעדות בעינן שיהא רשע דחמס דהיינו לרבא פרק ז"ב דף כ"ז א' אבל לאביי כל רשע פסול אפילו דלאו חמס וקיי"ל כאביי כמו שנתבאר בסמוך עכ"ל. וע' כנה"ג סי' ל"ד בהגהת ב"י ס"ק י"ג שהביא שהגמי"י פ"י מה' עדות פסקו כרבא והיינו כהרשב"א הנ"ל. ושכמ"כ בתוספת פא"נ ד"ה שטר שיש בו רבית דנ' מדברי ריב"א ז"ל שפוסק כרבא ומורי הרב ז"ל (הוא מהרי"ט) בתשו' חאה"ע סי' מ"ג הליץ בעדם עכ"ל. וראיתי שם בתשו' מהרי"ט דס"ז סע"ג סד"ה אבל קשה דהא מייתי פז"ב שיש שבועה דלא לקי ע"ז ובה אינו נפסל אם אינו שבועת ממון אף לאביי דקיי"ל כוותיה וע' בב"מ פ' הפועלים ד"צ ע"ב בתוס' ד"ה ריש לקיש. מה שהביאו מפרק אלו הן הלוקין דט"ו ע"ב בשבועה שאוכל ככר זו היום ולא אכלה דר' יוחנן פטר ליה משום לאו שאין בו מעשה ושם לעיל מיניה בד"ה א"ר יוחנן. ועיין מזה בהרמב"ם פ"ד מה' שבועות דין כ' כ"א שבשבועה לשעבר דיצתה שקר מפיו בשעה שנשבע לוקה אף שאין בו מעשה כלל כגון אם נשבע שאכל והוא לא אכל. והוא מהש"ס פ"ג דשבועות (דף כ"א ע"א). א"כ לפ"ז במתניתין פ"ד דשבועות השביע עליו חמשה פעמים חוץ לב"ד כו'. שבשעה שנשבע יצא שקר מפיו שהיא שבועה דלשעבר הרי חייב מלקות וא"כ נפסל לעדות. ולא שייך תירוץ דמהרי"ט. ועיין מזה בש"ע ח"מ סי' ל"ד ס"ה ובאו"ת שם סק"ז. ועיין בשו"ת שמן רוקח סי' ס"א מדין אין אדם מע"ר עד סי' ס"ה. וע' מזה בכנה"ג סימן פ"ב בדיני מיגו סעיף קנ"ד ובסי' מ"ו בהגב"י אות פ"ד ובסי' מ"ז בהגהב"י אות. ובסי' ל"ד בהגה"ט אות ס' עד אות ס"ח. ועכ"פ לפ"ז לדברי מהרי"ט הנ"ל ששבועה שאינו לוקה עליה ואינו שבועת ממון לא נפסל לעדות אף לאביי א"כ לפ"ז שפיר יש לתרץ המשנה דקיי"ל שבשבועת העדות ליכא כלל הלאו דשבועות ביטוי כמ"ש בגמרא פרק שבועת שתים דכ"ה סע"ב לפ"ד רבא דקיי"ל כוותי' ולא דמי כלל לשבועת השומרים דהיכא דאינו חייב משום שבועת השומרים חייב משום שבועת ביטוי כמ"ש בגמ' פב"ת דשבועות (דף מ"ט ע"ב). משא"כ בשבועת העדות אף היכא דפטור משבועת העדות אין בו כלל הלאו דשבועת ביטוי כמ"ש התוספת שם ודלא כהכסף משנה פ"ט הי"ד שכ' ללמוד משבועות השומרים לשבועת העדות נגד התוספת. וגם נגד הגמרא (דף כ"ה) סע"ב הנ"ל. וא"כ לפ"ז בדין המשנה השביע עליהם ה"פ חוץ לב"ד כו' ודאי לא לקי משום שבועת ביטוי כיון בשבועת העדות אף חוץ לב"ד ליכא משום שבועת ביטוי וכיון דלא לקי אינו נפסל לעדות כלל דהא אין לו בה הנאת ממון. ולכן אתי שפיר המשנה היטב. ודברי הרמב"ם פ"ט מה"ש הי"ד הם לכאורה נגד הגמרא דשבועות (דף כ"ה סע"ב) הנ"ל לרבא. רק לפי שטת ר"י בן מיגש שהביא בחידושי הרשב"א שם יש לקיים ד' הרמב"ם. אבל לפרש"י בגמ' שם א"א לקיים דברי הרמב"ם כלל. ואף גם לפמ"ש בחי' הריטב"א דהסוגיא משמע יותר כפירש"י מפירוש הרמב"ן יעו"ש. ולכן אתי שפיר מה שהתוס' ושאר מפרשים לא הוקשה להם במשנה דשבועות (פ"ד הנ"ל) אמאי לא נפסלו לעדות כו' וכנ"ל. ושוב ראיתי שי"ל שגם הריטב"א לא הוקשה לו כלל מדוע לא נפסלו לעדות דהא ע"ז הטעם י"ל שאפילו נשבעו בשקר לא נפסלו לעדות. רק קושייתן איך נאמנים על העדות מאחר שאם כן משים את עצמו רשע וקיי"ל אין אדם משים א"ע רשע. ולכן צ"ע אם ללמוד מכאן לדין של הר"מ הארוך דאפשר דבדין של הר"מ הארוך אף שהוא בשבועת העדים שייך דין שבועת ביטוי דלא דמי לשבועת העדות שבקרא שהתובע משביעם בזה דוקא הוציא התורה שבועת עדות מדין שבועת ביטוי. משא"כ היכא שב"ד משביעים אותם שיעידו אמת. אך עכ"ז בנדון שלפנינו שפיר י"ל שחזרת אלטער מהני מכמה טעמים דלעיל:

קיצור סעיף ז'.מתשו' הרשב"א משמע במועל בשבועות ביטוי אינו פסול לעדות. והב"י תמה ע"ז דזהו כרבא וקיי"ל כאביי. ומהרי"ט תירץ שיש שבועה שאינו לוקה עליה ובה אף לאביי לא נפסל לעדות. וא"כ גבי שבועת העדות אף אם העידו בשקר ליכא משום שבועת ביטוי כמ"ש בגמרא שבועות פ"ג (דף כ"ה ע"ב). ולכן א"ש דין המשנה השביע עליהם ה"פ חוץ לב"ד. שלא נפסלו לעדות עי"ז אף שהעידו שקר. דשבועה שאין בה הנאת ממון וגם אינו לוקה עליה לא נפסל לעדות על ידה: