ה

שוב ראיתי שדין זה מפורש בב"י ובש"ע ח"מ סי' כ"ח סט"ז דז"ל הב"י שם מחודש י"א כתב הר' מנחם הארוך עדים שנתקבלה עדותן שלא בפני בע"ד אפילו השביעום ב"ד חוזרין ומקבלים עדותן כו' אם לא כיוונו עדותן עדות הראשונה והאחרונה בטילה ממ"נ עברו על השבועה ואי לאו דמסתפינא בעינן למימר דעדות האחרונה קיימת והביא ראיה מההיא דפרק שבועות העדות השביע עליהן חמשה פעמים חוץ לב"ד כו'. וכ"פ רמ"א בש"ע שם סט"ז הולכין אחר העדות השני שהגידו בפניו אע"פ שהגידו בראשונה ע"פ הח' וכ"כ הסמ"ע שם ס"ק מ"ח דה"ה אם הגידו בראשונה ע"פ השבועה. ואע"ג דהסמ"ע שם כ' דכל שלא בפניו אין מדקדקין כ"כ. הנה כמ"כ כאן כיון דעדות זה היה צריך דו"ח ולא עשו זאת וגם לא נגמר עדותן כלל ה"ל כמו התם כשנתקבל שלא בפניו כו'. וגם הט"ז שם והבאה"ט נראה מסכימים לדין זה יעו"ש בט"ז. ומ"ש בתשובת הריב"ש סי' ק"ח כי מעתה לא יחזרו בהם אחרי שהעידו בכח חרם. אבל אם היו חוזרים בהם היה מהני חזרתם. וזה כדעת הר"ם הארוך. ואע"פ שבכנה"ג סי' כ"ח בהגהת הב"י אות ק"ח כתב להפך דכוונת הריב"ש דאם חזרו בהם לא יועיל הפך מ"ש ר"מ הארוך דעדות אחרונה קיימת. משפט צדק ח"ב סי' ס' עכ"ל. אין דבריו נכונים לפע"ד דאם כדבריו ה"ל להריב"ש לומר כי מעתה לא יוכלו לחזור בהם אבל אומרו לא יחזרו בהם. הכוונה רק שלא יעשו כזאת לא שלא יועיל חזרתם. והנה הכנה"ג שם אות ק"ו הביא ספר מ"צ הנ"ל סי' ס' שהקשה על הר"מ הארוך למה לא יהיו פסולים לעדות לפי שעברו על השבועה. והכנה"ג תירץ דאינו רחוק מן הדעת שיסבור הר"מ הארוך כסברת רש"י ז"ל שבשבועות ביטוי דלהבא לא נפסל לעדות. ולכן עדות השניה קיימת דבמה שעברו על השבועה בעדות הראשון לא מיפסלי ומיהו בטל העדות לפי שחזרו בהם עכ"ל. ואין מובן תירוצו דהא הר"מ הארוך הוכיח דין זה מהמשנה פ"ד דשבועות כנ"ל והתם עברו על שבועת ביטוי דלשעבר שיצתה שבועת שקר מפיהם ובכה"ג רש"י ג"כ מודה דנפסלו. ושוב ראיתי שהתומים הקשה כן על הכנה"ג והוא בסי' כ"ח ס"ק י"ט וז"ל אך לפי דבריו לא היה לו להר"מ הארוך להביא ראיה מן משנה הנ"ל דשם אי נשבעו שאין יודעים עדות ה"ל שבועה שעבר עכ"ל:

קיצור. שדין זה מפורש כן בש"ע ח"מ סי' כ"ח סט"ז בהגהת רמ"א ומקורו בב"י מחודש י"א בשם הר' מנחם הארוך והקשה ע"ז במשפט צדק. והכנה"ג תירץ ואין התירוץ נכון לפרש כן המשנה אלא פשט ד' הר"מ הארוך ורמ"א משמע כמש"ל אות ב' ואות ג' וצ"ע: