ד

ונשוב לנדון שלפנינו. דאף שקיבלו עליו בח' יכול לחזור בו כנדון דפ"ד דשבועות הנ"ל. ולא דמי לכתובות י"ח ב' משני טעמים הנ"ל. דבאנוסים היינו מחמת ממון נזכר בדבריו שהוא רשע. וזהו עיקר העדות הב' שכבר נתקיים עדותן הראשונה מה"ת לגמרי. ע"כ אינו נאמן להשים א"ע רשע לשבור עדותו הראשונה וכמו דלא פלגינן דבוריה מה"ט. משא"כ בנדון שלנו שלא נזכר בעדותן השנייה שהוא רשע. וגם עדיין לא נגמר עדותו הראשונה מדאורייתא שפיר מהימנינן ליה אלא שי"ל נהי דלא דמי להא דאנוסים היינו מחמת ממון. עדיין גם להא דפ"ד דשבועות ג"כ לא דמי דהתם י"ל הטעם כמ"ש הריטב"א דפלגינן דבוריה כמו בפ"ק דסנהדרין ד"ט סע"ב אבל הכא לא שייך זה מאחר שבתחלה קיבל הבחור אלטער בח' שאמר ונתן ועתה אומר שלא שמע ולא ראה כלל. א"כ אין מה לפלוג דבורו הראשון אך כבר כתבתי שאף אם לא שייך פלגינן דבוריה כיון בעדותו השנייה בעצם העדות לא נזכר שהוא רשע א"כ יכול להעיד. ולא דמי לפלוני רבעני לרצוני דהתם בעדותו נזכר שהוא רשע ע"כ אי לא פלגינן דבוריה ע"כ אומר בעדותו שהוא רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד וממנ"פ אם תאמין עדותו רשע הוא ע"כ העדות בטל. אבל הכא שבעדותו אין נזכר שהוא רשע אף אם לא פלגינן דבוריה מקבלין עדותו כמש"ל שאפשר דהיה טועה ומחשב בלבו איזה תנאי כו' וכנ"ל. ומיהו באמת זהו דוחק מטעם הנזכר לעיל סעיף ג' כיון לדברי התובע עצמו רשעים הם שנשבעו על שקר וכ"ש אם יש עדים ע"ז איך יוציא ממון בעדותן. אך עכ"ז נראה דהכא בנקל הרבה יותר לקבל עדותו השניה מבהמשנה פ"ד דשבועות דע"כ שם דוקא הוצרך הריטב"א לחדש הטעם דפלגינן דבוריה וכאן א"צ לזה. דהתם בהמשנה עדותו השניה הוא לקיים ולהחזיק דבר מחודש שפלוני חייב לפלוני מנה ואם הוא רשע א"א לקיים על פיו דבר זה ע"כ הוצרך לטעם דפלגינן דבוריה ולא היה רשע כלל. משא"כ הכא שעדותו השניה אינו כלל לקיים דבר כ"א לבטל הגדתו הראשונה שלהד"מ זה יוכל לבטל אף אם לא פלגינן דבוריה דאף שקבל בח' תחלה שעדותו על הקדושין אמת מ"מ מאחר שעדיין לא נגמרה עדותו ויכול לחזור בו וחוזר בו ואומר שא"י מהקדושין כלל הרי יש לקבל חזרתו שעד שלא נגמר עדותו יכול לחזור בו ובעדותו זה לא נזכר כלל שהוא רשע. אלא שמבחוץ תאמר א"כ נעשה רשע למפרע שעבר על הח' ואין אדם משים עצמו רשע. היינו רק שהוא אינו נאמן לעשות עצמו רשע. אבל הכא על החזרה נאמן הוא מדינא. ונעשה רשע לא ע"פ עצמו. כ"א ע"פ הב"ד ששמעו שבועתו. ומהכ"ת לא יוכל לחזור בו. כיון מדינא יכול לחזור בו רק מפני שתאמר שא"כ מ"ע רשע. ע"ז נשיב הלא מה שמע"ר זה אינו כ"א ע"פ אחרים ששמעו שבועתו ובאמת נעשה רשע עי"ז ע"י אחרים ועכ"ז לא מפני זה נשלול ממנו הדין שיכול לחזור בו מעדותו ואין לומר שע"י שקבל בחרם חשוב כנגמר עדותו זה ודאי ליכא למימר כיון שאנו רואים שלא חקרו ממנו כל הצורך וזה תולה בדין עד שהעיד בב"ד וקודם שנגמר עדותו עבר על ל"ת שנשבע על שקר עד"מ ואח"כ חזר בו מעדותו הראשונה לכאורה י"ל איך עתה שהוא רשע יכול לבטל העדות שהעיד קודם שהיה רשע ומ"מ י"ל כיון דהדין נותן שיכול לחזור בו והרי חזר בו א"כ עכ"פ ה"ל עדותו כמאן דליתי' כלל. ולכן אף שהב"ד יודעים שאם חזרתו אמת על כרחנו נעשה רשע שעבר על הח' עכ"ז י"ל שזה אינו מציל מלקבל חזרתו לענין שיכול לחזור בו וה"ל עדותו כמאן דליתא כמש"ל. וכעת נרחיב עוד בזה והוא שי"ל דבלאו הכי אף אם לא נשבע ולא קיבל בחרם תחלה עכ"ז כיון שהעיד תחלה בב"ד שנתקדשה ועכשיו חוזר בו הרי העיד עדות שקר ועושה עצמו רשע ובן מלקות הוא ואזהרתיה מפסוק לא תענה ברעך עד שקר שחייבין ע"ז מלקות כדאיתא בסנהדרין ד"י ע"א. ובפ"ק דמכות (דף ד' ע"א וע"ב). ועיין בחידושי הריטב"א שם במכות (דף ד') בד"ה אלא אמר ריש לקיש. ואעפ"כ אמרה תורה שיכול לחזור בו אף שעי"ז משים את עצמו רשע למפרע שהעיד שקר דאין לתרץ דשם לא עושה א"ע רשע שסמך על שיחזור בו דהא עד"מ בדין מרומה שצריך דו"ח או בשאר עדות שצריכים דו"ח כמו בדיני קנסות או בדין מרומה דקדושין וכה"ג. מניין יודע זה העד שידרשוהו ויחקרוהו. וגם אם הדו"ח הי' אחר שנה ובינתיים לא חזר בו הרי עכשיו שחוזר בו אחר שנה משים א"ע רשע למפרע שיצתה מתח"י עדות שקר ואעפי"כ אמרה תורה שיכול לחזור בו. והטעם אפ"ל דאע"פ שמשים עצמו רשע למפרע. מ"מ כיון דעדיין לא נגמר עדותו כלל. איך אפשר לקיים עדותו אחר שחזר בו כיון דכלל גדול ודין גמור שכשלא נגמר עדותו בדו"ח (ואין זה נכון) אין העדות כלום א"כ מה בכך שמשים א"ע רשע עכ"פ אין כאן עדות ודוקא בההיא דפ"ד דשבועות שמקבלין עדותו מחדש לקיים דבר על פיו הוצרך הריטב"א לומר דפלגינן דבוריה. אבל לענין שיכול לחזור בו מעדותו הראשונה קודם שנגמר עדותו א"צ לזה דכיון שעדיין לא נגמר עדותו כלל ובתוך כך חזר בו אין כאן עדות עכ"פ. וא"כ אף אם מתחלה נשבע ע"ז שעדותו אמת כיון שלא נחקר עדותו. ובגמר דו"ח חוזר בו אין כאן עדות. וא"כ לפ"ז אפילו עדות הבחור אלטער אף שחזר בו לגמרי. אף אם הוא בענין שאין לומר פלגינן דבוריה הראשון וקבל עליו בח' תחלה יכול לחזור בו שכיון שהוא דין מרומה וצריך דו"ח. וגם אפילו אינו דין מרומה לא פירש ולא נגמר עדותו כנ"ל ויכול לחזור בו וכשחוזר בו אין כאן עדות כלל. והנה בתשו' הב"י סי' ד' נשאל על עדים שהעידו תחלה שיצחק אמר לחנה לקחי אלו בתורת קדושין דה"ל ידים שאינן מוכיחות וא"צ גט. והעידו זה ע"פ הח'. ואח"כ העידו שא' הריני נותנו לך בתורת קדושין דפסק הריב"ש דהוי ידים מוכיחות. וכ' דיכולים לחזור בהן משום שי"ל שלא חשבו שיש חילוק בין לקחי אלו בתורת קדושין ובין הריני נותנו לך בתורת קדושין וכשאמרו לנו שיש חילוק בדבר העדנו דברים כהווייתן. ולכן אע"פ שהעידו תחלה ע"י קב"ח כשחזרו להעיד שניה לא נפסלו מפני כך דלא היו חוזרים ומגידים עכ"ד. והר"ם מטראני כ' ע"ז ואם מה שהעידו תחלה הוא שקר ומה שהעידו אח"כ הוא אמת הרי עברו על הח' ופסולים לעדות הובא בכנה"ג באה"ע סי' כ"ז בהגה"ט אות למ"ד לכאורה זהו סתירה לדברינו שאמרנו שאע"פ שלדברי הבחור אלטער עבר על הח' כשהעיד בראשונה עכ"ז יכול לחזור ולהעיד שניה. דכבר הקדמנו החילוק דלקיים דבר ע"פ עדותן השניה הוא שא"א כאשר עברו על הח' בעדותן ראשונה אא"כ י"ל פלגינן דבוריה כמ"ש הריטב"א פ"ד דשבועות. והרב"י והמבי"ט ע"כ צ"ל דס"ל דבנדון שלהם לא שייך לומר פלגינן דבוריה. משא"כ בנדון שלפנינו שעדותן השניה הוא לבטל דבר של הגדתן הראשונה א"צ לזה דאף שעבר על הח' עכ"ז כיון מדינא יכול לחזור בו. הרי חזר בו. ומ"מ צ"ע על הרב"י והמבי"ט שהרי כמו בדין המשנה פ"ד דשבועות עכצ"ל דמתרצים דבריהם שהיו שכוחים באותו שעה ונזכרו עתה כמ"ש הריטב"א. שזהו ענין פלגינן דבורי' שאנו מתרצים דבריהם. א"כ גם בנדון דהרב"י שייך לומר כן שמתרצים דבריהם שבשעה שהעידו בראשונה היו סבורים בדעתם שאמר לקחי אלו בתורת קדושין ועתה נזכרו שאמר הריני נותנו לך בתורת קדושין. ולכן נ' שהמבי"ט והרב"י לא ראו ד' הריטב"א הנ"ל. ועמ"ש לקמן תירוץ אחר על המשנה שלא כדברי הריטב"א:

קיצור. וא"כ בנדון שלפנינו אף שבעדות ראשונה קיבל עליו בח' כיון דלא נגמר עדותו ויכול לחזור ולהעיד אין מה שקבל עליו בח' מונעו מלחזור ולהעיד כמתניתן פ"ד דשבועות הנ"ל. ועכ"ז כ"ז הוא דוחק כיון שהתובע מודה שרשעים הם שנשבעו לשקר וכ"ש כשיש שני עדים ע"ז שנשבעו כן חוץ לב"ד וע"כ נשבעו לשקר. איך יוציא ממון בעדותם. וא"כ א"א לתרץ המשנה דשבועות אלא משום דתלינן שלא נשבעו לשקר. אלא שכחו העדות וכמ"ש הריטב"א. ובנד"ז לא שייך זה כנ"ל. אך עכ"ז נ"ד עדיף. דנד"ז היינו שמעידים לבטל עדותן הראשונה. א"כ לא איכפת לן אף שי"ל שנעשה רשע. דבלא"ה הא קיי"ל שיכול לחזור מעדותו קודם שנחקרה ואפילו לאחר שנה. וא"כ הרי העיד שקר תחלה ונעשה רשע אעפ"כ לגבי חזרה מהני. ה"ה אף שנשבע תחלה. ואין קשיא ע"ז מתשו' הב"י והמבי"ט ומ"מ הם לא ראו דברי הריטב"א: