יט

ועוד נראה דודאי אם תפרש דבריה שמה שאמרה והרי אין לי רק גר"כ א' שהבאתי מביתי. היינו לבד הגר"כ שנתנה לאשה שלא היה לה להזכיר זה. ודאי יכולה לפרש במכ"ש ממש"ל סוף אות ט"ו דיכולה לחזור ולטעון אלא דא"צ לזה דזה אינו לחזור ולטעון כ"א לפרש דבריה שכיון שהיא אמרה והרי אין לי כו' יכולה לבאר דבריה דוגמת מ"ש פב"ת דכתובות דק"ט ע"ב אם טען ואמר חזרתי ולקחתיו ממנו נאמן כו' ופרש"י דהפה שאסר הוא הפה שהתיר כו'. גם ע"ד כל מילתא דכדי לא דכירי אינשי בסנהדרין פז"ב (דכ"ט) ובח"מ סי' פ"א. כמ"כ י"ל הגר"כ שנתנה להאשה הוא מילי דכדי אף להחולקים על החמ"ח סי' מ"ב סק"ט. ועוד שמא שלחו על ידה הגר"כ להאשה הנ"ל או שמא חזרה ולותה הגר"כ מהאשה הנ"ל דוגמת חזרתי ולקחתיו. וכל היכא דיכולה לטעון כן. א"כ אין זה הודאה עכ"פ שקבלה גר"כ מיוזיפ. דגדולה מזו אמרו היכא דיכולה לטעון אין שקלי ודידי שקלי פ"א דקדושין (די"ג ע"א). ואפי' אינה טוענת כן. אנן טענינן ופסקינן דאינן קדושין. והב"י סי' כ"ח כ' דאפילו אמרה דלשם קדושין קיבלה אינו כלום אלא שכ' הטעם משום דשמין דעתה כו'. אבל עוי"ל כיון דיכולה לטעון כן אין כאן עדות על קדושין כמ"ש כה"ג בחי' הרשב"א פ"ק גבי נתן הוא ואמרה היא. וכ"ש הכא דצווחת שלא קיבלה כלל. ועל מה שנראים דבריה מוכחשים יש לתרץ בטוב אע"פ שהיא לא פירשה דבריה אנן טענינן לה. ועמש"ל אות ט"ו דיכולה לחזור ולטעון אף ההפך כ"ש הכא לבאר ולפרש דבריה. ועוי"ל כיון העד אברהם י"ל שפסול לעדות מדרבנן. ויעקב י"ל פסול דאורייתא. א"כ אין דבריהם בענין הגר"כ שנתנה להאשה חשוב עדות כלל. דאף שלא עמדנו יסוד לפוסלם ממש. היינו אם מעידין על קדושין ממש. אבל בעדותן זה שאף אם נאמין לדבריהם שנתנה להאשה גר"כ אין זה ראי' כלל שקיבלה מיוזיפ גר"כ רק איזו חששא. וגם זה רק כהודאת פיה שי"ל שאינו כלום. ע"כ בחששא קלה כזו שאין בה ממש כלל מדינא. הנמשכת מפסולי עדות הנ"ל אין לחוש כלל וכלל. גם לפמ"ש שהעד אברהם הנ"ל ידוע שהוא שונא מוחלט לאבי הבתולה א"כ בצירוף מה שאינו לא במקרא כו' ופסול מדרבנן י"ל יותר שאין לחוש לעדותו על הנ"ל. ובכנה"ג בח"מ סי' ל"ג בהגה"ט אות ג' וז"ל אי לאו דמסתפינא ה"א דשונא גמור שהוא לו כאחד מן הרודפים ומבקש להתנקם ממנו פסול להעיד רש"ל ז"ל בתשו' סי' ל"ג. רמ"א בתשו' סי' י"ב. וכן יש ללמוד מדברי התוס' פ"ק דמכות בד"ה אלא מעתה הרוג יציל. ואפשר שיהיה זה דעת מהריב"ל ח"א סי' מ"א עכ"ל. גם כ' רמ"א שם וז"ל ועוד דאיכא למ"ד דשונא פסול לעדות כדאיתא פז"ב ואע"ג דהלכתא כרבנן דחולקים ואומרים לא נחשדו ישראל על זה מ"מ בחשודים כבר והם שונאים ודאי חיישינן וברור לנו שאלו העדים שונאים עם משפחת הגרשוני עכ"ל. וכ"כ רש"ל סי' ל"ג וז"ל ואף שהלכתא כחכמים דשונא כשר להעיד מ"מ גבי ריקים ופוחזים פשיטא ופשיטא דלא מהימני. ולולי דמסתפינא אמינא דשונא גמור פסול להעיד עכ"ל. הרי אפילו בסתם שונא שהכשירו חכמים עכ"ז כשהוא ג"כ מהריקים ופוחזים דהיינו ע"ד שאינו לא במקרא ולא במשנה כו' ע"ש. וא"כ בנ"ד שזה אברהם בן צבי אינו לא במקרא ולא במשנה כו'. ונוסף ע"ז הוא שונא לאבי הבתולה שנאה מוחלטת. א"כ י"ל שאין לחוש לעדותו כלל. והעד יעקב י"ל שבלא"ה פסול מדאורייתא: