יח

ועוד נראה לחלק דבשלמא בהא דמהרמ"פ הוחזקה כפרנית מפני שטוענת שקר בדבר שהעדים ראו בהפך ובכה"ג חשוב הוחזק כפרן כמו אומר לא לויתי והעדים מעידים שלוה. משא"כ בנד"ז לא ראו העדים שהביאה מביתה גר"כ אחד לבד כ"א רק מפיה אנו חיים שאמרה כן ואמרה ג"כ איך יכול לומר שקידש אותי הרי אין לי רק גר"כ אחד שהבאתי מביתי. וע"ז הם מכחישים אותה שהרי נתנה לאשה א' גר"כ. ור"ל נמצא לפי דבריה שלא הביאה רק גר"כ א' הוחזקה שקרנית שהרי נתנה גר"כ א' לאשה. נמצא אינה מוכחשת רק מדבריה. וזה אינו חשוב כלל הוחזק כפרן. דהא אפילו אם מוכחש מעד א' לא חשוב הוחזק כפרן. כש"כ כאן שאין מי שיכחישה בבירור לומר שלא הביאה רק גר"כ א' וזה הגר"כ נתנתו לאשה. רק היא אמרה כן. והעדים יודעים שלפי דבריה זו היא שקרנית במה שאומרת שזהו הגר"כ שיש אצלה. שהרי ראו שנתנה א' גר"כ לאשה וכנ"ל. וזה לא נקרא הוחזק כפרן. ועוד דהוחזק כפרן שיהיה חשוב כהודאה זהו רק בדוגמת לא לויתי כו'. דה"ל ודאי שלא פרע והרי ידוע ודאי שלוה. אבל כאן אינו ודאי שקיבלה הגר"כ מיוזיפ דהא י"ל ששיקרה במה שאמרה שלא הביאה רק גר"כ א'. וי"ל ששנים הביאה ומנלן דהשקר הוא בזה. שמא השקר בדבור הראשון שלא אחד הביאה אלא שנים אבל זה הגר"כ אפשר הוא מה שהביאה מביתה. ומה שאמרה שהביאה רק גר"כ אחד זהו לחזק טענתה. אבל איך נוליד מזה שזהו הודאה שקבלה גר"כ מיוזיפ מה שהיא צווחת להד"מ. ויש שני דרכים בהשקר שלה אם ששיקרה במה שאמרה שהביאה רק גר"כ א'. אם שמשקרת במה שאמרה שזהו הגר"כ שהביאה מביתה. ומי הגיד לך שהשקר הוא במה שאמרה שזהו הגר"כ שמא השקר במה שאמרה שהביאה רק גר"כ אחד. משא"כ בנדון דתשו' מהרמ"פ שידוע בעדים שמשקרת במה שאומרת שלא קיבלה ממילא מחזיקים לודאי שלא כיוונה לשחוק. אבל הכא ליכא עדים רק על ששקר אחד יש בדבריה. ואינו ידוע מהו השקר א"כ אין להוליד מדבריה שקיבלה גר"כ מיוזיפ. ונשאר מדבריה רק ספק לבד. לא הודאה ודאית דוגמת לא לויתי והעדים מעידים שלוה דחשוב הודאה ודאית שלא פרע. ועיין בתשו' בית אפרים חאה"ע סי' כ"ד מ"ש בשם תשו' מ"ב (סי' ק"ט). ואע"ג דחזינא ביה תיוהא כו' וזה שקר גמור כו' נ' דאין לתלות זה לעדות שקר כו'. ובשם תשו' ח"צ סי' מ"ד בשם הרמב"ם פ"ט מה' קידוש החודש כו'. ובשם התשב"ץ ח"א סי' ס"ו שכ' ומה שאמרו שדברי העד הראשון הם מוכחשין מאליהן כו'. אפ"ה אין עדותו נפסל בשביל זה עכ"ל יעו"ש. וה"נ י"ל שאע"פ שיש שקר בדבריה נאמנת שלא קיבלה הגר"כ מיוזיפ. ואפ"ל כמו שאם העדים ששמעו מהלוה שחייב לפלוני אינו עדות דאמרינן שלא להשביע עצמו אמר כן במשנה וגמרא פ"ג דסנהדרין (דכ"ט ע"א). כמ"כ הכא אין לעשות עדות מדבורה הקל שאמרה שלא הביאה רק גר"כ א' מביתה לבנות ע"ז הוכחה שקיבלה גר"כ מיוזיפ. מה שצווחת ככרוכיא שלא קיבלה. ובשבועות פ"ו (דמ"א סע"ב) כל מילתא דלא רמיא עליה כו'. אף שהוכחש בזה לאו כלום הוא כו':