ו

ועוד יש לבטל העדות משום שנמצא ביניהן עד פסול דאוריית' כי זה שנושא מקל גדול בשבת מרה"י לרה"ר וחוץ לתחום והרי מחלל שבת באיסור דאורייתא. כי מקל זה היינו כענין ולא באלה שבמשנה פ"ו דשבת (דס"ג ע"א) דאמרינן מאי אלה קולפא פי' שבט שמכין בו וראשו עב. ובערוך ערך אלה כ' פי' בגמ' דשבת דס"ג מאי אלה קופל ודומה למקל והוא של ברזל והוא כאמה ומחצה וראשו עגול כמו כדור ויוצאין בו יתדות שדומה לשקדים ושמה בלשון ישמעאל דבו"ס ובלע"ז מצ"א סליבא עכ"ל. וז"ש הרע"ב בפי' המשנה פ"ו דשבת מ"ד בענין פי' באלה. ואני שמעתי באלה מצא בלעז ובערבי דבוס עכ"ל. וכן פי' עוד הרע"ב במס' כלים ס"פ ט"ז גבי חפוי האלה שבט של ברזל והוא ממ"ש הערוך בערך אלה הנ"ל. וזה לגירסת הערוך מאי אלה קופל אבל לגירסתינו מאי אלה קולפא י"ל שהוא מקל של עץ ממש. כי בערוך ערך קלף החמישי. הביא המקומות שנז' קולפא ואחד מהן פ"ט דברכות (דנ"ח סע"א) יהבו ליה קולפא אמרו ליה דון דינא פרש"י קולפא מקל לרדות. והוא דוגמת מ"ש בגמרא פ"ק דסנהדרין (ד"ז ע"ב) מקל ורצועה כו'. וכן הביא הערוך מ"ש בגמרא רפ"ו דערכין (דכ"ב ע"א) קולפי טאבי בלעי עלה דההיא שמעתא ופרש"י הכאות גדולות כו'. וכ"ה פ"ק דמנחות (ד"ז ע"א). א"כ לפ"ז היינו מקל של עץ ממש דאי אפשר שיכו בבהמ"ד את התלמידים במקל של ברזל ח"ו. וא"כ הרי משנה מפורשת היא דהיוצא במקל זה של עץ חייב חטאת. ולא דמי למ"ש התוספות שם (דף ס"ה סע"ב) דמי שכווצו גידי שוקיו יש להתיר ללכת במקלו בשבת. וכ"כ בפסקי תוס' שם סעיף רע"א מי שנכווצו גידי שוקיו הולך במקלו בשבת עכ"ל. התם ה"ט כמ"ש בהג"א שם ספ"ו דשבת סד"ה אוסר. וז"ל ולכל הפירושים משמע שיכול להלך במקלות אע"פ שאינם קשורים בו אלא אוחזם בידו הואיל ואינו יכול להלך בענין אחר עכ"ל. וכ"כ הרא"ש שם סי' י"ז ויראה דוקא מי שאינו יכול לילך כלל בלא מקלות כו' אבל זקן כו' ע"ש. וכ"כ האגודה ס"פ במה אשה וז"ל הקיטע יוצא בקב ומותר לילך במקלו במקום שאין עירוב. אבל זקנים אסורים לילך במקלות דלתרוצי סוגיא עבידי עכ"ל. והוא מדברי סה"ת סי' רמ"א ומהש"ס (דס"ו סע"א). ובהרא"ש פ"ג דביצה דטעם היתר דמקל לחגר דכיון שא"א לו לילך בלי מקל הרי הוא לו כמנעל. משא"כ זה האיש שצריך המקל להכות הבהמות הוי משוי גמור. ולא הוה תכשיט לו כמו מקל החשובים במ"א סי' ש"א ס"ק כ"ז דהא החייט שיוצא במחט התחובה לו בבגדו ונגר בקיסם שבאזנו חייבים חטאת בגמרא פ"ק דשבת (די"א ע"ב) ולא אמרינן דתכשיטין הם להם. וגם הדין דמקל החשובים ג"כ אסור עכ"פ. אף להמ"א והא"ר. ומדאסרו בגמרא פ"ג דביצה (דכ"ה ע"ב) לסומא לצאת במקלו אף ביו"ט דלכאורה יותר הוא תכשיט לו ממקל החשובים ואסרו אף ביו"ט שהוצאה לצורך מותר כ"ש מקל החשובים דאסור אף ביו"ט. ועוד אף אם היה איסור דרבנן כיון דמחלל שבת בפרהסיא הרי אמרו בערובין פרק הדר (דס"ט ע"ב) דהוא כעובד כוכבים וכ' התוס' שם (דס"ט ע"א) ד"ה כאן דאפילו מחלל במידי דרבנן. וכ"כ הרא"ש שם סי' י"ד. והבה"י בי"ד סי' ב' כ' דפסול לשחיטה ונחלק עליו הפר"ח בק"א שם והת"ש שם הביא שזהו פלוגתא פ"ג דהוריות (די"א ע"א) גבי הלובש כלאים דרבנן דת"ק סבר דאינו מומר ור' יוסי בר"י סבר כיון דמפרסם איסוריה הוי מומר. והרמב"ם ספ"ד מה' רוצח נקט והלובש כלאים. ואפ"ל ת"ק לא פליג על ר"י בר"י רק גבי כלאים דלא חמיר כשבת וגם לא מפרסם כ"כ איסור כמחלל שבת בפרהסיא. ואפשר לענין עדות יודה הפר"ח ג"כ דדוקא לענין שחיטה כ' כן דהא אפילו רשע שעבר על ל"ת של תורה כשר לשחיטה. והרי לענין עדות הרשע פסול לעדות. ובב"י בח"מ סי' ל"ד ססעי' ל"ב הואיל ומעיז פניו בפרהסיא נק' רשע ופסול לעדות. וכ"ש כשמעיז פניו לחלל שבת בפרהסיא ועוד מי הגיד לו שזהו רק דרבנן. הלא כל העולם יודעים שלהוציא בשבת אסור מן התורה ואיך ידע הדין שזהו כמקל החשובים. מה שבאמת זה אינו וגם מקל החשובים אין מבואר שאיסורו רק דרבנן רק שהמ"א כ"כ דרך ואין לומר: