ד

אלא שמהר"ר בצלאל בתשו' הנ"ל כ' וז"ל ומיהו בערוה החמורה ראוי לחוש לדברי הרא"ה שהביא הריטב"א סוף יבמות דמן התורה לא בעי כלל דו"ח בקדושין ולכן כ' המאירי שאף בדין מרומה בקדושין א"צ דו"ח. ור"ל שדיעבד אם לא נחקרה עדותן לא יתבטל עדותן. מ"מ זהו רק דרך חומרא להצריכה גט. אבל מעיקר הדין ודאי קיי"ל כדעת רוב הפוסקים דדין מרומה בקדושין לא גרע מדין מרומה דדיני ממונות וצריך דו"ח מדאורייתא מה גם במרדכי ואגודה בשם ר"י כתבו ועוד אפילו בד"מ בדין מרומה בעי דו"ח מבואר דכ"ש וק"ו בדיני קדושין מה גם כיון שהרבה פוסקים ס"ל דבעדי קדושין אפילו בדין שאינו מרומה צריך דו"ח. וא"כ איך נאמר שדיני קדושין גריעי מד"מ זהו ודאי סברא יחידאה דאין לחוש לה וכן בסד"א כ' שהפוסקים דחו סברת הרא"ה בשתי ידים. מיהו אחר זה ראיתי בסדר אליהו שער ב' דף קי"ו עד סוף דף קי"ז האריך להעמיד דברי הריב"ש סי' רס"ו משום שי"ל דלרב אשי אין דין מרומה דד"מ שוה לד"נ לענין שאם לא נחקרה עדותן יהיה העדות בטל. ומיהו לרב פפא העדות בטל אלא דהלכה כרב אשי. ובפרש"י שם משמע דרב אשי ס"ל ג"כ הא דרב פפא כמש"ש רב אשי אמר מתניתין כדשניין שפיר איתרצו בחד מהנך שינויי אי כר' חנינא אי כרבא אי כרב פפא עכ"ל. וגם נלע"ד כיון דלרב פפא מוכרח לומר דהעדות בטל ולרב אשי אין מוכרח להפך כ"א שאפשר לומר כן. אבל אפשר ג"כ דס"ל דהדין בטל כרב פפא. וכדפרש"י דרב אשי לא פליג כלל על רב פפא וכ"נ מדברי ר"י שבמרדכי ואגודה. א"כ הרי מצינו בגמרא היכא דלחד אמורא פשיטא ליה דהדין כן אף אם לחד מספקא לי' לא שבקינן פשיטותא דחד מפני הספיקא דאידך. ולדעת הרא"ש פ' אלו נערות סי' ה' לא שבקינן פשיטותא דאביי מפני ספיק' דרבא אף דבכל מקום הלכה כרבא נגד אביי ומדברי הנ"י ס"פ כיצד הרגל לא נ' כן. ולכאורה נ' ראיה ממ"ש בשט"מ פ' אלו מציאות דכ"ח ע"א וז"ל ולענין פסק הלכה בסימנים אי דאוריית' אי דרבנן דעת הרי"ף דמספקא מילתא ולחומרא דהא לרבא מספקא לי' וכדכתבינא. ולרב אשי נמי מספקא לי' אי סימנים דאורייתא או דרבנן כדאיתא בפ"ק (די"ח) ובפ"ג דגיטין (דכ"ז) כו' אבל מורי פוסק דסימני' דאורייתא מפשיטותא דרבא דלעיל ומהדרינן גט האשה בסימנים אע"פ שאינם מובהקים. הריטב"א ז"ל עכ"ל. וקשה דאף אם נאמר דרבא פשיטא לי' דסימנים דאורייתא הוא הא רב אשי מספקא לי' והוא בתראה א"ו ס"ל להריטב"א ורבו דכיון דרבא פשיטא לי' לא שבקינן פשיטותו דרבא מקמי ספיקו דרב אשי. ואף דאנן לא קיי"ל כהריטב"א שם הרי כ' הפוסקים הטעם משום דרבא ג"כ לא פשיטא לי' דלאחר שאמר אלא אמר רבא סימנים דאורייתא הדר ואמר את"ל סימנים דאורייתא כו'. וגם יש לישנא פב"ת דיבמות דרבא אמר דכ"ע ס"ל סימנים דרבנן כו'. ע"כ מבואר דגם רבא לא ברירא לי' מילתא להכי קיי"ל כספיקא דרב אשי. משא"כ כאן דלרב פפא מוכרח דהעדות בטל י"ל לא שבקינן פשיטותא כו'. ועוד דגם להנ"י פרק כיצד הרגל שלדבריו נראה דראוי לחוש לספיק' דבתרא. מ"מ הרי בגמ' אין שום זכר לומר דרב אשי ס"ל לא כרב פפא. אדרבה מדברי רש"י נ' דס"ל לרב אשי כרב פפא א"כ איך נחדש אנו ספיקות לדחות דרב פפא. ועוד מאחר שמדאורייתא בעינן דו"ח בד"מ אף בדין שאינו מרומה ורק תקנתא דרבנן הוא שא"צ דו"ח א"כ בדין מרומה שלא תיקנו כלל ממילא נשאר אדאורייתא:

אלא שלכאורה צ"ע משום שאמרו שהקדושין היו אוף דעם חתן מאהל של ר' ישראל מרדכי. והרי היום של חתן מאהל הנ"ל ודאי ידוע בהעיר. לכל אנשי העיר. א"כ הרי ידוע היום בשבת ובחודש ובשנה. וגם המקום ידוע. ובחי' הר"ן ר"פ היו בודקין הביא מחלוקת בזה שהרז"ה ס"ל דלא הוצרכו לפרש כל אלו החקירות אלא כשאומר זמן מרובה כו'. אבל כשאמר בחדש זה אצ"ל באיזה שנה ולא באיזו שבוע והוא נחלק עליו דאע"ג דאמרו העדים אמש הי' המעשה צריכין הן להשיב על שבע חקירות ואם הוכחשו בחקירות ואפילו אמרו אין אנו יודעין עדותן בטלה וכ"ד הר"ד ז"ל והרמב"ם ז"ל וכ' דנפ"מ עכשיו למעשה לענין דין מרומה ושכ"מ פשטא דגמרא דלא כהרז"ה ואפילו להרז"ה הרי רש"י פי' פ"ק דפסחים דאפילו כיוונו בשש חקירות ורק בחקירה דשעות לא נחקרו ג"כ עדותן בטלה. וכ"כ בהרמב"ם פ"ב מה"ע. וע' בתומים סי' ל' ס"ק י"ג דס"א ע"ב מ"ש דס"ל לרש"י דהנך ז' חקירות ילפינן מקרא א"כ צריך לעולם ז' חקירות ושם ע"ג כ' דהתוס' לא ס"ל כן וצ"ע. ועוד מה שאמרו בחתן מאהל כיון שלא אמרו בהדיא ביום פלוני י"ל אין זה הדבר מבואר בפי' אם בליל חתן מאהל או ביום. וכ"כ בתשו' בית אפרים חאה"ע סי' נ"ו בתשו' הגאון ר' יעקב ז"ל בעל נתיבות משפט וז"ל וכן נראה דאם משיבין על חקירות בכמה בשבוע ואומרים סימן בהיום כגון שהיה ביום השוק או ביום המעונן אין ממש בתשובתם. וצריכים להשיב בכמה דוקא דסימנא לאו מילתא היא כו' עכ"ל. והיינו אפילו להרז"ה יעו"ש וכן העלה בחיבורו בנתי"מ סי' ל' סס"ק ב' ואף שהגאון בית אפרים השיב עליו בתשו' שם ססי' נ"ו וז"ל וכיון שידוע שהיה היריד כך ימים בחדש כפורט היום דמי עכ"ל מ"מ כיון שכ"ז המחלוקת רק לדעת הרז"ה שבלאו הכי נחלק עליו הר"ן והר"ד וכ"ד הרמב"ם אין לחוש כ"כ בשגם שאפילו להרז"ה ואליבא דהב"א ג"כ בצרה לה חקירות דשעה עכ"פ ועוד דהרמב"ם ס"ל דכוונת המעשה הוא ג"כ מכלל הדרישות כמ"ש בתשו' הרב"צ אשכנזי סי' ה'. ואף שיש חולקים על הרמב"ם וכ"נ מדברי רש"י פ"ק דפסחים (דף י"ב) דאפילו מכירים אתם אותו נק' בדיקות. מ"מ הראב"ן בסנהדרין גבי מכירין אתם אותו כ' כ"ז גוף העדות ואינו לא חקירות ולא בדיקות. וגבי וכל המרבה בבדיקות ה"ז משובח כ' לאו אמכירים אתם אותו קאי שיהא קרוי בדיקה שאם אמר איני יודע שתהא עדותן קיימת דחס ושלום ותלתא גווני חקירות קתני מתניתן וגוף העדות דין אחד להם שאם אמר אחד איני יודע עדותן בטלה לענין ביטול ולא לענין הזמה שבגוף העדות לא תליא הזמה אלא בחקירות אבל בדיקות אמר איני יודע עדותן קיימת עכ"ל. ונראה דגם לרש"י הדין כן בודאי ועוד כי מ"מ לענין דין מרומה ודאי צ"ל תוספת דרישת בכוונת המעשה כמ"ש בשו"ת רב"צ הנ"ל בשם הסמ"ג וכמ"ש הריב"ש. ונלע"ד דזה מוכח מהש"ס ר"פ אד"מ (דל"ב ב') דר"ל נפקא לי' מקרא דצדק צדק תרדוף דדין מרומה צריך דו"ח וא"א לומר דקאי רק על חקירות של זמן ומקום דא"כ אף בדין שאינו מרומה צריך דו"ח זו כדר' חנינא א"כ איך אמר בצדק תשפוט עמיתך דא"צ דו"ח אע"כ צ"ל דזה הדו"ח הוא לבד שבע חקירות שיש בכל עדות כ"א הדו"ח יתירה בכוונת המעשה וכ"מ בסמ"ג דבדין מרומה צ"ל ב' מיני דו"ח. היינו מלבד שבע חקירות הידועים צריך לחקור היטב לברר גוף העדות היטב היטב. וע' בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' ק"ד שנשאל על הקדושין שבתשו' רב"צ סי' הנ"ל. והרב"צ כ' שיש לבטל הקדושין משום שלא היה דו"ח ומהרמ"א לא כ' כן. ודבריו צ"ע שנראה דס"ל כדעת הר"ש חקאן ומוהרש"ח שבכנה"ג ח"מ סי' ל' אות ט' ההובא לעיל. וכבר נת' שזה אינו נכון: