ג

וא"כ כיון שהדין מרומה צריך דו"ח. וגם כשנצרף אל זה מה שהעלה הסדר אליהו שער ב' דף ק' ע"ג וז"ל סוף דבר העולה בידינו כי מה שחשב הרב מהרח"ש דגיטין וקדושין לדיני ממונות דמו אליבא דכ"ע והר"ן שכתב דלד"נ דמו הוא יחיד בסברתו אחרי המחילה אין זאת כמו שכבר כתבנו פעם ופעמיים דהרי"ף והרמב"ם ור"י בעל התוס' והרא"ש ור' פרץ ז"ל קיימי כוותי' וסלקא בידן דפלוגתא דרבוותא היא אם דיני נשים בקדושין וגיטין וזנות אי לדיני נפשות דמיין או לדיני ממונות דמיין עכ"ל. וע"ש דאפילו בהיא מכחישתו ה"ל פלוגתא דרבוותא ודלא כהב"ש ולכן אף להרמ"א סי' מ"ב ס"ד דפסק דעדי קדושין א"צ דרישה וחקירה י"ל בהיא מכחישתו עכ"פ יודה דה"ל פלוגתא דרבוותא דהא הב"ש ס"ל דבכה"ג לכ"ע צריך דו"ח. וגם הרש"ל ביש"ש סוף יבמות פוסק דעדי קדושין צריכים דו"ח. לכן עכ"פ בהיא מכחישתו י"ל דה"ל פלוגתא דרבוותא וכיון שהדין מרומה ג"כ א"כ יש להורות דודאי היה צריך דרישה וחקירה. והיכא שצריך דו"ח ולא עשו דו"ח נראה שאין העדות כלום. דאין לומר אע"ג דצריך דו"ח מדאורייתא מ"מ אם לא דו"ח נהי דאין עונשין מספק מ"מ ה"ל ספק דאורייתא אע"ג דעדות שאי אתה יכול להזימה אינו עדות. זהו כשאמר אינו יודע אבל לא כשלא דו"ח כלל. ובשו"ת נו"ב סי' ע"ב בד"ה הנה זה ממש כדברי. כתב דדו"ח כיון שכבר נעשה מעשה וכבר העידו העדים אין זה מעכב בדיעבד. וע"ש סי' ע"ג דהחכם הכולל השיג עליו ובחידושי הר"ן בסנהדרין ר"פ היו בודקין בד"ה מכירים אתם אותו כתב וז"ל והר"ד ז"ל סובר שהשבע החקירות המנויות במשנתינו אין עדותו מתקיימת זולתם שאם לא שאלו אותן הדיינים אין עדותן כלום עכ"ל הרי היכא דצריך דו"ח ולא עשו אין עדותם כלום וכ"מ מהנ"י ר"פ אד"מ שכ' וכן גט דמכשרינן אפילו אין בו זמן מהאי תקנתא הוא דלא בעי דרישה וחקירה כו' ויש כח ביד חכמים לעשות משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ובהאי גט אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה עכ"ל. מבואר דמדאורייתא לא הוי גיטא ואס"ד דהיכא דלא עשו דו"ח העדות קיים מדאורייתא א"כ א"צ כאן להפקעת קדושין. ועיין בספר תבואת שמש על הרמב"ם בהל' גרושין פ"א הכ"ח וע' תשובת פנים מאירות ח"א סי' כ"ב. ובהרמב"ם ס"פ י"ז מהל' מלוה דין ט' הא דשטר שאין בו מקום וזמן כשר. משום דבד"מ א"צ דו"ח משמע הא היה צריך דו"ח אף דיעבד אין זה עדות. וכ"מ ביש"ש סוף פ' בתר' דיבמות ססי' כ"ח ואף שהתומים סי' ל"ד ס"ט פי' הטעם דשטר קדושין וגט שאין בו זמן כשר משום בעדות שבשטר א"צ דרישה וחקירה ולא בעינן עדות שאתה יכול להזימה. מ"מ בזה לא נחלק דאם היה צריך דו"ח ואשאי"ל היה העדות בטל מדאורייתא כמ"ש הנ"י בהרמב"ם הנ"ל. וק"ק על התומים מהש"ס ר"פ אד"מ ואס"ד כו' היכא חיישינן כו' הא בעדות שבשטר א"צ דרישה וחקירה כלל. וכ"כ בתשובת הריב"ש סי' רס"ו בד"ה וכן דאין דע"ג ע"א וז"ל הנה עדות הב' עדים שהעידו על קדושין בטל כיון שלא היו בעדותם דרישה וחקירה. שהרי לא אמרו בכמה בחדש ולא באיזו שעה עכ"ל. וקאי שם על דין מרומה והיינו שיאמר אדם שהוא קידש אשה אחת חשובה בלי שדוכין כו' עד ובהכמנת עדים בדרך ערמה עכ"ל. וכ"כ בסדר אליהו שער ב' דף צ"ט ע"א וז"ל משום דאיכא מאן דאמר דבעי דרישה וחקירה ואם לא נחקרו כמאן דליתנהו דמי עכ"ל. וכ"נ קצת ראיה מהא דסנהדרין פרק הנשרפין (דפ"א ע"ב) גבי הורג נפש שלא בעדים דאוקימנא בעדות מיוחדת. או דאתכחוש בבדיקות. ואמאי לא אמר שלא עשו דו"ח כלל. א"ו דכה"ג אין העדות כלום. ובגמרא שם ר"פ אד"מ ואס"ד כו'. היכא חיישינן כו' משמע אם צריכים דרישה וחקירה פסול. וכיון שכן בנד"ז שלא עשו דו"ח כלל הרי העדות אינו כלום. ואף שהריב"ש שם כתב וכן אין לפסול הקבלת עדות כו' שקבלם שלא בדרישה וחקירה כו' שהרי לא אמרו בכמה בחדש ולא באיזה שעה כו'. שנראה דבהודאות והלוואות אפילו בדין מרומה לא בעי דרישה וחקירה כד"נ ממש אלא שצריך הדיין לחקור בו כל מה דאפשר כו' וכן אם אמרו אמש הלוהו שיהא צריך שיכוונו באיזו שבוע באיזה שנה באיזה חדש וכל שאר החקירות אע"פ שבד"נ צריך כן עכ"ל. והביאו ב"י בח"מ סי' ל' מחודש א'. הנה בכנה"ג שם בהגב"י אות ח' כתב שבתשובת מהר"ר בצלאל אשכנזי סי' ה' הביא כמה אשלי רברבי שסוברים דדין מרומה דדיני ממונות הוא כד"נ ממש וכל שלא נעשה דרישה וחקירה עדותן בטלה. וכ"מ בחידושי הר"ן פרק היו בודקין בד"ה היו בודקין גבי מ"מ נפ"מ לד"מ היכא דהוי הדין מרומה כו' ע"ש דמשמע דצריך שבע חקירות כד"נ ממש. (וכ"ד התומים רסי' ל' סק"א). אלא שבר"פ אד"מ בד"ה כאן בדין מרומה כתב וז"ל וכתב הר"ר דוד ז"ל דבמאי דאמרינן הכא דבדין מרומה בעינן דרישה וחקירה אין הכוונה שנצרך כל דיני דרישה וחקירה כמו בד"נ לגמרי. אלא שאם הדיין חושש בענין זה צד רמאות שהוא ידרוש ויחקור אותו צד רמאות שחושש בו כו' וא"ת ואי הכי כי מוקמינן מתניתן בדין מרומה ואמרינן אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות כו'. מה בין דיני ממונות לדיני נפשות כו' משמע דאין בין דיני ממונות לדיני נפשות אלא מה שפירשו אח"כ. וא"כ לא שוו דיני ממונות בדין מרומה לדיני נפשות כלל דבד"נ צריך לחקור כל צדדי הדרישות והחקירות ובדין מרומה א"צ לחקור וכדכתיבנא. י"ל דמשכחת לה היכא שהדיין חושש בכל הענין כולו שהוא מרומה דבכי האי הוא שצריך לעשות דרישה וחקירה בשלימות עכ"ל. הרי הר"ן בשם הר"ד שהוא מקור סברא זו דהריב"ש מודה היכא שהדיין חושש שכל הענין מרומה כו' ובנד"ז הרי החשש האמיתי הוא שמעולם לא נתקדשה כלל ולא עלתה על דעתה לשם קדושין רק לשם ריקוד או שלא קבלה כלל הגר"כ א"כ זהו שכל הענין מרומה ובכה"ג מוכרח מהמשנה דצריך דרישה וחקירה כד"נ ממש. וכ"כ בתשובת הרב"צ סי' ה' דף כ"ז ע"א. וגם להריב"ש דצריך לחקור אותו צד של רמאות הרי כאן לא חקרו מהם כלל בגוף הענין שיבארו היטב המעשה ולא די שלא חקרו מהם זה אלא אף מה שצריך לבדוק העדים בד"מ בדין שאינו מרומה איך אתה יודע שזה חייב לזה גם זה לא שאלו מהם. כמו שיתבאר לקמן בחקירה הג'. א"כ גם להריב"ש י"ל דאין העדות כלום. אלא שבכנה"ג בח"מ סימן ל' בהגהת הב"י אות ט' כתב וז"ל לדעת הריב"ש ז"ל אפילו בדין מרומה אם לא נעשה דרישה וחקירה אין עדותן בטלה. הר"ש חקאן ומוהרש"ח. אבל מהר"י בי רב כתב שאין להבין כן מדברי הריב"ש ואם לא נעשה דרישה וחקירה עדותן בטלה עכ"ל. ועכצ"ל כוונתם שלא נעשה דרישה וחקירה באותו הצד רמאות ואעפ"כ להר"ש חקאן אין עדותן בטלה. אבל יקשה ע"ז מלשון המשנה ר"פ אד"מ. מה בין דיני ממונות לדיני נפשות. משמע ומבואר שבדו"ח אין הפרש ביניהם בדין מרומה דד"מ כנ"ל ואי הכי ההפרש עצום שבד"נ כשלא עשו דרישה וחקירה העדות בטל ובדיני ממונות העדות כשר. א"ו העיקר כמ"ש מהר"י בי רב ובנ"ד שלא נעשה שום דרישה וחקירה בב' הדברים לא בשבע חקירות שבד"נ ולא בדו"ח בעצם הענין שאנו חוששין לרמאות. א"כ העדות אינו כלום: