ג

ובירושלמי פב"ת דיבמות אמתניתין ואע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו. ולא כן תני מניין לאחיך שטעה. אתה מחזירו בין בגופו בין בכליו. שנייא היא שהסימנין דרכן להשתנות. ופי' הפ"מ דרכן להשתנות ממראיהן לאח"מ ולפיכך לא סמכינן הכא אסימנין. וכאיכא דאמרי בבבלי (דק"כ) אליבא דראב"מ דמוקי למתניתין כוותיה ולעולם סימנים דאורייתא עכ"ל. והב"י שכ' דבסי"מ גמור לא חיישינן שמא נשתנה צ"ל דדוקא אסי"ב אף למ"ד דהן דאורייתא מ"מ דרכן להשתנות אבל בסי"מ ביותר לא חיישינן לזה. וע"ש בפי' קה"ע דכיון דסימנין עשויין להשתנות לא סמכינן עלייהו דשמא איש אחר הוא. והב"ש ססע"י כ"ו ס"ק פ"ג הקשה על הרמ"א דאומר דבסי"מ אפילו אשתהי מעידין עליו מדאיתא פ' האשה שלום (דקט"ו) וחזנהו לאלתר וקאמרי סימנים. ופי' התוס' דהיינו סימנים מובהקים וביותר מוכרח כן לפי' הרשב"א והנ"י. ואעפ"כ בעינן וחזנהו לאלתר דוקא. ותירוצו דחוק. וגם לט"ז ס"ק ל"ז עמד ע"ז מ"ש וחזנהו לאלתר. והבית מאיר שם העלה דס"ל להתוספות דודאי יש גם סימן מובהק דסמכינן עליו. ואעפ"כ כשלא ראוהו לאלתר לא סמכינן עליו שיש סי"מ דחיישינן בו שנשתנה ע"י התפיחה. וכן להפך יש ג"כ סי"ב שאין חוששין בו לשינוי. רק דלא מהני משום דהוה סי"ב. ולדבריו אתי תשו' הר"ן סי' ע"א כפשוטו גבי מיימון מאלקי. שהרי כתב וסימן אחר מובהק היה בזרועו כו' ע"ש ואעפ"כ פסק דאין מעידין עליו מחמת דאשתהי. והיינו מפני כי אולי היה הסי"מ מאותן דאין מעידין עליהן כ"א לאלתר כמ"ש בגמ' וחזנהו לאלתר כו'. ולא נצטרך למ"ש הב"י שאותן הסימנים לא היו מובהקים. דלא משמע כן מהר"ן שהרי כ' וגם סימן שהיה בראשו וסימן אחר מובהק היה בזרועו. מדכתב שהיה בראשו סימן ולא כ' מובהק וגבי בזרועו כ' מובהק משמע ודאי דהיה סי"מ. (מיהו הב"י לא גריס בתשו' הר"ן וסימן אחר מובהק שהיה לו בזרועו כ"א וסימן אחר מצלקת שהיה לו בזרועו כו' וכ"כ בתשו' מ"ב סי' ס"ג ובתשו' מהרי"ט סי' ל"ה הנ"ל). דהא גבי היתר עיגונא כשאומר סימן מובהק היינו ודאי סי"מ גמור ולא סימן אמצעי כמ"ש בגמרא והכא בשומא סי"מ קא מיפלגי כו' א"ו דאף בסי"מ ממש יש סי"מ שבאשתהי אין סומכין עליהן דלא עדיפי מהכרת פ"פ עם החוטם דחיישינן בהו לנשתנה. ואיש אחר הוא. כמ"כ יש סי"מ דחיישינן בהו. רק יש סי"מ שאין בהם חשש שינוי. וכמ"ש הכנה"ג בשם מהרח"ש וכן הביא במה"צ ססע"י כ"ו בשמו. אלא שמהרח"ש החמיר ביותר דדוקא בחיתוך רגל כו'. ומהאחרונים לא משמע כן. והיינו כמ"ש בשם השט"מ דוקא שומא כו'. אבל שאר חידושין שהן מן העצמות ומן עובי הבשר כו' אינן עשויין להשתנות. הרי גם כשהשנוי רק בעובי הבשר אינן עשויין להשתנות. ואפשר לצדד בזה מטעם דאפילו בשומא יש פלוגתא אם עשוייה להשתנות לאח"מ. והיינו רק על המראה לפרש"י:

קיצור. בירושלמי על המשנה דשלהי יבמות ואע"פ שיש סימנין בגופו אומר משום שהסימנים עשויין להשתנות. ולהב"י הנזכר לעיל סעיף א' צ"ל דזה קאי דוקא על סי"ב ולא על סי"מ. והב"ש סכ"ו הביא ראי' מהש"ס דילן (דקט"ו) בענין וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים דמיירי בסי"מ. עכ"ז בעינן לאלתר דוקא. ומשום דחיישינן לשינוי והבית מאיר שם כ' דיש סימן מובהק דחיישינן בו שנשתנה ויש סימן בינוני דלא חיישינן בו לשינוי: