א

סימן פח

היתר עגונא שנמצא הרוג בהדרך שהלך בה בעלה והכירוהו אחר עשרה ימים ע"י שפתחו קברו ע"י הממשלה והכירוהו שני עדים בטב"ע בפניו שהיה שלם. וגם יש איש אחד שראוהו תוך ג"י ולא הכירו בחייו אבל מעיד שגם עתה אחר עשרה ימים לא נשתנה כלל מכמו שהיה תוך ג"י (והיינו ע"י שהי' קבור באדמה ובזמן הקור היינו בחדש חשוון) גם הכירוהו השני עדים הנ"ל בסימן מובהק שהיה בו בלחי השמאלית שטרום לרוחב הלחי ותחתיה גומא קטנה שנשאר בו מהפאקין שהיה לו בקטנותו גם הכירו כל בגדיו בסימנים ומהן בטב"ע:

הנה בכנה"ג סי' י"ז בהגה"ט אות של"ז בסימנים מובהקים מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים הרא"ם ז"ל ח"א סי' ל"ו ול"ז וכ' הראנ"ח ז"ל ח"א סי' כ' דהיינו דוקא בסימנים דאינן עשויין להשתנות לאחר מיתה. והוא מדברי המרדכי בר"פ האשה שלום ופי' מהרח"ש בקונטרס עיגונא דאתתא דנ"ג ונ"ד כגון חיתוך הרגל וכיוצא בהם אבל בסימנים העשויים להשתנות כגון חרום דתה"ד אפילו בסי"מ ביותר אין מעידין עכ"ל. וכ"כ בשמו בבאר היטב סעיף כ"ו ס"ק פ"ז וכ"כ בק"ע שבסוף ספר מכתב מאליהו סי' ו' סעיף ע"ט וז"ל משמע שאפילו בעדות הסימנים בעינן שיעידו שראו אותו מיד שהעלוהו מן המים שאע"פ שיש סימנים שאין בהם חשש מהשינוי כגון חתוך דיד כו' מ"מ יש סימנים מובהקים אחרים שמשתנים הרא"ם סי' ל"ח עיין בהר"מ פאדווה סי' כ' כו' עכ"ל. וק"ל ממ"ש הב"י דכ"א סע"ד על תשו' הר"ן שנשאל על מיימון מאלקי כו' ונראה מדבריו שאותם סימנים שאמר העו"ג שהיה לו בראשו ובזרועו לא חשיבי סימנים מובהקים לגמרי דא"כ אע"פ שנשתהה ה"ל למשרי אשה זו. והרי התם שהיה לו צלקת בזרועו. וא"כ אם כדברי הרח"ש דדוקא כגון חיתוך הרגל כו' אבל כגון חרום כו'. והרי צלקת בזרועו י"ל לא דמי כלל לחיתוך הרגל. וא"כ י"ל דה"ל סי' העשויין להשתנות לאחר מיתה אף שהוא סימן מובהק. וא"כ מנ"ל להב"י שאותם סימנים לא היו סי"מ דילמא היו סי"מ ואעפ"כ באשתהי אין מעידין דאולי נשתנו דהא לא דמו לחיתוך רגל. א"ו משמע דהב"י לא ס"ל כמהרח"ש. וכן במרדכי ר"פ האשה שלום לא משמע דבעינן דוקא כגון חיתוך הרגל. ובפרט לפמ"ש הרשב"א שם בד"ה וקאמרי סימנים וכגון דאמרי סימנים שיש להם במקום המוצנע כו'. מיהו הרשב"א י"ל מיירי בלא אשתהה. ועי' בתשו' מהרי"ט חאה"ע סי' ל"ה מנדון תשו' הר"ן הנ"ל פי' דברי הר"ן מפני שצלקת אינו סי"מ כו' כמ"ש הב"י וכ"כ בתשו' מ"ב סי' ס"ג. משמע הא הי' סי"מ לא חיישינן אף דאשתהי. ובגמרא יבמות (דק"כ סע"א) ואיכא דאמרי הכא בשומא העשויה להשתנות לאחר מיתה קא מיפלגי מר סבר עשויה להשתנות פירש"י ממראה. ומר סבר אינה עשויה להשתנות. הרי לראב"ם גם מראה של השומא אינה עשויה להשתנות. ולת"ק המראה עשויה להשתנות. ולל"ב דהכא בשומא סי"מ קא מיפלגי אפשר דגם לת"ק אינה עשויה להשתנות כלל. והרי"ף והרא"ש הביאו רק ל"ב. דהכא בשומא סי"מ קא מיפלגי. ובפרק אלו מציאות (דכ"ז ע"ב) איבעי"א דכ"ע שומא אינה מצויה בבן גילו והכא בסימנין העשויין להשתנות לאח"מ קא מיפלגי. ופרש"י אם עשויין להשתנות או אינן עשויין להשתנות אם בחייו היתה שומא שחורה במותו נעשית לבינה או איפכא. מ"ס סימנין עשויין להשתנות לאח"מ. ומ"ס סימנין אינן עשויין להשתנות לאח"מ. אב"א דכ"ע שומא אינה עשויה להשתנות לאח"מ. ובשט"מ שם כ' וז"ל וכן בסימנים עשויין להשתנות לאח"מ דוקא שומא שאינה שינוי אלא בעור האדם אבל שאר חידושין שהן מן העצמות ומן עובי הבשר כגון בעל חטוטרות וראשו שקוע ושקיפס וכיוצא בהן אינן עשויין להשתנות עכ"ל:

קיצור. בכנה"ג כ' בסי"מ מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים וכ' הראנ"ח דהיינו דוקא בסי' שאין עשויין להשתנות לאחר מיתה ופי' מהרח"ש כגון חיתוך הרגל אבל חרום לא. ומדברי הרב"י גבי מיימון מאלקי נראה דלא ס"ל כמהרח"ש. וכ"מ בתשו' מהרי"ט ובתשו' מ"ב. ובפב"ת דיבמות לחד לישנא פליגי רבנן וראב"מ דלרבנן המראה של השומא עשוי' להשתנות לאח"מ ולראב"ם גם המראה אינה עשויה להשתנות ולל"ב י"ל גם רבנן לא פליגי. וכן בב"מ (פא"מ) יש תרי לישני כאלו. ובשט"מ שם כ' דוקא שומא שאין שינוי אלא בעור האדם אבל שאר חידושין שהן מן העצמות ומן עובי הבשר כגון בעל חטוטרות וראשו שקוע ושקיפס וכיוצא בהן אין עשויין להשתנות עכ"ל: