א

סימן פז

הגהות על תשובת אאזמו"ר הגאון ז"ל שהשיב למחו' הגאון דברדיטשוב ז"ל בדין צירוף סימנים:

ענוותו תרבני לצרפני להיות נמנה לדבר מצוה רבה התרת עגונא אשר שקדו חכמים בתקנתן והקילו הרבה קולות משום עיגונא ואפי' בגופה של עדות ותחלתה כמו נ"ד לפ"ד הרא"ש בתשו' (וגם בפסקיו) ודלא כר"נ ור"ש שבמרדכי והג"מ שנתלו בסוגיא דר"פ יש בכור שלא להקל כלל משום עיגונא בתחלת עדות וכמ"ש לקמן באריכות בראיות עצומות וגם לסתור ראיות ר"נ ור"ש אשר בגללן נטו הרבה תשו' גדולי האחרונים מדעת הרא"ש הנ"ל כדלקמן:

והן אמת כי הסי' דצפורן עבה אשר דעת כת"ר דעת תורה דעת נוטה שלא ללמוד מתשו' מהרמ"פ לסמוך על סי' זה לבדו להתיר משום דהיא מילתא דשכיחא קצת במדינות אלו הנה דבריו הנ"ל א"צ חיזוק ממני בשגם שגם בתשו' מהרמ"פ שלפנינו סי' עשרים לא הוזכר בפי' צפורן עבה רק ז"ל אמר העו"ג סימן מובהק שנתקלקלו צפורני אצבעותיו וכן הוי מקולקלים בחייו כמו שהעיד ר' יעקב ובנו כו' והתיר הגאון מהר"י מולין כו' ומי יודע איזה קלקול היה שם וכמארז"ל אין למדין הלכה מפי מעשה וכן בתשו' פנים מאירות וכנסת יחזקאל לא סמכו על סי' זה לבדו. אמנם בצירוף סי' דצמצום המקום כעובדא דנ"ד שהועד שהיתה הצפורן העבה באצבע הגדולה הימנית התירו בתשו' הנ"ל עיין בתשו' כני"ח סס"י נ"ג שכ"כ וז"ל ובפמ"א כ' דאף צפורן עבה באצבע ידוע הוי סימן מובהק עכ"ל וכיוצא בזה בתשו' שב יעקב סס"י י"א אף שהיו במדינות אלו וסמוך לזמנינו דומיא דנקב בצד אות פלונית. (וכדעת הרד"ך גבי שומא כו' ואף שבנ"ד הועד שהיתה שחורה אין לחוש בזה משום שהמראה עשויה להשתנות כמ"ש לקמן) והגם שיש לחלק קצת דל"ד לאות פלונית דמקרי צמצום המקום לגבי נקב דעלמא (שבל' הגמ' שם) דהיינו כל הקלף שהגט נכתב עליו שיכול להיות בו נקב או אפי' לגבי כל האותיות שבגט משא"כ צפורן עבה באצבע אחת לגבי עשר אצבעות לבד אעפ"כ יש להתיר בפשיטות בצירוף עוד סימנים שבגופו כדלקמן:

קיצור (צפורן עבה באצבע ידוע י"ל דלא דמי לנקב בצד אות פלונית אעפ"כ יש להתיר בצירוף עוד סימנים שבגופו):