ח

ואפשר גם מפסק הש"ע סי' י"ז ס"ט יש ראי' דהלכה כרב ומשום דה"ל כשתי כיתי עדים דאם כמ"ש הבית מאיר דזהו הכחשה בבדיקות. קשה דהקולא בבדיקות מבחקירות מבואר במשנה פ' היו בודקין דבחקירות אם אמר אחד מהן איני יודע עדותן בטלה ובבדיקות אע"פ ששניהם אומרים אין אנו יודעים עדותן קיימת. והנה בחידושי הר"ן שם ד"ה מכירין אותו שיש בדיקות שאע"פ שאם לא שאלו אותן עליהן עדותן קיימת עכ"ז אם שאלו מהם ואמרו אין אנו יודעין עדותן בטלה כמו העובד כוכבים את מה עבד ובמה עבד שאי אפשר להם שיאמרו אין אנו יודעין שכיון שהעידו בו שעבד כוכבים היאך יתכן שלא ידעו את מה עבד כ"כ בשם ה"ר דוד ז"ל וכיון שבבדיקות אלו אם אמרו אין אנו יודעין עדותן בטלה כמ"כ או כש"כ כשמכחישין זא"ז בהן דעדותן בטלה ותדע דהא בד"מ גבי חקירות ס"ל דאם אמרו אין אנו יודעין עדותן קיימת כמו שהעלה התומים סס"י ל"ג ס"ק י"ב וחלק על הש"ך ואעפ"כ אם הכחישו זא"ז בחקירות עדותן בטלה א"כ כש"כ בבדיקות העיקרים שאם אמר בהן איני יודע עדותן בטלה שאם מכחישים זא"ז עדותן בטלה. וזהו הטעם בעדות החדש שאם אחד אמר שהוא גבוה שלשה מרדעות ואחד אומר חמש עדותן בטלה אע"ג שזהו הכחש בבדיקות וגם נפסל א' מהן לעדות ע"י הכחש זה בשבועות (דף מ"ח) והיינו מפני שהם בדיקות עיקריים שא"א שיאמר בהן איני יודע. וכ"ש במעיד שראה שבעלה מת שא"א שיאמר שאינו יודע אם מת או נהרג אם לא באומר ששמע שמת שפיר י"ל שאינו יודע אם מת או נהרג אבל בראה בעצמו שמת א"א שלא ידע אם מת או נהרג ואם אמר שראה בעצמו שמת ואינו יודע אם מת או נהרג ה"ל שני הפכיים בנושא א' ועדותו מוכחש מעצמו וכיון שכן בדיקה זו גרע מהחקירות דאם אמר איני יודע בהן עדותן קיימת וא"כ כמ"כ הכחשה בזה ראוי שיפסול כמו ההכחשה בחקירות ויותר. וא"כ איך יכשיר הש"ע סעיף ט' בזה אלא א"א ליישב זה אא"כ נאמר דס"ל כרב בירושלמי דמכשיר בזה משום דה"ל כשתי כיתי עדים. ובשתי כיתי עדים אין פוסל אף מה שיש הכחש גמור ביניהם כיון דעכ"פ אינן מכחישים זא"ז במה שאינו קיים. וכעין הא דרב נחמן פרק חזקת (דף ל"א ע"ב) דאע"ג דהכחישו זא"ז בחזקה. מ"מ כיון דלא הכחישו באבהתא עדות הכת הא' קיימים וכ"ש הכא דשניהם מעידין שאינו קיים דאף לרב חסדא י"ל עדותן קיימת. אבל לר' יוחנן בירושלמי דאינו מחלק בין כת א' לשתי כיתי עדים א"א לומר בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג תנשא אף אם נאמר דשני עדים המכחישי' זא"ז בבדיקות עדותן כשרה מ"מ בדיקות אלו דמת ונהרג לא דמי כלל לשאר בדיקות וה"ל כמו חקירות עי' תומים סי' ל"א ס"ק ב' בשם רי"ו. וזה בשתי כיתי עדים וה"ה הכא דה"ל כשתי כיתי עדים:

קיצור. גם פסק הש"ע סעי' ט' א"א לקיים אא"כ נאמר דהלכה כרב דמ"ש הבית מאיר משום דהוי הכחש בבדיקות. הנה בבדיקות כאלו שהן ממש גוף העדות כתב הר"ן בשם הר' דוד תלמידו של הרמב"ן דאם אמר העד איני יודע עדותו בטלה ואע"פ שהראב"ד לא כתב כן והרי גבי חקירות בד"מ אם אמר איני יודע אין עדותן בטלה. ואעפ"כ אם מכחישים זא"ז בחקירות אף בד"מ עדותן בטלה. א"כ לכאורה כ"ש בבדיקות עקריים כהנ"ל שגם באומר איני יודע עדותו בטלה כ"ש שאם מכחישין זא"ז בהן עדותן בטלה וכהסברא שכתבתי לעיל בשם התוספות דאולי שניהן אומרים שקר לגמרי כיון שמכחישים זא"ז בדבר שהוא קרוב מאד מאד לגופה של עדות ממש יותר מהחקירות וזהו כהבדיקות דגובה הלבנה שלש או חמש ועדיף מיניה דגם נפסלו לעדות ע"י הכחש זה להצטרף יחד. אע"כ צ"ל שפסק זה הוא כדעת רב בירושלמי. ומשום דשתי כיתי עדים שאני. דכיון שיש כת שלימה שאומרים כן אינו נפסל מחמת הכחש הכת השני כיון שאף הן שוים בזה שאינו קיים:

ט אך י"ל דנהי דמהני שאע"פ שמכחישים זא"ז בחקירות אין בטל עדותן משום דה"ל כמו שתי כיתי עדים מ"מ אין מצטרפין להיות נחשבין כשני עדים שהעידו על מיתת בעלה. רק כעד אחד שנאמן כשני עדים. אבל אין כאן שני עדים ממש כיון מכחישים זא"ז בחקירות יש ע"א משקר. וה"ל כהא דשבועות (דמ"ח) ור"ה (דכ"ד) דכיון שמכחישים א"ע בבדיקות גדולות נפסל א' מהן. אלא דכאן ממ"נ מהני משום דכאן ה"ל שתי כיתי עדים (וגם שם אפ"ל אם היו שתי כיתות כה"ג שכת א' אומר' גבוה שלש וכת אחת אומרת גבוה חמשה היו מקבלין עדות כת א' עכ"פ. דומיא ספ"ג דנזיר למ"ד בכולל מיירי. רק לא משמע כן ממש שם ומצטרף עם עוד א' דה"ל הנשאר א' במקום שנים משמע אם יש ג"כ עוד א' כהשני דה"ל שנים במקום שנים העדות בטל. וצ"ל דלא דמי לנזירות שיש בכלל חמש שנים וצ"ע) אבל מ"מ נשאר רק עד אחד רק שהוא נאמן כשנים. וכיון דאינו שנים ממש רק אחד א"כ נפקותא לענין אם אחר שנשאת באו והכחישוהו כמו אם באו שתי נשים ואמרו שבעלה חי תצא לדעת הרמב"ן והרשב"א והנ"י שהביא החמ"ח סעיף ל"ז ס"ק ע"ב. וכן בנד"ז שבא ונותן סימנים רבים שהוא בעלה י"ל סי"מ עדיפי מעד אחד ותצא. ויש להעיר מפ"ב דבב"מ (דכ"ח א') סימנים וסימנים ועד אחד. עד א' כמאן דליתא ויניח הרי סימנים חשיבי מע"א. ואף סימנים בינונים את"ל סימנים דאורייתא. ונראה דה"ה אחד אומר סימנים וא' הביא עד אחד ינתן לבעל הסימנין. וא"כ בנד"ז אם חשוב נשאת ע"פ עד א' הרי הסימנים עדיפי ואף שכבר נשאת ע"פ עד א' אין זה ב' עדים ממש ועי' רמב"ם פי"ב מה"ג הכ"א אשה אומרת כו' הרי כיון עד כשר עדיף מאשה לכן אע"פ שנשאת ע"פ אשה כדין תצא ע"י עד א' כשר כש"כ כשנשאת ע"י עד אחד י"ל דתצא מחמת הסימנים וגם הם חבור סימנים רבים מאד מאד יחד דה"ל כסימנים מובהקים רבים. מיהו י"ל כיון ע"א נאמן בעדות אשה כשנים הוא עדיף מסימנים ורק גבי ממון סימנים עדיפי מעד א'. אך סימנים מובהקים גמורים י"ל עדיפי מעד א' ועי' ש"ך בח"מ סי' רס"ז סק"ז. אך י"ל כיון שנאמר שאין לבטל עדותן מצד ההכחשה בחקירות כיון דנחשבים כשני כיתי אז אפשר שגם מצטרפין להיות שני עדים מאחר ששניהם מעידים שנהרג. וכן ראיתי במרה"צ סעי' כ' ס"ק ע"ט דנ"ט ע"ג שכ' ומדברי הב"ח וט"ז נראה דהכחשה בחקירות נמי כשרה וחשוב כשנים. וגם לפ"ד הראב"ן סי' מ"ג ובעה"ת שער נ"ט בשם י"א הביאם הב"י בח"מ סי' למ"ד והש"ך שם סק"ו דגם בדיני ממונות אם הכחישו זא"ז בחקירות עדותן קיימת. א"כ לפ"ז עכצ"ל שנחשבים כשנים ממש דהא בד"מ ע"א לאו כלום הוא והמרה"צ שם כתב שכ"ד התוספות בסנהדרין (דף ח' ב') ד"ה והביא וכ"כ עוד המרה"צ סברא זו ססע"י ט' דלדעת הראב"ן נחשבים כשנים. ואף שבד"מ קי"ל דלא כהראב"ן. והטעם כיון שהוכחשו בחקירות חשבינן להו שקרנים מ"מ כיון דהכא גבי עיגונא דהם נחשבים כשני כיתי אין מבטלים עדותן כנ"ל. א"כ י"ל לדון בזה דנחשבים כשנים כמו להראב"ן גבי דיני ממונות כן כאן לכולי עלמא דההכחש זה לא חמור כאן מההכחש דמנה ומאתים דקי"ל דמצטרפין יחד להיות כשני עדים ממש לחייב הלוה. אף שמכחישים זא"ז לגמרי במנה השני הכחשה גמורה בלא כי ממש. רק במנה הא' שניהם שוים מצטרפין למנה וכמ"ש רש"י בסנהדרין פז"ב (דל"א א') ד"ה נחלקה עדותן שכיון שהאחד שקרן כו'. הרי מיירי שמכחישים זא"ז ממש במנה הב' ולכן הא' שקרן. ומ"ש הטעם דבין מנה ומאתיים טעי אינשי זהו דוחק. ועוד דהדין כן גם בשתים וחמש. וכ"כ חכמי רעגנשפורק בהראב"ן די"ח ע"א וז"ל אפס לבנו מגמגם בהא דר' שמעון בן אלעזר דמוקי פלוגתייהו דב"ש וב"ה בכת אחת. אחד אומר מנה ואחד אומר מאתיים. דמאי טעמא דב"ה דמכשרי עדותן במנה והרי א' מהן פסול בודאי שהעיד עדות שקר במנה כו'. ואמאי מכשיר ליה בעדות של מנה (ר"ל איך מצטרפין יחד על המנה האחת). הרי ס"ל בפשיטות דאחד מהן שקרן במנה. ומה שהשיב להן הראב"ן דא"כ בשתי כיתי עדים נמי לק"מ י"ל בשתי כיתי עדים אף שממנ"פ כת א' פסול לעדות עכ"ז כיון דקי"ל כרב הונא דזו באה בפ"ע ומעידה. א"כ הרי ממנ"פ יש כאן עדות א' כשר או על מנה או על מאתיים וכיון במנה הא' ליכא הכחשה רק שממנ"פ כת א' פסול משום ההכחשה דמנה הב' לכן ממנ"פ יש כת א' כשר. וכבר הקשה התומים סי' ל"א סק"ב על הראב"ן. ונדחק שם מאד לתרץ דבריו אבל העיקר כחכמי רעגנשפורג. ואע"ג דבטוש"ע אה"ע סי' קנ"ב סעי' ה' גבי א' אומר נתגרשה וא' אומר לא נתגרשה מבואר שע"י הכחשה זו נחשב ממנ"פ עד א' פסול לעדות ואין מאמינים להם גם במה ששניהם שוים הרי בב"ש שם סק"ט כ' בשם הרמב"ם פי"ב מה"ג הלכה ט' להפך. ופשטא דגמ' משמע ודאי כהרמב"ם ובשט"מ האריך בזה תלמיד הרשב"א לבאר שהדין כן אף שמכחישים זא"ז לגמרי ולא כמ"ש הר"ן:

קיצור. מ"מ י"ל אין נחשבים כשני עדים רק כע"א כיון שממ"נ א' משקר בחקירות וכ"כ הב"ש סעיף ט' ס"ק כ"ה בשם תשו' פני משה. וא"כ כשבאו שתי נשים והכחישו אפילו נשאת על פיו תצא. וכ"ש בסימנים מובהקים. י"ל דעדיפי מעד אחד אף בעדות אשה שעד אחד נאמן בה מ"מ סימנים מובהקים גמורים י"ל ה"ל נגד ע"א כמו שני עדים. עיין ש"ך סי' רס"ז סק"ז. אך המרה"צ כתב בשם הב"ח והט"ז דעדים המכחישים זא"ז בחקירות בעדות אשה נחשבים כשני עדים ע"ד דעת הראב"ן גבי דיני ממונות דהכחשה בחקירות י"ל דמצד עצם לא גדלה מההכחשה דע"א אומר מנה וע"א אומר מאתיים שמכחישים א"ע במנה הב' כמ"ש חכמי רעגנשפורג דממ"נ א' שקרן והטעם שמקבלים עדותן במנה אף שממ"נ ע"א שקרן זהו ע"ד המבואר בשט"מ פ"ב דכתובות (דכ"ב) גבי ע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה וכ"ד הרמב"ם פי"ב מה"ג ה"ט. אלא דבדיני ממונות בשני עדים דמכחישים זא"ז בחקירות גזה"כ הוא דעדותן בטל. אף שבע"א אומר מנה וע"א אומר מאתים עדותן קיימת מ"מ גזה"כ הוא שבהכחשה בחקירות עדות שניהם בטלה לגמרי אף שההכחשה אינה גדולה יותר מבעד אחד אומר מנה וע"א אומר מאתיים אבל כאן גבי עדות אשה דההכחשה בחקירות אינו מבטל עדותן משום דנחשבים כשתי כיתי עדים כמש"ל. א"כ מאחר דליכא כאן גזה"כ אפ"ל דנחשבים ג"כ כשני עדים וכמו בדין ע"א אומר מנה וע"א אומר מאתיים. דנחשבין על המנה כשני עדים: